"אוי, אני כזה מרושל", זועק הבמאי מייק ניואל בפתח שיחתו עם וואלה! תרבות לרגל הפצת סרטו החדש, "הנסיך הפרסי" (באקרנים בישראל ממחר, רביעי 13.5). הראיון מתקיים ביום הבחירות הכלליות באנגליה, וניואל מודה כי למרות דאגתו הרבה למצב הפוליטי במולדתו, הוא לא הלך לקלפי פשוט מפני שלא מצא את ההודעה לבוחר. רגע לאחר הווידוי הזה, מתבלבל ניואל פעם נוספת ושופך קפה על מכנסיו המהודרים. אכן, אפילו גורדון בראון התנהל בצורה זהירה יותר באותו יום.
אבל למרות השלומיאליות שלו בענייני היומיום, ניואל מיומן בכל הקשור לשימוש במצלמה. בגיל 68 נהנה הקולנוען הבריטי מקריירה ארוכה ועשירה מאין כמוה, וחתום בין השאר על שני להיטי ענק "ארבע חתונות ולוויה אחת", שהפיח חיים מחודשים בקולנוע הבריטי ובקומדיה הרומנטית וגילה לעולם את יו גרנט; ו"הארי פוטר וגביע האש", אחד מ-15 שוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים. הצלחה זו גם שיכנעה את מפיק-העל האמריקאי להפקיד בידיו של ניואל את תקציב הענק (200 מיליון דולר) של "הנסיך הפרסי", באמונה שגם הפעם יצליח להחזיר את ההשקעה.
אחרי כל השנים הללו ובתום צילומי "הנסיך הפרסי", מצאת את החוקים לעשיית שובר קופות?
"אין כאלה. זה מזכיר לי את אחת הסצנות ב'קיד וקאסידי'. יש שם קטע שפול ניומן עומד להתחיל קרב סכינים. היריב שלו שואל אותו, 'אז מה החוקים?' וניומן עונה לו 'זה קרב סכינים. אין כאן חוקים', וישר לאחר מכן בועט לו בביצים. זה גם מה שאנחנו עושים".
אז איך בעטת הפעם בביצים של הצופים?
"לדעתי, עשיתי זאת בעזרת האלמנט הייחודי שקיים עוד במשחק המחשב המקורי 'הנסיך הפרסי' הפגיון הקסום שמאפשר לך לחזור בזמן ולשנות דברים. זה משהו שכולנו היינו רוצים להצטייד בו, כי אין דבר אוניברסלי יותר מאשר הצורך לתקן דברים שעשית".
אתה אומר שאין חוקים בהוליווד, ובכל זאת נדמה שיש כרגע בתעשייה חוק ברזל אחד, ואתה העזת למרוד בו "הנסיך הפרסי" מופץ בגרסה דו-ממדית בלבד.
"האמת היא שהעבודה על הסרט היתה בעיצומה לפני 'אווטאר', כך שבזמנו אופציית התלת-ממד בכלל לא היתה על הפרק. עמדה בפנינו האפשרות להמיר את הסרט לפורמט הזה, אבל לא רציתי לעשות כך. נראה לי הרסני למסור את העותק למישהו בדרום קוריאה, שייקח אותו למוסך שלו ויחזיר אותו אלינו אחרי שלושה שבועות. או שמצלמים מלכתחילה בתלת-ממד, או שלא. אין קיצורי דרך".
בוא נקפוץ יחד עם הפגיון הקסום לעתיד של עולם הקולנוע איך הוא נראה?
"אני חושב שעם הזמן יבינו כי לא כל סרט מתאים לפורמט התלת-ממדי. כבר עכשיו הצופים והמבקרים מתחילים להגיד פה ושם 'מה זה הדבר הזה? בשביל מה חילקו לי משקפיים?'. כיום כולם היסטריים לעשות סרטים בתלת-ממד בלבד, אבל בקרוב המצב יתייצב ועולם הקולנוע יבין כי יש בו מקום גם לקומדיות קטנות בדו-ממד".
אחרי "הארי פוטר" ו"הנסיך הפרסי", מתחשק לך לחזור לעשות קומדיות קטנות שכאלה?
"מתחשק לי מאוד. אבל כפי שאמר פעם קומיקאי בריטי על ערש דווי 'למות זה קל, להצחיק זה קשה'. עוד לא מצאתי תסריט קומי שיהיה בסיס להצלחה, אבל אני משוכנע שזה יקרה בקרוב".
זה דווקא נחמד מדי פעם לצפות בסרט בלי משקפיים מיוחדים, אבל קשה שלא להצר על כך שצילמתם את הסרט במרוקו ולא בישראל. מה, אצלנו אין מדבר?
"אני מניח שהבחירה הזו, כמו כל דבר אחר בעולם, נעשתה בגלל כסף. חוץ מזה, היינו זקוקים גם למיומנות המרוקאית ברכיבה על הסוסים. אבל אם תהיה הזדמנות לצלם את 'הנסיך הפרסי 2' בישראל לא אתנגד לעשות זאת, ובכלל אשמח לבקר במדינה. אגב, אפשר לבקש ממך טובה?
בשמחה.
"תמסור לערן קולירין, במאי 'ביקור התזמורת', שזה אחד הסרטים הטובים שראיתי בשנים האחרונות. הוא השכיל לרגש אותי כפי שמעטים הצליחו".
אם כבר מדברים על המזרח התיכון, קשה לראות בתקופה כזו סרט שמתרחש בפרס של פעם בלי לחשוב על איראן של ימינו. האם האיש הרע כאן הוא משל לאחמדיניג'אד?
"זה משמח שחשבת על פוליטיקה בזמן הצפייה בסרט, כי הכל פוליטי, גם בחיים וגם בקולנוע. עם זאת, לא כיוונתי לדבר על מישהו מסוים. האמירה של הסרט כללית יותר: הוא מוכיח כי ברגע שאתה פותח תיבת פנדורה, קשה מאוד לסגור אותה. זה צריך להיות לקח גם לאיראנים וגם לעולם המערבי".
האיראנים אולי ימחו על כך שליהקת לתפקידים האוריינטליים שחקנים בריטים ואמריקאים.
"האמת שרציתי לתפקיד של הנסיכה שחקנית מבוליווד, גם בגלל המראה האקזוטי שלהן וגם מפני שהן שחקניות טובות בהרבה מכפי שאנו נוטים לחשוב. אבל אז נתקלתי בג'מה ארטרטון, וגיליתי דבר מוזר: אפילו שהיא בת למעמד הפועלים הבריטי, יש לה חזות אקזוטית. התאהבתי מיד במראה שלה וביכולות המשחק שלה ומיהרתי ללהק אותה. הסיפור של ג'ילנהול היה מסובך יותר: היה קשה למכור אותו למפיקים, כי הם לא האמינו בו כגיבור פעולה, ונאלצתי להפעיל מכבש לחצים כדי לאשר את הבחירה בו".
ניואל המחויט ואדיר הממדים מתנהל כמו דוד בריטי חביב, כזה שמחייך ללא הפסקה, צוחק ללא הרף, טופח לך על השכם ומכנה אותך "ברנש צעיר" ו"ידידי היקר". עם זאת, יש נושא אחד שמצליח להוציא משלוותו גם את הקולנוען עתיר הביטחון נבחרת אנגליה בכדורגל.
הנושא הזה עולה לאחר שניואל מספר על סדרי ההפצה המשונים של "הנסיך הפרסי". אף שהוא הופק בארצות הברית, הסרט יגיע לארץ מולדתו רק שבוע לאחר הפצתו ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל. "זה נראה משונה, אבל זו הדרך היחידה להתגבר על שיגעון המונדיאל", מספר ניואל. "רק כך יוכל הסרט למקסם את הפוטנציאל הכלכלי שלו, כי מהשבוע השני של יוני, הקהל באנגליה ובארגנטינה יהיה עסוק ברוני ובמסי ולא בנסיכים פרסים. לעומת זאת, לאמריקאים זה לא מזיז. הם חושבים שכדורגל זה משחק של בנות, כך שאפשר להפיץ שם הקיץ את הסרטים מתי שרק רוצים. האמריקאים אפילו לא יודעים שיש להם נבחרת לא רעה בכלל, ושהמשחק הראשון שלה הוא נגד אנגליה".
אז לסיום כשם שאתה התגלית כשחקן חיזוק והבאת להוליווד שוברי קופות, האם קאפלו יביא את הגביע העולמי לאנגליה?
"אלוהים אדירים! איזו מין שאלה זו. אסור לשאול אנגלי על נבחרת הכדורגל שלו, זה נושא רגיש מדי. לאן נגיע במונדיאל? מתישהו נפסיד בפנדלים, מן הסתם. אחרי הכל, תבוסה בנקודה הלבנה היא מסורת באנגליה, ואנחנו מייחסים כאן חשיבות רבה למסורת".