לב אמריקאי

שבוע הקאנטרי של אמריקן איידול התווסף לרשימת הפרקים המפוהקים של העונה הזאת. נכון, לא היה שום ביצוע זוועתי במיוחד, אבל לא היה גם שום דבר מרגש. המנטורית היתה שאניה טוויין, נסיכת הקאנטרי-פופ הזוהרת, שהקפידה לתת למתמודדים הצעות ממוקדות כגון "תן לסיפור לצאת", “תרגיש את השיר", “תתחבר אליו כאילו הוא שלך" ו"כשאתה מרגיש טוב ובטוח, גם הצופים ירגישו כך". קיוויתי שהמתמודדים יבינו את הטיפים שלה יותר ממני, אך המציאות הוכיחה שטעיתי. שאניה גם הסגירה את העובדה שלא צפתה באף פרק של העונה הנוכחית, אף ששימשה שופטת באחת התוכניות בשלב המוקדם, כשהכריזה שזה אתגר לזמרים כל כך מגוונים לשיר שירים של אדם אחד. מגוונים? למי בדיוק היא התכוונה? גם השירים שלה, איך לומר, הם לא בדיוק פסגת היצירה, כך שמראש הציפיות שלי היו נמוכות מאד.

קריסטל באוארסוקס, יקירת המדור, התלבשה כמו פוקהונטס, כשנוצות תלויות מאוזנה, ונתנה ביצוע קאנטרי משכנע מאד של No one needs to know. קריסטל היתה אותנטית, כהרגלה, אבל השופטים לא התלהבו במיוחד. אולי הם בטוחים שהיא ממילא תגיע לגמר ומנסים לקדם מועמדים אחרים (פרטים בהמשך) או שמדובר בהפרשי המרחק והזמן בין ארה"ב לישראל, שגרמו לשיר להישמע אחרת לגמרי פה, השערה שהוכחה כנכונה גם לגבי ביצועים אחרים בפרק.

קריסטל היתה טובה, אבל המפתיעה ביותר היתה שיבון מגנוס, שהחליטה להשתחרר מלוק הדודה שבו אחזה בשבועות האחרונים ואף זנחה את הקסדה שעיטרה את ראשה. בנוסף, היא הפסיקה לעצור את הקול שלה – לפחות רוב הזמן. כחובבת צרחות ידועה, אהבתי אפילו את הצעקה האינסופית ששחררה בסוף השיר (הערה קטנה לסיימון: לא כך נשמעות צרחות בלידה). הביצוע שלה ל-Any Man Of Mine היה מצוין, לטעמי, והרבה יותר טוב מהביצועים האחרונים שלה. זה נשמע כמו קאנטרי, אבל עדכני ולא מיושן, וזה גם היה הביצוע היחיד בתכנית שלגביו היתה הסכמה ביני לבין השופטים. אבל לשיבון זה היה מאוחר מדי.

כואב לי להגיד את זה, אבל לי, האנדרדוג שהפך בשבועות האחרונים לפייבוריט שלי, פישל בגדול. הורדתי לו נקודות על זה שבחר שיר כל כך דביק, גלגל"צי ומאוס (Still The One) (סיימון: "זה אחד השירים האהובים עליי") אבל עדיין קיוויתי לטוב. הוא התחיל בזיוף נוראי והמשיך איתו לאורך כל השיר. ופה המשיך הקרע ביני לבין השופטים: איך זה יכול להיות שבשיר הכי פיצ'י בתכנית, רנדי לא השתמש במילה הזאת ב-כ-ל-ל? כולם כאחד יצאו מגדרם מרוב התפעלות, ואני הבנתי שמישהו מאד רוצה את לי בגמר.

אבל הרע מכל היה הדחתה של שיבון מגנוס. אמריקה, מה עובר עלייך? דווקא כששיבון מתחילה לחזור לעצמה מעיפים אותה? מה עם כל שאר המשעממים? והיי, לא אמרתם שזו העונה של הבנות? איך זה שנשארנו עם ארבעה בנים ורק בת אחת?

קייסי ג'יימס, הברבי הגברי, תלה על עצמו חט של פיל ונתן ביצוע לא רע בכלל של Don't. המלצה שלי: לזנוח את הגיטרה החשמלית ולהתמקד בגיטרה קלאסית, שאיתה יש לו פחות פוזה ולכן אין לו ברירה אלא להשקיע יותר בשיר עצמו. השופטים יצאו מגדרם (סיימון: "זה הביצוע הכי טוב שלך עד היום"), אני קצת פחות. כנראה שהפוטנציאל של קייסי כבר מוצה, ולא צריך לצפות להרבה יותר ממה שכבר ראינו. ולמרות זאת, לא הגיע לו להיות ב-bottom two – אהרון ומייק היו צריכים להיות שם לפניו.

באגף המשעממים נמצא, כרגיל, את ביג מייק ואהרון קלי. ביג מייק שר את It only hurts when I'm breathing. אני לא סגורה על זה שלא נרדמתי במשך השיר, אבל אני די בטוחה שלא קרה שם שום דבר מסעיר, מעבר לזה שמייק קם מהמדרגות והתהלך מעט. את הלחלוחית שהופיעה בעיניה של שאניה אפשר לייחס לכך שעוד שיר שלה נשחט למול עיניה. השופטים, בניגוד אליי, היללו ושיבחו את אבא-מייק: רנדי אמר לו "מצאת את הפינה שלך. אתה יודע מי אתה" (גם אני יודעת: זמר משעמם). קארה אמרה שהוא השאיר חותם על השיר וסיימון חשב שזהו ביצוע טוב, אבל רטוב מעט (אולי בגלל הדמעות של שאניה?).

אהרון קלי שר את You've got a way – ביצוע טוב, יחסית לשבועות האחרונים, ומאד מדויק, כרגיל אצל אהרון הצעיר. אבל את האמת צריך להגיד: משעמם, משעמם, משעמם. אישית, אני מצפה מבני 17 להיות קצת יותר אקטיביים, אבל מה אני מבינה. אין צורך לציין שהשופטים אהבו את הביצוע, נכון?

גם תכנית התוצאות כללה כמה הופעות מייגעות, מלבד זו של ליידי אנטבלום. וזה לא שאני מסתייגת מקאנטרי: אם השבוע הזה מייצג משהו, נדמה שהז'אנר החינני מכר את עקרונותיו לטובת פופ קיטשי. ומי אשמה בכך יותר מהקנדית שנאיה טוויין?

גם אתם הרגשתם שזה היה מאד לא פולני מצד ריאן להלל דווקא באזני קריסטל את לובן שיניה של שאניה?

* ליאת לב בחופשה ותשוב למדור בשבוע הבא.