Smells Like Teen Spirit

It’s fun to lose and to pretend

Teen spirit זה שם של דאודורנט.

בדאודורנט יש אלומיניום שסותם את הנקבוביות בעור של המשתמש בו ובכך מחסל את הבקטריות שיוצרות ריח זיעה. זה גם מחסל חומרים אחרים שמופרשים מהגוף שהם חלק מהקומוניקציה שלנו מפעם.

בכך אובד ריח הגוף של הבן אדם.

ריח גוף זה דבר יעיל בכמה תחומים. חיות עושות בו שימוש נרחב, בעיקר לזיהוי.

פחד, ייחום, מחלה, מעמד, מין.

כשנירוונה היו בהופעות הקהל היה מבקש את השיר הזה. הם היו שומרים אותו לסוף. כבר לא יכלו לנגן אותו, די נמאס.

הקהל היה מבקש ומבקש, ואז כשהיו מתחילים לנגן אותו בדרך כלל קורט קוביין היה מאבד את זה והיה מתחיל בפירוק הבמה, כלים היו מתעופפים, הוא היה מעיף את עצמו על מערכת התופים, דופק את הגיטרה שלו או פשוט נותן אותה לקהל.

הוא כבר לא היה יכול לסבול את השיר, את המעמד הזה של: תנגן לנו את זה! רוצים שתעשה את זה! תצעק הכחשה! הכחשה! לפעמים היה שר את זה בקול אחר, או את המילים אחרת, לפעמים משמיע קולות לא מובנים, כמו של חיה, מהמהם משהו.

הוא שנא את זה ורצה למות מזה.

אז הוא היה מפרק את הגיטרה על הרצפה ודופק את הראש שלו כמה פעמים ברמקולים ואחר כך מפיל אותם. הקהל היה צורח לזה ומוחא כפיים. אחר כך הוא היה נופל והיו מרימים אותו והקהל היה ממשיך לצרוח, מבקש עוד.

השיר היה מתחיל ונגמר אחרת, מפורק, מותש על הרצפה, לא יכול יותר, הידיים לא יכולות לנגן את זה, די.

A denial
A denial
A denial
A denial
A denial
A denial
A denial

(מי שצועק הכחשה כרגע מתכוון שיש הכחשה בחדר כרגע, או כמצב תמידי?)

אי אפשר לצעוק הכחשה כשהקהל שמולך חושב שמה שהולך כאן זה קול.

זה מצב סתום, דיס-קומוניקציה, המסר לא עובר - צריך לפרק את הכל.

אי אפשר לתת לקהל כזה את מה שהוא רוצה, צריך לפרק את הבמה, לשבור את הכלים, לבצע מערך של פירוק ממוקד של כל מה שיכול להניב צליל, ושרק יישמע קול הטחה, ובום.

ביצוע של שיר זה גם הפירוק שלו. מה שנשאר זה מילים בלב. ההזעה מכוונת. יש לא-שיר עכשיו, אין מילים, הלהקה עובדת קשה בלהרוס את הכלים שלה ותישאר עד הסוף. כשכבר לא יישאר כלום אז. גם אז.