כיצד יכול הסלבריטאי המאוס להינצל? ברגע שהוא מגיע למצב שנמאס כבר לקרוא או לשמוע כמה שהוא מאוס. במובן הזה, אברי גלעד ניצל. הוא הגיע לרמה הגבוהה ביותר באבולוציה של המאיסות הלעיסות. את גלעד כבר אי אפשר לבלוע, אבל גם אי אפשר לירוק. גלעד כאן כדי להישאר. גלעד ניצח. הוא אמנם כבר לא יגיע לפסגה ( משמע לא ישבור שיאי רייטינג בכל פורמט טלוויזיוני, יהיה אשר יהיה) אבל גם לא יתרסק בנפילה חופשית לקול צהלותיהם של מבקריו הרבים.
גלעד ניצח. הוא ניצח את מבקרי הטלוויזיה שבבואם לכתוב ביקורת על העונה החדשה של "1 נגד 100", שהחלה אמש (שני) בערוץ 2, לא יכולים להיכנס חזיתית במנחה המאוס. הוא ניצח את יוצרי "ארץ נהדרת" שמבינים שכל שימוש נוסף בחיקוי שלו ימאיס אותם עצמם בעיניי הקהל. והוא בעיקר ניצח את עצמו. למה את עצמו? כי גלעד עבד קשה כדי להיות מאוס ובטח ובטח לא ציפה להגיע בפרק זמן כה קצר לדרגת הלעוס. אם אני גלעד הייתי ממסגר את הראיון שהוא העניק בסוף השבוע האחרון לעיתון "הארץ". יש סיכוי גבוה שזה הראיון האחרון שלו לעשור הקרוב.
איך הצליח גלעד להגיע לרמה הגבוהה ביותר של המאיסות? הוא פשוט דילג לו בין כמה מהתחנות המאוסות ביותר בשני העשורים האחרונים בתרבות הישראלית. הוא היה אי שם בניינטיז כדמות התל אביבי הציניקן והתמאס והתמוסס יחד איתה (ועם עירית לינור). הוא נפל (מאוס) ופרץ מחדש (מאוס) עם החשיפה המאוסה על היותו סובל מהפרעות של קשב וריכוז. הוא עבר מהפך רוחני וגילה מחדש את עצמו, את נפלאות הבריאה ואת האלוהים שבלב (מאוס, מאוס, מאוס).
אחרי זה הוא המציא את עצמו מחדש כנביא זעם אקולוגי, לוחם ללא חת בתרבות הצריכה ואלטרואיסט בשקל ( מאוס, כבר אמרנו?) ועכשיו הוא יושב בתוך אותה קבוצה מאוסה של שמאלנים שהתפכחו ומפזרים מנטרות מאוסות כמו "הרי אהוד ברק הציע להם הכול והם סירבו". לאחרונה הוא חשף כי בעקבות סיור בהתנחלויות בשומרון הוא עבר "מהפך תודעתי" שגרם לו להבין שהמתנחלים הם דווקא "אנשים נחמדים". אבל למרות "המהפך" של גלעד, אל תצפו למערכון ב"ארץ נהדרת" שבו גלעד משחק נער גבעות ששורף מטעי זיתים ומכריז "מ-עו- לה", שכן גלעד הגיע לשיאו. המשחק נגמר. זה כבר לא מעולה וכבר לא מגעיל. זה סתם לעוס.