מזרח הוא מזרח: למה המוזיקה המזרחית כאן כדי להישאר

      חושבים שהשלטון של המוזיקה המזרחית זמני וחולף? חגי אוזן מזכיר לכם: ישראל היא מדינה ערבית יותר מאשר מערבית, והסלסולים לא הולכים לשום מקום

      חגי אוזן

      והרי התחזית לשנים הקרובות והרחוקות: ממטרי סלסולים עזים צפויים בכל רחבי הארץ, סופות חפלה באזור הצפון וחשש לשיטפונות ענטוזים בדרום. במרכז, תנשבנה רוחות מזרחיות ערות מלוות בברקים, רעמים ומאוואלים. בקיצור, אין שינוי באופק. גם אין סיבה שיהיה שינוי. הדומיננטיות של הסלסולים במוסיקה הישראלית היא אולי הדבר הכי טבעי שקרה כאן בתרבות המקומית וכל ניסיון להפוך אותה לטרנד הוא מגוחך ותלוש מהמציאות.

      טוב לדעת (מקודם)

      מיוחד לתקופה: חבילות שחייבים להכיר לטלפון מהיר, איכותי ואמין

      לכתבה המלאה
      כשהרוק הישראלי שלט בתקשורת, הוא שלט ברחובות. עופר לוי (צילום: בוצ'צ'ו)

      אפילו לא הפרומו

      כמעט מדי שבוע אנחנו עדים לזמר מתוסכל או עיתונאי מוכה בשיגיונות טוענים שהדומיננטיות של הזמר המזרחי היא טרנד שאוטוטו ייעלם. רק שמה שהיה עד עכשיו זה אפילו לא הפרומו. בניגוד לסגנונות אחרים, הסלסולים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות, הטעמים וההווי החברתי בישראל. הניסיונות להשתיל כאן צליל אחר, מערבי, נכשלו וייכשלו מאותה סיבה שאי אפשר לשתול כאן תרבות כדורגל אירופית. זה מי שאנחנו. ישראל היא לא מדינה מערבית, היא יותר מדינה ערבית. השפה השניה הרשמית כאן היא ערבית, שרק מיקום של אותיות מבדיל בינה לבין העברית. מסביב לנו שוכנות לבנון, סוריה, ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית. הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לאירופה זה יוון וטורקיה. ברגע שנפנים את זה, נבין שהמוסיקה המסתלסלת לא הולכת לשום מקום מסיבה פשוטה: אין לה לאן ללכת. כאן היא נולדה וכאן נולדו ילדיה.

      אפילו העליות השונות מכל רחבי העולם לא שינו את התמונה. להפך. העליה הרוסית התחברה באופן מפתיע לסלסולים וענטוזים. האווירה המקומית מסגירה את הצליל שלה והתאוריה לפיה הסלסולים הם טרנד שייעלם, היא יותר משאלת לב.

      אולי פתאום העצב יחליף את הסבבה. ליאור נרקיס (צילום: אביב חופי)

      הים הוא אותו ים

      מאוד יכול להיות שלתקשורת יום אחד יימאס מהחפלה ונשמע פתאום יותר רוק. זה לא ישנה את העובדה שבשטח הסלסולים עדיין ישלטו, כפי שהיה בעבר כשהרוק הישראלי היה לכאורה בשיאו - רק כי התקשורת כיסתה אותו באופן שחורג מחלקו האמיתי בתעשייה. הדומיננטיות הזאת לא היתה אמיתית ולכן לא החזיקה מעמד. בפועל, הסלסולים נתנו בראש, כשבשטח זכתה המוזיקה הטורקית והערבית בניצוחם של עופר לוי, שרית חדד ושריף לפופולאריות רבה הרבה יותר. התמונה היום שונה בעיקר בזכות תרבות הרייטינג, שלמרות שמה הרע עשתה ועושה צדק עם המוזיקה הפופולארית ביותר בישראל.

      השינויים שכן עתידים להגיע ישפיעו אולי על הצליל עצמו או על מאפיינים אחרים של המוזיקה. הצליל יכול לחזור להיות כבד, ייתכן שההשפעות הטורקיות או היווניות ייעלמו לחלוטין, אולי פתאום העצב יחליף את אווירת השמח. אולי (והלוואי) יהיו יותר זמרות, או אפילו להקות, מוזיקה בדואית תתחיל לבצבץ. הטקסטים יעמיקו, יעסקו בתחומים אחרים. לאחר מכן, יחזור גל השטחיות והסבבה. רק שהים הוא אותו ים, ים תיכון.

      מוזיקה מסתלסלת היא המוזיקה הישראלית. אין מה להיבהל, להפך. אפשר אפילו להתגאות בכך שיש לנו משהו ישראלי באמת. רוק זה טרנד, ראפ זה טרנד וגם כל הסגנונות האחרים יכולים להגיע לכאן להתארח. דבר אחד בטוח: ברקע הגיאוגרפי של המקום הזה הסלסולים תמיד ינצחו.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully