מחוסנת להגדרות?

(דליה ניס, מתוך "Charles Bronson is Ibn Arabi")

כשאומרים פופ, פאנק, מחאה או אימפרסיוניזם, כולם יודעים באיזה סוג של אמנות מדובר. אך לפי האוצר הצרפתי גיום רושון, שאצר את התערוכה החדשה H1N1 בגלריית קונטמפוררי ביי גולקונדה בתל אביב, מעטים יודעים להגיד מהי האמנות שנוצרת בימינו. מלבד ניסיונו של התיאורטיקן הצרפתי ניקולא בוריו – ניסיון לא מוצלח לדעתו של רושון –אין לאמנות עכשווית הגדרה, מה שמקשה גם על השיח אודותיה וגם יקשה בעתיד להתייחס אליה כחלק מנרטיב היסטורי.

בוריו הגדיר את התקופה האמנותית העכשווית כאלטר-מודרניזם – עידן בו הכל הולך, והדגיש את אלמנט התרגום של שפות אמנותיות בנעשה היום. לדעתו של רושון, מדובר בניסיון מעורפל מדי להגדיר את העידן הנוכחי באמנות ולתת לו שם וזה בדיוק מה שהוביל אותו לאצור את התערוכה. לדבריו, האמנות של ימינו אבודה ומפוחדת, תופעה הנובעת בעיקר מחוסר היכולת להגדיר אותה.

"אמנים היום עובדים אל מול הפחד הממשי והדרמטי של תופעות ארמגדון למיניהם – כמו שפעת החזירים שעל שמה קרויה התערוכה – בעוד כל השאר הפך יחסי ומקובל," מספר רושון בשיחה עם וואלה! תרבות לרגל פתיחת התערוכה. דרך עבודתם של 10 אמנים בינלאומיים העוסקים באופן רפלקסיבי באמנותם, כולל ציור של יעל דיין שמעולם לא הוצג, מנסה גיום לגעת בדיוק בתסמין זה – חוסר היכולת להגדיר אמנות עכשווית וכיצד ניתן להכניס אותה לשיח ההיסטוריה.

"אמנות נוצרת בזמן ומייצגת תקופה בהיסטוריה. בראי הזמן היא גם נכנסת לנרטיב ההיסטורי המקובל ואף עוזרת לנו להבין את אותה תקופה," מסביר רושון. "אבל מה שעניין אותי כשאצרתי את התערוכה הם אותם הדברים שנעלמים מהנרטיב ההיסטורי. אמנות זקוקה לתיאוריה וביקורת כדי להיכנס לסיפור התרבותי. היא צריכה הגדרה, וזה משהו שמאד חסר בימינו."

"האמנות בעבר הוגדרה על ידי תיאורטיקנים. היא היתה ברורה והיה מיינסטרים ברור, אך כיום הגישה העיקרית היא 'הכל הולך, anything goes' וזה מה שהותיר את האמנים בוואקום שממנו הם לא מצליחים לצאת. אני לא רואה תיאורטיקנים שכותבים על זה," טוען רושון. "אמנות זקוקה לתיאוריה וביקורת כדי להיכנס לסיפור התרבותי. זה מדאיג אותי שאין ביקורת והאמנות הופכת עצלנית, ובעקבותיה גם חווית הצפייה בה".

במקור מצרפת, רושון חי בעבר בין היתר בברלין ובניו יורק והגיע לארץ לפני כשנה וחצי. "אף אחד לא מצליח להגדיר מאיפה אני," הוא צוחק, "וכולם בעיקר חושבים שאני מגרמניה משום מה". כמוהו, קשה גם להגיד מאיפה מגיעה הקולנוענית ואמנית הפרפורמנס דליה ניס, שמציגה בתערוכה את העבודה "Charles Bronson is Ibn Arabi". ניס, שגדלה בלונדון, למדה בפראג ומתגוררת ומלמדת כיום בפרנקפורט, באה לעתים קרובות לישראל כדי לבקר את הוריה המתגוררים בירושלים. המבטא שלה בריטי עם נגיעות של משהו ספק מזרח אירופאי ספק ישראלי, וכמו רושון גם היא עוסקת ביצירה המעלה את שאלת ההדרה מנרטיב ההיסטוריה המקובל. כך, בדרך עקיפה, גם היא עוסקת בשאלת ההגדרה והסכנות שבהעדרה.

במסגרת התערוכה, מציגה ניס עבודת וידאו שצולמה במוזיאון למערבוני הספגטי בדרום ספרד. הווידיאו עצמו מתכתב עם המערבון המפורסם "היו זמנים במערב" ובנוי כהרצאה של ארבעה נרטיבים פיקטיביים שהיא כתבה: אחד בשמו של הצייר הספרדי דיאגו ולסקז, שני בשמו של הפילוסוף המוסלמי אוורוס (או כפי שהוא יודע יותר, אבן רושד), השלישי מושתת על הדיאלוג בין המשורר הסופי אבן ערבי לבין הרמב"ם, ואילו ברביעי היא מספרת למעשה את הסיפור שלה עצמה.

"הסרט עוסק בהיסטוריה הנעלמת של ספרד, דווקא מנקודת מבט של סרט שמשויך בעיקר לתרבות האמריקאית," מסבירה ניס. "זאת כדי לעורר את שאלת ההגדרה ולעורר תהייה לגבי הקשר בין הדמות של הקאובוי לזו של הדמויות מההיסטוריה האירופאית. השתמשתי בדמויות שבעיניי מייצגות זרמים בפילוסופיה – כמו הרציונאליזם, המיסטיקה ואידיאליזם הדתי – ותמיד תוך ניסיון לעורר את שאלת ההקשרים של אירועים היסטוריים. למשל, הכיבוש של ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-15 לצד גילוי אמריקה על ידי קולומבוס".

"המערבון הקלאסי תמיד התמקד בנקודת המבט של המערב, של הציוויליזציה", ממשיכה ניס. "לעומת זאת, מערבון הספגטי עשה שימוש ביצירה התרבותית המיינסטרימית הזו ועשה ממנה פרודיה בכך שהפך את נקודת המבט לזו של האינדיאנים. זה מה שאני מנסה לעשות בסרט. במובן הזה אני עושה הקבלות בלתי שגרתיות אבל אמיתיות ומנסה להוסיף עוד נקודת מבט להיסטוריה המוגדרת".

רושון, מצדו, מדגיש בעבודתה של ניס את האלמנט האקטיביסטי שכרוך בעצם היותה אישה החוזרת למקום בו צולמו סצנות קולנועיות גבריות במובהק. "דליה היא אישה קשוחה והיא מעלה את אותן שאלות שאני עוסק בהן לגבי ההיסטוריה והגדרתה," אומר רושון. "כמוה, גם הצגת הציור של יעל דיין שציירה אמנית הפופ אוולין אקסל שנעלמה מהנרטיב ההיסטורי של האמנות הוא חלק מהניסיון להבין מה מייצר היסטוריה ומה נשאר מאחור, ולרוב זה לא קשור לאיכותה ויופיה של העבודה".