פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ביום של הפצצה - דרור רפאל מסכם שבוע עם הרווק והאיום האירני

      גם גיא גיאור לא ישכיח מאיתנו את העובדות שאירן הולכת להפציץ אותנו ושזרים גונבים לנו את העבודה. דרור רפאל סוגר שבוע אפוקליפטי וגומר בשמים

      למה התקבלנו ל-OCD

      לאחר מאמצים קדחתניים, אנחנו חברים ב-OECD. ארגון כלכלי נהדר, שחברות בו לא משנה לאף אחד מאיתנו. מה שכן, אנו חברים ב-OCD, כלומר, ארגון המחשבות הטורדניות, שהדבר היחיד שיכול להמעיט מעוצמתן, וגם זה לזמן מוגבל, הם טקסים ריטואליים. יש לנו פחד קיומי, פרנואידי. רודפים אחרינו, רוצים להשמידנו. עכשיו זו אירן שתתקיף אותנו בגרעין. לפני כן, זו היתה עיראק. לפני זה, היו היבוסים. תמיד יש עם אחר שבא לכלותנו. ואם לא ישמידו מבחוץ, אנחנו נשמיד את עצמנו מבפנים. הטקסים החוזרים ונשנים הם לנפנף בעצבים מעל מנגל, או לאכול פיתה מלאה בכמה שיותר כדורי פלאפל בכמה שפחות ביסים, או לחכות שגיא גיאור האינפנטיל למדי יעניק ורד לאחת המתחרות על לבו. הטקסים האלה משכיחים ולו לכמה רגעים את החרדה הקיומית שלנו. אבל זו תשוב מיד כשהפלאפל ייגמר, או כשהבשר מוכן ויושבים על הכיסא החד פעמי המקרטע שקיבלנו במבצע "קנה שולחן במחיר מופקע וקבל כיסא מקרטע חינם". אז יושבים על הכיסא חינם, פותחים כפתור במכנס והמחשבות החרדתיות חוזרות. בקיץ אירן תפציץ אותנו. וכל זה ייגמר.

      איך היטלר בצבע?

      הערוץ הראשון החזיר את הצבע למלחמת העולם השנייה. בסדרה הצרפתית "אפוקליפסה" רואים אותן תמונות באותם סרטים, אבל עם צבע. הפלישה בצבע. הנאצים בצבע. היהודים בצבע, הטלאי הצהוב בצבע והצבא האדום בצבע. עכשיו רואים שהוא לא היה באמת אדום, אבל הטלאי צהוב לגמרי.

      מעולם לא ראו רבים כל כך את היטלר בצבעים חדים כל כך. ופתאום הוא אחר, משהו בו השתנה. כאילו חזר לו הצבע ללחיים. וזה לא שהוא פחות עצבני או פחות רוצה להרוג אותנו, ממש לא, אבל הצבעוניות מוציאה היטלר אחר, כזה שלא הכרנו. אדמדם, חום, לא לגמרי בהיר ולא ממש כהה. היטלר בצבעים חמים.

      מי גונב לנו את העבודה?

      קמפיין הלא לגנוב את פסי הרכבת עבד ביעילות רבה. אמנם כמעט אף אחד לא גנב פסי רכבת, מהסיבה הפשוטה שבמקומות שיש בהם פסי רכבת יש שער וגם משקיף, אבל במקום היחיד בארץ שאין בו שער ואין בו משקיף מישהו גנב פעם פסים, והקמפיין הזה שיכנע אותו לא לעשות זאת יותר. אז עכשיו התחיל קמפיין אחר. זהו עומר והוא סטודנט, הוא נחמד ומחייך. אבל אין לו עבודה. עובדים זרים לקחו לו את העבודה. באו בלילה בחושך וגנבו לו את העבודה שהוא כל כך רצה. עומר רצה לסעוד קשישים, לרחוץ אותם ולגרור אותם ברחבי העיר, עומר יכול היה לעבוד בבנייה, בשטיפת רצפות או בבתי אבות בסיעוד לנכים ומוגבלים, אבל בא עובד זר ולקח לעומר את העבודה. מסכן עומר. הוא יושב מובטל ומדוכדך. הוא נזכר באיום האירני. הוא לוקח את הרכב שלו וחושב לגנוב פסי רכבת. ואז הוא קולט שאין טעם. כי התקבלנו לאו אי.סי.די. מזל.

      כמה טוב בארץ?

      לאן אפשר לנסוע הקיץ?

      יוון? המחירים ירדו, אין סיכוי לאפר וולקני.

      אבל יש הפגנות. מסוכן.

      לונדון? אין אפר וולקני, המחירים ירדו ויש ראש ממשלה חדש, אבל אורי בלאו שם, הוא עלול לגנוב מסמכים ולהיעלם.

      אולי איטליה?

      הם באו.אי.סי.די, האירו ירד ואין שם הפגנות.

      אבל אולי יהיה אפר וולקני.

      מה עם אמסטרדם? אין שם אפר וולקני, אבל יש עשן. לא ידוע ממה זה.

      הכי טוב בארץ. אין אפר וולקני, התקבלנו לאו אי סי די, האירו התרסק אבל זה לא ענייננו, אף אחד לא גונב פסי רכבת והדבר הכי גרוע שקורה פה זה שאומרים כי שלום שמחון סידר לקרובי משפחה הזזת לולים על חשבון המדינה. אפילו דץ ודצה מתאחדים לטיף וטף נוסף. גן עדן.