Drawing Circle

הליצן שלי בעיקר מודאג.

מרגיש חסר, אבוד וקצת שפוף (הכיור שלו תמיד מלא, ויש שמה ירוקת, מסביב לחור של הכיור, ומשהו שצמח שם שהוא מעדיף לא להרוג כי באופן עקרוני הוא נוקט בעמדה של אי אלימות).

בינו לבין עצמו הוא כנראה האחרון (למרות שאולי יש בחוג הארקטי דוב אחד שמסתובב לו בשכונה שלו ותוהה לגבי אותם הדברים בדיוק, בעיקר כשמתחמם והקרח רטוב וקשה ללכת ומחליק ונופל ותוהה שמשהו כאן ממש מוזר ומודאג ממש כמוהו ממש).

לי זה תמיד קורה כשאני חושבת מחשבות שמתחילות בלמה תמיד לי זה קורה?

כל מה שדפוק אצלי זה בגללו (הליצן, האידיוט, הלוזר, ההולך על שניים).

הוא בעיקר אדיש לזה (הוא לא חושב מחשבות שמתחילות בלמה לי זה תמיד קורה, כי זה ברור למה).

כי החיים הם סבל.

סבל מתמשך רצוף כשלונות וחוסר אונים מול הדבר הזה, זה. הזה שחייבים לחיות איתו כי התאבדות היא לא אופציה. כאן אולי המקום לומר כי הכותבת אינה יודעת את לוח הכפל.

הליצן גם לא בעד התאבדות. האמת היא שהוא בכלל לא חושב מחשבות בכיוון וגם לא ממש אכפת לו להיכשל (כשלונות הם תחום ההתמחות שלו. למשל, יש לו איזה קצה של משהו שהוא מנסה לפעמים לסובב ולסובב ולהכניס לחור של משהו והוא לא מצליח, תמיד הוא לא מצליח, ואז , כשהוא עושה את זה ברחוב הם מתפקעים מצחוק שהוא ממשיך ומנסה עוד פעם ועוד פעם ושמים לו כסף, אבל למה זה מצחיק? כי הוא ממשיך לנסות או כי אין לו בעיה לעשות את זה ככה, ברחוב? ואולי גם הם ממשיכים ומנסים משהו פעם אחר פעם וממשיכים ומנסים ברצינות גמורה ובמאמץ עילאי ושמים להם כסף על זה, או נאמר העברה בנקאית?).

בחיים הפרטיים שלו (אלו שלא נגלים אלינו, שאנחנו לא יודעים שקיימים) הוא אוסף דואר של אנשים, בעיקר שכנים, אבל לא פותח, רק תולה על הקירות בבית, למעשה הוא רושם על המעטפות עיגולים ואז תולה.

הליצן מתכתב גם עם גלויות ישנות שהוא מוצא (מסתבר שיש המון גלויות כאלו שמישהו שלח למישהו והמישהו הזה זרק או איבד או שזה כבר לא רלוונטי ואולי למישהו הזה קוראים נאמר חזי שזה קיצור של יחזקאל ואולי למישהו שקורא את זה עכשיו קוראים ששון והוא חושב על הגלויה שהוא זרק או איבד או חשב שהיא סתם לא רלוונטית ועכשיו חושב שהיא כן ואיפה היא באמת, או שלא, כלומר עדיין פג תוקפה הרלוונטי).

הליצן בעיקר לא חושב מחשבות (מחשבות סוטות מהעיקר, שהוא החיים עצמם שבגלל שהוא נולד הוא חי אותם, זהו, אין כאן הרבה לאן ללכת, רק סביב בעיגולים וכשנוסעים בעיגול אי אפשר ללכת לאיבוד).

הליצן עושה טחינה ואז סלט. ככה הוא אוהב, ואם הצמח שצמח בחור של הכיור יצמיח משהו אז הוא בטח גם יאכל אותו, אבל כרגע הוא נותן לו לצמוח. זה גלגול של משהו שהוא אכל כבר אז. זה בטח טעים, אולי הוא כבר אכל את זה פעם וירק את זה או שזה נשאר ממשהו שהוא בישל וזה צמח מבושל. אם הוא היה אוכל חיות ואז, נאמר, החיה היתה חוזרת מהחור של הכיור – קטנה כזאת, מכורבלת בתוך החור, עדיין לא ברור מה היא, מאיזה סוג חיה היא או שאולי חלק מחיה, נאמר כתף בקר – מה היא היתה אומרת? בטח משהו על זה שקר לה ושהיא רוצה לחזור הביתה שלה, לאן? ואז הוא היה לוקח את החיה, וגם את המזוודה שלו שהוא תמיד יוצא איתה כשהוא יוצא מהבית, אל מעבר לרחוב ומעבר לכבישים ומעבר לעיר ומעבר לשטח חקלאות בהדברה כימית ומעבר לשטח חקלאות בהדברה ביולוגית ומעבר לארצות שבהן יודעים לאיית את המילה אמנות, ומעבר לארצות שבהן לא מאייתים ובעיקר עושים ,ומעבר למשהו שניתן לומר במילים אבל אם נאמר אז נאמר כר או אחו, ואז שם הוא ישאל אותה: כאן? והיא תגיד כאן זה לא הבית שלי, ואני לא זוכרת איפה הבית שלי, אבל אני עייפה כבר ורוצה הביתה.