זה עני: על הדואט של אייל גולן וליאור נרקיס

אייל גולן הוכיח בדואט עם ליאור נרקיס שהוא לא מסוגל להתמודד עם ציפיות. מושיק עפיה, לעומת זאת, הראה שהוא יודע להודות מתי הן גבוהות מדי. לא נתראה בהיכל

חגי אוזן
26/05/2010

מהרגע שהשתחררה השמועה על הקלטת "אני מבטיח", הדואט של אייל גולן עם ליאור נרקיס, האוזניים נכנסו לכוננות. שניה לאחר שהוא שוחרר לאוויר העולם, אפשר כבר היה לצאת מהמקלטים.

כלום לא קרה, אשכרה כלום. לא פצצה ולא בטיח, אפילו לא קפצון. "אני מבטיח", מתברר, הוא סתם שיר. זה קרה באשמת הלחן האיום והנורא, העיבוד המאולץ ובעיקר הביצוע שורט האוזניים, שהפכו אותו לאחת האכזבות הגדולות ביותר שנשמעו כאן בשנים האחרונות. פדיחה.

מה שמאכזב מעל הכל זה שלשיר היה פוטנציאל של טיל בליסטי. אחרי הכל, אם מפגישים באולפן שני גלקטיקוס וטקסט ממזרי, שנתפר בול למידות שלהם על ידי החייט המיומן יוסי גיספן, אז הם היו צריכים לקחת אליפות בהליכה. אבל במקום זה קיבלנו משהו ששווה בקושי פלייאוף אמצעי. נראה שככה זה עם גלקטיקוס, בכל התחומים. כישרון בלבד לא מספיק כדי להגיע להישגים - צריך גם לעבוד.

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה

נרקיס וגולן היו בטוחים שאפשר להסתפק בכישרון הווקאלי שלהם, ובלי לשים לב פספסו הזדמנות לייצר קלאסיקה. עם קצת מחשבה, השקעה וראייה לטווח רחוק, אפשר היה להגיע להישג שהוא הרבה יותר ממקום ראשון זמני במצעדי ההורדות הסלולרים. מה גם שאפילו את זה הם לא השיגו בכל החזיתות. נרקיס וגולן התגלו כשני עצלנים שלא אוהבים לעבוד קשה ורוצים את הכסף כאן ובמזומן, וזה מה שיש לפלייאוף האמצעי להציע.

זאת לא הפעם הראשונה שאייל גולן מתרסק כשיש ממנו ציפיות, כך שאולי הוא פשוט אוהב להגיע כאנדרדוג. ככה הוא הגיע לעבודה עם "אתניקס" וזכה להצלחה היסטורית. כשהפך לכוכב וכבר היו ממנו ציפיות, הוא אכזב בעבודה עם ארקדי דוכין. אותה התרסקות היתה לו גם עם שרית חדד ב"רגע גדול". חדד נרדמה באמצע השיר מרוב שעמום וגולן לא מצא את עצמו.

דואט נוסף שאכזב את הגרעין הקשה של "עדת אייל גולן", היה "קול ששון וקול שמחה" עם אביר השירה התימנית, ציון גולן. הציפייה היתה לשיר שיצליח לצאת הרבה מעבר למעגל ריקודי הצעד התימני, אבל זה לא קרה. כל זה מבאס בעיקר משום שאייל גולן ידוע בתור סרבן דואטים עקרוני ועד שהוא כבר מקליט, הנשמה מייחלת ליצירה גדולה מהחיים, משהו נצחי.

עדיף לו לבוא כאנדרדוג. אייל גולן(צילום: נמרוד סונדרס)

אולי זה קשור לזה שאייל גולן אוהב להמר ולקחת סיכונים. משהו לא טוב קורה לו כשהוא מרגיש בטוח. ההימורים שלו מצליחים בעיקר כשהוא הולך על שמות חדשים או על סוסים מתים, כך שההשקעה קטנה והרווח גדול. כשהוא הקליט עם טריפונס את "פיציריקה", לא הרבה שמו כסף שהשיר יצליח. טריפונס נשלף מהנפטלין להקליט שיר שהלחן שלו זה השאריות מ"מתוקה שלי" שהקליטו שלומי שבת וירון כהן.

אפילו "אתניקס" היו כבר הרבה אחרי השיא כשנולד הרעיון לשיתוף הפעולה עם גולן. כמה שנים לאחר מכן, באלבום שיצא בעידן "פוסט אתניקס", רוב היוצרים היו אנונימיים. בסביבתו של גולן נוצר לחץ ופחד מנפילה. הוא יצא מזה, כיאה לווינר הגדול של המוזיקה הישראלית, עם האלבום "צליל מיתר". תנו לו את הפחד ואת חובת ההוכחה ותקבלו את אייל גולן במיטבו. אבל עם ליאור נרקיס ושרית חדד הוא הרגיש שהניצחון מונח בכיס, והתוצאה בהתאם.

בלי דאווינים

כמו שאפשר היה לצפות את הכישלון של "אני מבטיח" לאור ניסיון העבר, גם ההודעה על ביטול ההופעה של מושיק עפיה בהיכל התרבות לא הפתיעה. משהו שם פשוט לא זרם. לא היה את הוייב לקראת הופעה גדולה וחגיגית. עפיה מחובר מאוד לקרקע, וכבר שבוע לפני כן לא נשמע בטוח במידת ההצלחה של המופע. "אם נצא מהיכל התרבות מאוזנים בקופות, זה יספיק לי" אמר עפיה. ככה לא נשמע מישהו שהולך להפגיז עם מופע חייו. עוד שניה הוא היה אומר: "בא אלי מישהו, הצמיד לי אקדח לראש ואמר לי לעלות לבמה".

כישרון השירה של מושיק עפיה הוא פחות או יותר באותו סדר גודל של הכישרון העסקי שלו. בניגוד לדאווינרים אחרים בתעשיית ה"שופוני ביזנס", הוא לא הסכים לחלק כרטיסים כדי למלא את ההיכל. זה לא פשוט למלא את היכל התרבות ומושיק עפיה יודע את זה. המומנטום הנוכחי של הקריירה שלו עדיין לא מאפשר זאת, וצריך להעריך את יכולתו להיות מספיק חכם ולקום בזמן מהשולחן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully