בזה אחר זה נפלטו לאטמוספירה הישראלית שניים מפירות היצירה של אתגר קרת: ספרו האחרון, "פתאום דפיקה בדלת", וגם הסרט "$9.99", המבוסס על שישה מסיפוריו הקצרים, שתוסרט על ידו והבמאית תתיה רוזנטל. הסרט הוקרן ברחבי העולם כבר ב-2008, ובכל זאת לאור הצימוד האקראי (או שכן או שלא) בין שני האירועים מפתה לעשות השוואה בין קרת הכתוב לקרת המתוסרט.
תמיד מפתיע לגלות כי ספריו של קרת תורגמו עד היום ל-29 שפות, מה שהופך אותו לאחד הסופרים הישראלים המתורגמים והאהודים ביותר בעולם. הסיבה להפתעה היא לא שקרת אינו מוכשר או חדשני אלא שנדמה לנו, כישראלים, שהוא כותב עלינו על הרחוב התל אביבי, על הטיפוסים שממלאים את הפיצוציות ובתי הקפה, על המשפחה היהודית-ישראלית, על מלכודות זוגיות ששומעים בצרחות מחלונות בנייני שיכונים בפרברים. עלינו ממש, ועוד בשפה שלא מנסה להיות שום דבר חוץ מישראלית מדוברת.
"9.99 $", קופרודוקציה ישראלית-אוסטרלית דוברת אנגלית, עושה לסיפורים של קרת הזרה המוכיחה כי הם תופסים מהות שהיא גדולה ומופשטת יותר ממשפטים מגה-ישראליים כמו "שלמה הומו כוס אל אומו". ובכל זאת, הסרט מעורר געגוע למסמרים הלשוניים שקרת משתמש בהם כדי לקבע את זווית הראייה שלו על החיים.
אל תפספס
במקרה של העיבוד הקולנועי, אנו צופים בשישה סיפורים המצטלבים זה בזה בסגנון "תמונות קצרות" של אלטמן, שהיה מבוסס על כתביו של ריימונד קארבר. כולם מתנקזים לכדי בניין מגורים אחד, שמתוכו ואליו משוטטות הדמויות: הומלס שדורש דולר לקפה לא מקבל את מבוקשו ויורה לעצמו בראש מול עיניו של גבר בגיל העמידה; בנו הצעיר של אותו גבר מתגלה כבחור רגיש שקורא ספרי עזרה עצמית המבטיחים לגלות את משמעות החיים ב-$9.99 בלבד; קשיש בודד מחפש קשר עם סביבתו ומוצא אותו אצל מלאך מזוייף אותו הומלס שירה בעצמו בפרולוג; ילד המקבל מאביו הנוקשה קופת חזרזיר שתלמד אותו לחסוך כסף, מוותר על בובת הכדורגלן שחפץ לקנות ומעדיף את חברתו של החזרזיר החייכן. הסיפורים של קרת מתעכבים על רגעים מנוכרים של יומיום, ולוקחים אותם למחוזות שיש בהם פיוט, כאב, וברגעי חסד של ממש, אפלו חמלה. בעצם, רומז לנו שם הסרט, כולם רוצים להבין משהו על החיים, רצוי דרך ספרון פשוט, רצוי במחיר זול.
הסרט עצמו נעשה בטכניקת סטופ מושן, עם בובות חומר מפוסלות על רקע של סטים תלת מימדיים. מדובר, ככל הנראה, בבובות האנושיות והעגמומיות ביותר שראיתם עד כה בסרט מונפש, בעיקר מפני שקשה לא לשכוח במהרה כי אין מדובר בשחקנים בשר ודם. הבובות הלא מושלמות, הפגומות במתכוון, מצליחות להדהד את העצב והפארודיו?ת שבסיפורים, והבחירה בהן מכילה באופן אורגני את האלמנטים הפנטסטיים, מותחי גבולות המציאות של קרת.
בסך הכל, "$9.99" עומד בזכות עצמו כסרט, גם ללא ההשוואה לסיפורים שעליהם הוא מבוסס, ומצליח להיות קומוניקטיבי ואוניברסלי בלי סימני מאמץ וכיפוף מיותרים. גם אם מתכווץ הלב כאשר לחזרזיר קוראים "קוולר" במקום "פסחזון" עדיין ניתן לעשות את מעבר השפה והטרמינולוגיות מישראל לאוסטרליה ובחזרה. ובכלל למה להיות קרתניים לגבי זה, הרי לא ייתכן שהמחצב התרבותי היחידי שיהיה לישראל לייצא הוא מלחמות לבנון לדורותיהן והסכסוך הישראלי פלסטיני.
אל תפספס
יחד עם זאת, ובלי לגרוע מכך דבר, מי שמאוהב בכתיבה של קרת עשוי להתקשות עם העיבוד הקולנועי ליצירתו, וזאת בשל המקום המשני שהוא מעניק למילותיו. קרת הוא אמן של סיטואציות ושפה מדוברת; עיצוב דמויות מדוקדק אף פעם לא עניין אותו במיוחד, וזה לא ממש חסר ב"צינורות", "געגועי לקיסינג'ר" או "הקייטנה של קנלר".
הייחודיות של קרת כסופר עומדת על הקלילות שבה הוא מערבב את קשת ההתנהגויות האנושיות מנאיביות ילדית ועד אלימות חומצתית ויומיומית. בעברית זה נשמע קרוב ומדויק יותר, באנגלית אוסטרלית זה נראה כמו סרט תיעודי על שבט אחד מרוחק, שמאוד מאוד מזכיר אותנו. דומה עד להבהיל ועדיין לא זהה.