פול אוסטר: "יש עננה שחורה מעל ישראל"

13 שנים עברו מאז הביקור של פול אוסטר, אחד הסופרים הפופולרים בעולם, בישראל, ואם תשאלו אותו, יש לנו לא מעט סיבות לדאוג: "הרבה השתנה פה מאז הפעם האחרונה שביקרתי פה", סיפר אוסטר במפגש עם הסופר דויד גרוסמן שנערך במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים. "יש עננה שחורה מעל ישראל. פחות אופטימיות באוויר בנוגע לפתרון הקונפליקט", הוא אומר. "אני מרגיש שקשה למצוא פה אנשים שמחויבים לפתרון המצב. האנשים נראים מיואשים מהמצב. משהו חייב להשתנות".

אוסטר התייחס בדבריו גם ליחסים בין ישראל לארה"ב שבהנהגת אובמה ואמר כי הישראלים לא צריכים לחשוש מהנשיא האמריקאי. "אני חושב שאובמה מנסה לתמוך בישראל באופן מאוד אינטיליגנטי", אמר הסופר. "הוא מנסה לדחוף אותה לתהליך וזה גורם לאנשים לחשוב שהוא לא אוהב את ישראל אבל זה לא נכון. הדבר שמפריד את ישראל משאר המדינות הוא שבעוד מדינות בעולם מנסות לפתור את הבעיות שלהם, ובכל המדינות בעולם יש בעיות, בישראל הדיון לא מתעסק באיך לפתור את הבעיות אלא באיך לשרוד".

גרוסמן הסכים עם אוסטר וכשנשאל על ידי מנחה האירוע קובי מידן, מדוע הוא ממשיך לצעוק ולהלחם על עתיד המדינה ולא מתייאש, הוא הסביר: "זה המקום שלי. זה המקום שבו אני רוצה לחיות ובו אני רוצה שילדיי יגדלו. אני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר בעולם. אין מקום טוב יותר לגדול כיהודי. אני מסתכל על האנשים האינטלגנטיים במדינה ורואה איך אנחנו חסרי אונים מול המצב. איך בעיניים פתוחות אנחנו הולכים למקום שהוא לא טוב עבורנו ולא טוב עבור השכנים שלנו".

שני הסופרים, הידועים כחברים טובים ( אוסטר אף הקדיש לגרוסמן ומשפחתו את ספרו "איש בחושך" שיצא לאור לפני כשנה וחצי) דיברו במפגש המרתק לא רק על פוליטיקה. השניים סיפרו על הליך הכתיבה והמשמעות של הכתיבה עבורם. "כשאני כותב אני מרגיש שאני מחובר לעולם", סיפר אוסטר. "כשאני לא כותב אני סתם עוד בן אדם נוירוטי". גרוסמן הסכים ואמר "כשאני כותב אני מרגיש חי. אני אפילו מרגיש יותר טוב פיזית, הכול מקבל משמעות. כשאני מסיים לכתוב אני לפעמים יוצא החוצה ואני חושב – מה כל האנשים האלה שלא כותבים עושים בעצם?" . מישהי מהקהל הגיבה ואמרה "הם קוראים".

גרוסמן סיפר שלפני כמה חודשיים התחיל לכתוב סיפור חדש, אבל כמו בכל התחלה של תהליך כתיבה, הוא כלל לא יודע לאיזה כיוון זה ימשיך. "אני אפילו לא יודע אם זה יהיה רומן, מחזה או אופרה", הוא אמר בעליצות. אוסטר סיפר שבתחילת תהליך הכתיבה הוא איננו יודע מה יהיה ההמשך. " כל פעם שחשבתי על ספר בראשי וישבתי והתחלתי לכתוב כבר בפרק הראשון הסיפור השתנה. התהליך של הכתיבה חייב להיות מלווה במיסתורין והרפתקה".

גרוסמן הסכים ואמר שגם הוא אף פעם לא באמת רוצה לדעת איך הסיפור שבראשו יסתיים. "בהתחלה אני יודע ממש קצת על הסיפור. יש לי רעיון אבל אף פעם אין לי סוף. אם אני יודע את הסוף של הספר אז הוא לא יפתיע אותי. אני רוצה שהספר ייקח אותי למקומות שמפחידים אותי, מקומות שאני לא מגיע אליהם בחיי היומיום שלי".