Keep It Up

התצלום משכפל את עצמו, מבקש לעשות לו פסל.

יש מידה של חסד בכל זה, כשמשמעות מתווכחת עם תרגום אבל יודעת שתרגום יודע שפות שהיא לא יודעת אז היא מוותרת, מייחלת לרגע של חולשה שתוכל להתפלש בו (ברגע הזה היא מתמסרת לו כולה) ולומר משהו.

תרגום מכיר את זה כבר ועושה שלום עם עצמו, משמעות מאבדת את זה, תרגום מכיר בכך שהמילים מחזיקות בזכותו ורק בזכותו.

יש לו מדף והוא ממלא אותו עם שמות של מלחמות שבהן נלחם עם משמעות. פה ושם היא ניצחה אבל נראה שאין לה אסטרטגית לחימה. היא חזק בלוחמת גרילה. בארסנל שלה רק חרב פיפיות, אבל חרב חרב, וחוץ מזה היא מאחרת כרונית. תרגום חזק במידע מודיעיני. מה שמכריע את הכף זה שאין לו כוח למלחמות. כאן על המדף הכל נקי ויפה.

מי שמסתכל קרוב בגוף של תרגום רואה אותו רזה וגרום אברים, כולו ערימה של עצמות חורקות במעט בשר חי עם משאלת לב: כמו שזה, בלי שינויים.

(עכשיו אנחנו בזמן שבו) משמעות התחפפה.

תרגום לא מצליח להבין את זה (רוצה בכל כוחו להשיבה למקומה ושלום על ישראל אך כוחו לא בא לו). עולמו קורס עליו. איך זה שככה הלכה? תרגום לא אוהב שינויים. ובכן בעיה (כאן אנחנו יודעים שהרבה אין מה לעזור לו, ניתן רק לכתוב עליו דברים והוא אפילו לא ירגיש את זה, העצמה נחוצה כאן).

הוא רוצה לעשות משהו אבל מה הוא יעשה? מה הוא כבר יכול לעשות?

נכנס הביתה ויושב בסלון מתחת לשנדליר.

ולי יש גודש בגרון והעור מעקצץ. זה כנראה מזג האויר, וכשאני מתנשפת סלעי שיש זזים לעברי רוצים שאוריד מהם מה שמיותר, שאעשה בהם שמות.

וכל הג'ריקנים, גם אלו שעם מכסה וגם אלו שבלי, שנאבדו בים המלח מתהפכים על צדם בחרחור.

עליי להודות: אינני בטוחה מהי הדרך הנכונה למקום העבודה שלי.

אם תרצו באמת באמת תוכלו להפסיק לרכל.

ירושלים אחת היא ולעולם לא אשכח אותך.