אה
כן
בידור
לאחרונה הליצן צופה בקטעי וידיאו ביוטיוב שילדים מעלים.
הם מתעללים בחברים לכיתה ומעלים את זה שזה שלב נוסף להשפלה.
הם מרביצים מכות, מעלים טקסי חניכה משפילים של התקבלות לחבורה מסוימת, בנות מתועדות במהלכים מיניים ללא ידיעתן עם צירוף פרטים אישיים אודותיהן ותיאור כישוריהן בטקסט שרץ על הוידיאו.
בימים אלו וידיאו כזה של תיעוד אונס קבוצתי מהווה ראיה מרכזית במשפט של נערה וקבוצת נערים. זיהוי הנערים התאפשר בעקבות וידיאו שאחד מהם צילם במצלמת הנייד שלו. כשנשאל הנער שצילם מה חשב לעצמו הוא ענה ש"זה לא הרגיש לי כמו אונס, לא הרגשתי שהיא נאנסת".
לפעמים מורידים למישהו את המכנסיים ומחטיפים לו ומישהו מצלם את זה בנייד ומעלים לרשת כשמגיעים הביתה, לפעמים כבר בביה"ס בשיעור מחשב. מי שאוכל את הכאפות מבקש שיורידו את זה, מתחנן, ואז מתחילים הסחיטות, תעשה ככה וככה ואז נוריד.
יש כל כך הרבה קטעי וידיאו של אלימות שעלו לרשת של תיעוד השפלה, דיכוי, השפטה, מכות, התעללות, קללות, תקיפות, אונס פיזי ומנטאלי, קריאות לחרם על מישהוי, תיעוד ללא ידיעת המצולםת. כניסת הנייד עם המצלמה לאזורי ההתעללות בבית הספר הם שלב נוסף בנראות של האלימות הזו ופעולת אלימות נוספת של החוויה עצמה.
תמיד היו השפלות ומכות בבית ספר. זה חלק מתכנית הלימודים. האלימות קיימת כבר במערכת המוסד עצמו, ההופעה של האלימות הזו ברשת היא אלימות ניו מדיה.
אם הוורסיות הקודמות היו במדיומים קלאסיים ובלייב, עכשיו נתווספו לאלו איכויות התיעוד, שמעלים שאלות משפטיות. וגם אם בלייב יש את אלו שחוטפים, אלו שמחטיפים ואלו שעומדים, עכשיו יש מישהו נוסף: זה שמצלם, עומד, זקוף אמנם, ומתבונן ישר, מצלם ומעלה. יש כאן מחקר, עניין בזוויות, על מה הוא בוחר להתמקד? שום דבר לא מקרי.
הוידיואים האלו עולים ועולים בכל יום, בכל העולם ובכמה שפות.
ילדים בבית ספר ובתיכון חווים אלימות ומתעדים אותם. הם יוזמים אלימות ומתעדים אותה, ולפעמים נראה לי שהם יוזמים אלימות כדי לתעד אותה.
האלימות היא כבר לא פעולת האונס עצמה ובזה זה מסתכם אלא נוצר צורך נוסף: לתעד, להיות זה שמביא את זה, זה שיעלה את זה ליוזר שלו זה שינגן וישלח את זה לכולם, זה שיראה לכולם את האלימות עצמה.
רצון לייצר דימוי מסויים של חווית אלימות מסוימת.
ניסיון להיות אהוב.
האם זה בגלל שרוב האלימות שילדים חווים היא דרך מסך?
גם השפה היא מסך בעיניי. כשאמא ואבא או המורים אומרים לך משהו דרך משפטים שלא מדברים איתך אלא עליך המסר שאתה מקבל הוא אלים. זה מסך.
נראה לי שיש יותר תגובות לוידיאו מסוים של אלימות שעלה כבר, מאשר תגובות במהלך החי שלה.
התגובות בלייב הן בעיקר יו, וואי, איזה הומו, יא בת זונה, נכנע?
התגובות ברשת לוידאו של התיעוד הן מורכבות יותר ורבות יותר: מי שמגיב, וחייב להגיב, כולם מגיבים, מי לא מגיב, מי שמגיב ממקם את עצמו במפה של שדה הכוח בכיתה, עצם התגובה היא פעולה של כוח.
אבל יש שלב נוסף, הרשת פתוחה לכולם, גם לילדי הכאפות. באותו הכלי שבו השפילו אותם הם עושים שימוש כדי להשמיע את קולם ומשיבים מלחמה. פעולת נגד, לא אפקטיבית, לא פיזית, לא נחשבת, פאטתית אבל מאבק מתועד.
הם מתעדים את עצמם באקסטרים קלוז אפ צועקים אל המצלמה את מה שיש להם לומר על ההתעללויות בהם.
הם מאיימים שאם ייגעו בהם עוד פעם אחת הם יפוצצו במכות. הם מסתכלים ישר למצלמה ומקללים את אמא של אלו שמחטיפים להם, וגם מדברים על זה שנמאס להם מהמכות דבר שכנראה לא אפשרי בממשי אלא רק ברשת. הם מדברים בכעס ויש ילד אחד שצורח שלא אכפת לו יותר מכלום. האם זה אומר שלמחרת הם לא יחטפו? הם מעלים את קטעי הוידיאו למרות ובגלל שהם יודעים שמחר בבית הספר הם יחטפו. קטעי הוידיאו שלהם מזכירים לי קטעי וידיאו אחרים, של שאהידים או אנשים שמצלמים את עצמם לפני יציאה לפעולת התאבדות. כנראה שישנם ילדים שבשבילם ללכת לבית הספר בכל יום זאת מלחמה, הם מגייסים את ליבם שלא לבכות כשזה קורה וסותמים את הפה ומתים בפנים.
כשהוידיאו שלהם עולה הוא אות
סרוב להיאנס
קריאה לריבונות שלהם על גופםן
סירוב להיות בידור
Don't
אורלי הדרי
14.5.2010 / 8:00