אנשים נוטים לזלזל בבן סטילר. רובנו זוכרים אותו כבחור המצחיק עם האיכויות הקופיפיות מקומדיות בסגנון "לשמור אמונים". מה שאנחנו נוטים לשכוח זה שסטילר הוא בוגר "Saturday Night Live", התוכנית האמריקאית המיתולוגית; שהוא כבר זכה להנחות תוכנית משלו (המופע של בן סטילר, קראו לזה); ובעיקר: סטילר, למרות שהוא משדר בדיוק ההפך, הוא אחד האנשים הכי אינטליגנטיים בביצת הבידור האמריקאית. הוא ביים את "המציאות נושכת" המופתי ואת "כייבל גיי" המעניין (רבים שנאו, אבל כולם ידעו להודות שיש בסרט הזה משהו), ועכשיו הוא עשה את "זולנדר" הסרט הכי מצחיק שראיתי השנה.
את דמותו של דרק זולנדר, דוגמן על ואהבל עצום, החל סטילר לפתח עוד בימי "סאטרדיי נייט" העליזים. הקונספט: סוף-סוף מנצלים את עולם האופנה המגוחך (הפרוות, ההרואין, עצמות הלחיים, המניירות, האימה השולצית, השכל, הפטמות) לליין בדיחות משובח ונכון כל כך. להתמוגג. את סט המערכונים הזה לקח סטילר ופיתח לסרט באורך מלא. תחילה חששתי, שכן מבצעים שכאלה, בהם הופך סקטץ' מהתוכנית של אתמול בערב לפיצ'ר, נוטים להיות כשלונות ענקיים. אבל לא זה המקרה: סטילר החביב, שגם מככב בסרט, מביא לנו סרט אוורירי, שופע בדיחות שאינן חוזרות על עצמן ומצליח להצחיק במובן הפשוט של המילה.
אילו היה מדובר בכל במאי אחר, הייתי שמח מאוד ב"זולנדר". לכל צעיר הייתי מוותר. אבל על סטילר עצמו צר לי, משום ש"זולנדר" עושה רושם של סוג הסרטים שסטילר רוצה לעשות מעתה והלאה, אולי במקום להשקיע את האינטליגנציה שלו (ובאמת, באמת שיש לו) בסרטים מסוג "מציאות נושכת" ואפילו "כייבל גאי".
קופיקו על המסלול
10.1.2002 / 10:01