לא מעט אייקוני רוקנרול זכורים בשל מותם הטרגי, אבל מעטים מהם הפכו את שמם לשם קוד לדיכאון, אופל וכמובן הסוף הבלתי נמנע. איאן קרטיס, סולן להקת Joy Division האנגלית נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הכתובים בתולדות הרוקנרול, למשורר כאב ולאבי תנועה שלמה במוזיקה, ששילבה בין הפוסט-Pאנק הדקדנטי ששלט בסצנת האינדי של אנגליה בסוף שנות ה-70 לבין פואטיקה של ממש בכתיבה וכל זאת בקריירה שנמשכה בקושי ארבע שנים.
קרטיס נולד ב-15 ביולי 1956. הוא גדל במקלספילד, הסמוכה לגבולות איזור מנצ'סטר רבתי. לאחר שעבד בשירות הציבורי של מנצ'סטר ושל מקלספילד, הוא פגש את ברנרד סאמנר ופיטר הוק באותה הופעה היסטורית של הסקס פיסטולז במנצ'סטר בשנת 1976, בה נכחו גם טוני ווילסון שייסד את חברת התקליטים Factory וחברי הבאזקוקס, להקת Pאנק חשובה נוספת ממנצ'סטר. יחד הם גייסו את סטיבן מוריס והקימו הרכב בשם Warsaw. בשנת 1978 הם שינו את השם לג'וי דיוויז'ן, שם שנלקח מתוך תיאור שנמצא בספר "בית הבובות" של ק.צטניק אודות קבוצת נשים במחנה הריכוז שתפקידן היה לענג מינית את קציני הצבא הנאצי.
עוד בוואלה!
הלהקה הוציאה בשנת 1978 אי.פי בשם "An Ideal For A Living" ובו ארבעה שירים ראשונים של הלהקה. לאחר מכן הזמין אותם טוני ווילסון, מגיש טלוויזיה מקומי, לתוכנית בה אירח להקות צעירות ולאחר מכן החתים אותם בלייבל שלו, "Factory". לאחר שתרמו שני שירים לסמפלר של הלייבל בהפקת מרטין האנט.
בשנת 1979 הוציאה הלהקה את "Unknown Pleasures", אלבום המופת של הלהקה בהפקת האנט, שהפך לקלאסיקת פוסט-Pאנק ושירים כמו "Disorder", "She's Lost Control" ו-"Shadowplay" לקלאסיקות משפיעות על מאות להקות ברחבי העולם. ג'וי דיוויז'ן ייצגה את הסאונד החדש והמרענן שהגיע ממנצ'סטר, בחסות ווילסון והלייבל שלו והכה גלים ברחבי אירופה.
עוד בוואלה!
אלא שבמקביל לכל אלו, חווה קרטיס התקפי אפילפסיה קשים, מלווים בדיכאון שהפכו את חייו לגיהינום. בנוסף, קרטיס נשא לאישה בגיל צעיר (19) את דברה וודרוף וכשיצא אלבום הבכורה, כבר נולדה בתו היחידה, נטלי. קרטיס התעלף מספר פעמים כתוצאה מההתקפים, גם בזמן הופעה. עם זאת, את תנועת הפרפומנס הייחודית שלו, אימץ כחיקוי של התקף אפילפטי ואמר בהתבטאות נדירה בנושא כי זו דרכו להביע את משמעות השיר ללא מילים.
בשנת 1980 מעמדו של קרטיס כאחד הקולות המשמעותיים ברוקנרול האנגלי מתחזק, אולם הדיכאון והאפילפסיה המשיכו לרדוף אותו. בהיעדר מנגנונים מודרניים של טיפול והחינוך הנוקשה בביתו, לא ידע קרטיס כיצד להתמודד עם המחלה ושקע עוד ועוד בדיכאונו ואף ניסה להתאבד באפריל של אותה שנה, כחודש אחרי הקלטות האלבום השני, "Closer", שהשירים בו, כמו "Isolation" ("אמא ניסיתי, בבקשה האמיני לי, עשיתי את המיטב, אני מתבייש בדברים שעברתי, אני מתבייש באדם שאני") העידו על המצוקה הגדולה בה היה שרוי. בנוסף, קרטיס ואשתו היו פרודים לאחר משבר קשה בנישואים, במהלכם ניהל קרטיס רומן עם עיתונאית בלגית.
עוד בוואלה!
לבסוף, ב-18 במאי 1980, בעודו צופה בסרט "שטרוצק" של וורנר הרצוג ולאחר האזנה ל-"The Idiot" של איגי פופ, תלה עצמו קרטיס בבית הוריו שבמקלספילד. הלהקה היתה רגע לפני טור חשוב בארצות הברית שהיה אמור להכיר אותם לקהל האמריקאי ובכך לסמן את פריצתם הגדולה.
הסינגל של הלהקה, "Love Will Tear Us Apart", שיצא בגרסת 7 אינץ' כחודש לפני מותו של קרטיס, היה לאחד השירים המדוברים בעולם המוזיקה ועתידה של הלהקה נראה ורוד, אולם קרטיס לא הצליח לצאת מהמרה בה היה שרוי וסיים את חייו באופן טרגי. לאחר מותו יצא האלבום השני של הלהקה, "Closer", שהיווה מצבה חיה וטרייה לפועלו של קרטיס. לאחר מותו הקימו חברי ג'וי דיוויז'ן את להקת ניו אורדר, ששינתה את עולם הפופ.
עוד בוואלה!
פועלו של קרטיס הועלה על נס בספרים שנכתבו על התקופה ובמיוחד בספר שכתבה אשתו, "Touching From A Distance", בו תיארה את קורות חייו של בעלה איאן מנקודת מבטה. הספר הפך לימים לבסיס הסרט "קונטרול" שביים אנטון קורבין על חייו של קרטיס. סרט נוסף בנושא הוא "אנשי המסיבות" שביים מייקל וינטרבוטום וגיבורו הוא טוני ווילסון וסיפורו של קרטיס מובא בהרחבה יחסית גם בו.