"סקיצה לנצח"

אני מסיים לערוך את העבודה. השעה היא 21:30, יום שלישי, 27 באפריל 2010. מימיני – ביתן הכניסה ההולך ונבנה של מוזיאון ישראל המתחדש. משמאלי – הכנסת ועליה דגל ישראל ענק, שמתנופף בעוז, מטיל על המשכן צל מגמד. אני עצמי בקרוון/סטודיו הקטן והישן שאליו עברתי למשך ספירת העומר הזו, מגביל את עצמי אך אל תחומי "גיבעת המימשל" שלנו, גבעת רם.

אני בעיצומו של מסע מחקר אמנותי. בודק מחדש את השייכות שלי אל המקום הזה, שמכיל את המוקדים שמעצבים את צורתם (החיצונית) של חיי, של חיינו, מנסה לפענח את המציאות שסביבי בצורה שאני מבין, לפעול בתוכה, לדבר איתה, להקשיב לה ולי, להולי. במשך שבעה שבועות אני משדר בווידאו וטקסט, טקסטווידיאו, את הסביבה הקרובה אליי בשידור ישיר ברשת (הלינק למטה).

היום הסתיים השבוע הרביעי. שבוע ששואל שאלות בנוגע לנצח. המידה הרביעית בספירה בת שבע: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

העבודה, "סקיצה לנצח", בת שבעה פרקים קצרים שמרכיבים שלם אחד. כשאני מתבונן בה, בעבודה, אני יודע שהיא מגלמת עבורי זמן חלום שקם לתחייה. זמן שאינו מבקש "להבין" את המתרחש אלא את התחושה שנישארת אחרי שחלף. את האפטרטייסט.

הסאונד הוא של המוזיקאי בניה רכס, שקיבל בחודשים האחרונים הזמנה לשבעה פרקים, בני שבעים שניות כל אחד, שמתארים עבורו את שבעת ה"פנים" של המידה "נצח". הקבצים הגיעו ביום ראשון לפני כשבוע – הוא עשה יפה, בנייה – ומאז ועד לעכשיו, צילמתי וערכתי את העבודה, שהיא כשמה, סקיצה לנצח.
המסע שלי יסתיים בחג השבועות, וניתן לראותו ברשת.

תודה תודה ושוב תודה,

גיא ברילר