אסיד'לה

סקאזי הוא אחד השמות החמים אצל תקליטני הפיצוציות, אחרי דיסק בכורה וצליל דוקרני שמזוהה איתו. בגלגול הקודם תפקד אשר סוויסה (די.ג'יי סקאזי) כבסיסט של להקת הפאנק הירושלמית "סרטן השד", ששרה המנוני פאנק מלוכלכים וקליטים לקהל מסניפי דבק מגע. אותו קהל גדל איתם, וממשיך לרצות שייתנו לו בראש, רק קצת אחרת, וסקאזי ממשיך לספק לו את הסחורה: טקנו-טראנס אסידי אלים וחד, כשמעל נמתחים סמפולים מעוותים. וכמו בלהקת האם, התוצאה מאוד המנונית. כזה הוא גם דיסק המיקס בעריכת סקאזי, "זו", שכולל קטעים של וויזי נויז, אבסולום, טלמסקה וגם פעמיים סקאזי. זה דיסק האירובי האולטימטיבי לדור הנוכחי של ילדי הטראנס: אפקטיבי מאוד ליצירת מראה ה"לונגי, עור ועצמות" המבוקש, ויש גם ערך מוזיקלי-הזייתי מוסף. אי אפשר לבקש הרבה יותר מזה (בהנחה שקטמין כבר יש בבית).

מגמה אחרונה בפסטיבלי הטראנס האירופיים מרככת את הסאונדים הקשים - על כל הפטישים, המקדחות - לטובת חזרה לצליל מלודי יותר, פרוגרסיבי וקלאבי. בארץ, תקליטני טראנס שינגנו טרק עם שירה במסיבת טבע יזכו בינתיים לתגובות של פרצופים מבועתים במקרה הטוב, אבל סביר להניח שמתישהו הכיוון הרצוי הזה ימצא את המקום שלו גם כאן, והבקרים (לפחות חלקם) יחזרו להיות מלודיים. בינתיים פה ושם אפשר לשמוע במסיבות, כקונטרה מסוימת לפסיכדליה, את הטראנס הפרוגרסיבי. הוא קצת יותר גרובי, מונוטוני, הרבה פחות צפוף בצלילים ותדרים. פה ושם אפילו מבצבצת מלודיה נעימה שמלטפת - ולא שורטת - את האוזניים. "טיל דון" הוא דיסק כזה, שיוצא בפונוקול בעריכה של די.ג'יי מייק ליקוויד, עם קטעים של מן מייד מן, גס טיל ומייק ליקוויד בשיתופי פעולה עם אחרים, שמרכיבים את דיסק הטראנס הכי ידידותי לשמיעה בבית מזה הרבה זמן. אין סכנה ממשית לוואזות.

תומאס פ. האקמן הגרמני הוא אחד המפיקים שמכירים בעיקר תקליטנים או צרכני ויניל. בעשר השנים האחרונות הוא ייצר ערימת להיטי טקנו תחת שמות כמו אקסיט 100, סקיי דייבר, דראקס , סיילנט בריד, אייג' ואלקטרו ניישן. אלא שהלהיטים האלה ראו אור בעיקר על ויניל, או באוספים. השנה, עם חגיגות העשור לפעילות המוזיקלית שלו, יוצאת לראשונה אנתולוגיה מסודרת של הטרקים של הקמן על סט של שלושה דיסקים תחת השם "קופגייסטר 1991-2001 ". באוסף אפשר למצוא את כל הרפרטואר, מהסינגל הראשון "ליקוויד" תחת השם אקסיט, דרך להיט הקרוס-אובר הגדול ביותר שלו, "אמפטמין", שהרקיד במועדוני טקנו, רייבים בגואה ומסיבות באוקטופוס, ועד החומרים האחרונים שלו בלייבל שלו, "טרופ". הסגנון נע בין אסיד, אלקטרו, טקנו-טראנס ראשוני וטקנו מינימליסטי. בין עשרות הקטעים באוסף אפשר למצוא כמה קלאסיקות לצד לא מעט קטעים שלא עברו את מבחן הזמן והעניין, אבל החבילה כולה בהחלט יכולה לתפקד כערך עצמאי מכובד באנציקלופדיית גרמניה האלקטרונית הביתית, במקום טוב באמצע בין סקוטר לג'אזנובה.