טיימינג, כך גורסת אם כל הקלישאות, הוא הכל בחיים, אבל כנראה שעמיר בניון היה עסוק בספורט החביב עליו הטלת שמאלנים למרחקים קצרים בזמן שמימרה הזו באה לעולם. אחרת, קצת קשה להסביר כיצד הצליח לחרב את הדיון המתבקש סביב אלבום יפה ומעניין כמו "מחשבות", המשותף לו ולמוזיקאי יהודה מסס, עם ויכוח פוליטי שאולי הוסיף לו עניין ציבורי אבל מבחינה אמנותית רק הדגיש עד כמה "אני אחיך", אותו טקסט איום ונורא ששחרר ערב יום הזיכרון האחרון, מנותק לחלוטין מהכישרון העצום שגלום ביוצר הזה.
כדי להדגים זאת, כדי להתחיל דווקא מהצליל המיוחד של "מחשבות", שהופק על ידי בניון, מסס והמפיק הקבוע של בניון, שמוליק דניאל. עשרת שירי האלבום נעטפו מיתרים עדינים, גיטרות אקוסטיות מדודות וצליל מהודר ומלא כבוד לקולות של השניים אך נעדר הפאתוס הבכייני שאפיין את אותו "אני אחיך", שבנוסף לטקסט המביך שלו היה גם אחד מרגעי השפל המוזיקליים של בניון, מהמלחינים והמעבדים המורכבים במיינסטרים הישראלי כבר למעלה מעשור. אמנם פערי האיכויות הווקאליות בין בניון למסס דומים ככל הנראה לפערי ההשקפה בין בניון לגדעון לוי, אבל מסס בהחלט מאזן את הרגעים שבהם הטוטאליות של בניון כמעט ועוברת את הגבול ("שברי החומות", למשל), כשדניאל מגבה אותם במנעד מוזיקלי רחב שבין עיבודים מתוזמרים בהשפעת הביטלס (אותו "שברי חומות") לבלדות ששלמה ארצי ומירי מסיקה צריכים להרוג בשבילם באלבומיהם הבאים ("אמא"). בניון ומסס אפילו מתנסים בסוג של רוקנרול ("גג העולם"), הנפתח בריף גיטרה שמוביל למקצב גיטרה-בס-תופים, המחייב את השניים לשיר מעט אחרת. התוצאה אמנם לא מושלמת, אך היא מעניינת לכל הפחות ובעיקר מראה עד כמה באמת עולם המסלסלים יכול להרשות לעצמו תעוזה (יחסית כמובן).
אל תפספס
כשמעיינים לעומק במילים שכתבו בניון ומסס ב"מחשבות", שוב מתברר שבניון הוא נפש רגישה וגם מרגשת, שיחד עם מסס הצליח לחבר שורות מטלטלות כמו "וכשהלכתי מכאן לשווא יגעתי לשכוח/וזה הכה בי כה חזק/עד שרציתי לצרוח ולא היתה בי עוד רוח" ("כשהגעתי לכאן") או שיר כמו "מילים ברוח" הסוגר את האלבום, שעוסק בחוסר היכולת של אמן להדהים את הקהל שלו לאורך זמן. אמנם אין ב"מחשבות" המנונים כמו "ניצחת איתי הכל", "הכל עד לכאן" או "שלכת", אבל אלו שירים שיש לאמן מזל אדיר אם הם מגיעים פעם אחת בקריירה, כל שכן שלוש פעמים. ההתמודדות של בניון ומסס עם הציפייה הזו, דרך שיר כמו "מילים ברוח", יפה לכשעצמה והתחושה הכללית היא שממילא (בהתחשב בקצב האינטנסיבי שבו בניון משחרר שירים חדשים) "מחשבות" נועד להיות עוד מוצר בקטלוג של היוצר וככזה הוא ראוי למדי.
כל אלו מובילים למסקנה שאם יש כאן מפסיד אחד גדול הוא לאו דווקא בניון. יהודה מסס, יוצר לא צעיר שטופח על ידי אהוד מנור ז"ל (בפרויקט "מזרב", שבו הלחין וביצע מסס שירים של מנור), התחבר למוזיקאי אהוב ומוערך כמו עמיר בניון, שהחליט להסיט את כל העניין מהאלבום, השירים, הריחות והצבעים שיש ב"מחשבות" לעבר שיר מפוקפק, עילג ומתלהם בערב יום הזיכרון. כעת, במקום שכולם ינסו לברר עם בניון מה הוא מצא במסס כדי לשתף איתו פעולה בצורה כה שוויונית ("מחשבות" הוא אלבום פיפטי-פיפטי לכל דבר), כולם שואלים אותו האם הוא חושב שצריך לירות בשמאלנים. במקום שזה יהיה הרגע הגדול של יוצר אלמוני, שהתחבר לאלבום שלא שומעים כל יום במיינסטרים הישראלי, יהודה מסס יצטרך להזכיר לכולם שיש באלבום הזה אפילו שיר בערבית ("אהלן וסהלן"), בעוד כולם עוסקים בחובבי הערבים שבניון ירק עליהם בשירו האחרון. באופן אירוני לחלוטין, מרוב שבניון טרח להדגיש שהוא אח של תוקעי הסכינים בגב, הוא שכח שהוא אח של זה שיצר איתו אלבום חדש, מעניין ומקסים. מי יודע, אולי גם בזה הוא יאשים את השמאלנים.
