עופר אקרלינג חי את המוזיקה הישראלית 30 שנים כמעט בכל עמדה אפשרית, החל מיוצר בפרונט ועד מפיק מוזיקלי, אבל על אלמנט אחד הוא ויתר הופעות. אקרלינג, שמאחוריו שירים כמו "לא רוצה לזמביה" ועשרות פרויקטים, פשוט לא הרגיש צורך לעזוב את האולפן עד שפגש את הזמרת ליאור יאדו. האחרונה ביקשה מאקרלינג להפיק לה אלבום, אלבום הבכורה שלה, שבסופו היא הצליחה לשכנע אותו לעלות לבמה.
כך, ב-8 ביוני, יגיע אקרלינג עם יאדו לתיאטרון תמונע להופעה שתהיה בכורה, אבל בכורה של לראשונה זה 30 שנים - מספר שכנראה רק אריק איינשטיין מגיע אליו כמוזיקאי פעיל. " אולי זו היתה עצלות, אבל הנוחות גרמה לי לא לצאת מהבית המפנק של האולפן", מסביר אקרלינג בראיון לוואלה! תרבות, עם צאת הסינגל הראשון מהפרויקט, "תהילת עולם". "באולפן יש את כל הסיבות שיגרמו לך לא לרצות לצאת ממנו: מיזוג אוויר, קפה, סיגריות וכל זה, אבל ליאור עשתה את זה. הרגשתי שמעבר לרצונות שלה, הכל מתחבר נכון".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'מתחבר נכון'?
"אני מאמין שהמקום שאני נמצא בו עכשיו מאפשר את זה. אני רוצה להתחבר לאנשים שהמוזיקה עבורם היא ערך עליון. אני רוצה להגיע למקום שמח שבו אפשר לתת ולקבל מהקהל ובזכות נגנים מעולים כמו שיש לנו, זה אפשרי".
אקרלינג פגש את יאדו, ילידת אילת, לפני כשנה והתרשם. "פגשתי מישהי שיש לה אמירה מאד חזקה, אבל היא יכולה לשחרר וללמוד", אומר אקרלינג. "אמנים שיש להם אמירה חזקה הם בדרך כלל אנשים שרוצים להיות כל הזמן בשליטה, אבל האמונה של ליאור מספיק חזקה כדי שהיא תוכל להשתחרר והמוזיקה שלה רק מרוויחה מזה".
בהופעה עצמה יבצע אקרלינג שירים מהקריירה הארוכה והענפה שלו, ביניהם שירים נשכחים כמו "זכוכיות" שביצע אריאל זילבר במקור וגם "משחק מכור" שכתב לזמרת צעירה ומתחילה בשם ריטה, אי שם בשנות ה-80. לצידו, תבצע יאדו שירים מאלבום הבכורה שלה ואת "תהילת עולם", השיר המשותף של השניים, שכתב יענקל'ה רוטבליט. "המפגש המחודש עם רוטבליט הוא גם הוכחה שהכל הולך נכון כרגע", אומר אקרלינג. "אני זוכר את העבודה אתו באולפן שלי על האלבום האחרון של שמוליק קראוס, 'יום רודף יום' מלפני שמונה שנים, כאחת התקופות הטובות ביותר שלי. הרגשתי שזה הזמן להתחבר אליו שוב".
אחד השירים שיבצע אקרלינג בהופעה הוא כמובן "לא רוצה לזמביה", להיטו הגדול ביותר שהוא למעשה שיר מחאה נגד מלחמת לבנון. "זה שיר שראוי להיות על במה", אומר אקרלינג בגאווה.
השיר הזה מזכיר לי שבשנות ה-80 היית חלק מחבורה מוזיקלית מאד מבטיחה, עם חברים טובים כמו ז'אן פול זימבריס ומיקי שביב. נראה שלמרות תקופות מסוימות של הצלחה, לא הפכתם לאמנים מוכרים בכל בית.
"בתקופה ההיא היו שם כל כך הרבה אנשים החל מיוסי פיין ועד משינה ונטשה מאוחר יותר. היינו תל אביב הקטנה וכולם חולמים, מבצעים ויוצרים יחד. היתה הרגשה אחרת, של משהו הרבה יותר אינטימי והרבה יותר קרוב. אני חושב שהיתה לי זכות גדולה לעבור איתם".
אתה לא מאוכזב מכך שלא היית בפרונט בחבורה הזו?
"אני חושב שהדברים נעשו מתוך בחירה. בארצות הברית או באירופה, יש רפליקה שנקראת 'רקורדינג ארטיסט', אמן הקלטות. בארץ לא ממש מכירים את המושג הזה, שמאפיין מפיקים ואמנים כמו דניאל לנואה שעבד עם בוב דילן ו-U2, בוץ' ויג שהפיק את 'Nevermind' של נירוונה ואלן פרסונס. אני בחרתי בדרך של לבלות באולפן ולאורך השנים הייתי מעורב בכל כך הרבה יצירות, בכל מיני אספקטים. אני מאושר על כל יום שתרמתי".
האמת, לא נמאס לך שמתייחסים רק לזמביה בקריירה שלך?
"נראה לך? זה הטקסט היחידי שזכרתי בעל פה בחזרות. זה יימאס לי רק כשיגיע הפרקינסון, שלא נדע"