מה שהילדים אוהבים

העונה השלישית של "דם אמיתי" תתחיל בעוד פחות משלושה שבועות. סוקי, אריק והג'ינג'ית הלוהטת יהיו שם, ויהיה שמח. אבל עד אז צריך משהו שיעביר לנו את הזמן, ובגלל שסדרת הרשת שלה לא עושה את מה שהיא צריכה, ולא באמת מספקת את היצרים ומרגיעה אותנו בקצת הזמן שנשאר, יוצאת בימים אלה המהדורה השנייה של פסקול הסדרה הטלוויזיוניות. הפסקול, מן הסתם, מורכב מהמון שירים שקשורים למוות באווירת קאנטרי דרומית, כמו למשל הקטע המצוין הזה של אם וורד.

למאט דאנקן נמאס מזמנים טובים - הם עוברים מהר מדי, ולדעתו עדיף שהם פשוט לא יגיעו ויפריעו לסדר היום. אולי בגלל זה הוא הולך אחורה לסגנון קצת פיפטיזי - תקופה שבה לא היה טוב לשחורים, להומואים ולגולשים באינטרנט.

דה מונטברט היא אלינור נילסון. היא שוודית והיא רוצה להיות היי ממישהו, אבל הוא לא ייתן לה לנהוג אם הדם שלה לא יהיה נקי. כלב - אני הייתי נותן לה לעשות הכל, בכל מצב שהיא תבחר להיות בו.

בעזרת צ'יזיות שמתאימה לריקוד סלואו בסרט מהאייטיז, הרימיקס של פינק גאנטר לשיר הנ"ל של וויליאם פיצ'סומונס הוא הדבר הכי מרגש של השבוע. אם משפטים כמו "אני מתגעגע אלייך כאילו שאת מתה/ מצאתי דרך להתאבל עלייך/ הייתי חייב לנסות ולהתחיל מחדש/ אבל הרוח שלך תצטרך לעזוב" לא מדכאים בעיניכם היום, כנראה שיובש הסמים שיש שם בחוץ עבר מעליכם.

הרימיקס הזה הבהיר שזואי דשנל גדלה והיא יכולה גם לעבור לפרויקטים אלקטרוניים - הקול שלה ממש הפך לדבר מזוהה ומנחם, וכידוע, זה דבר שפעם ממש סירבתי להודות בו.

כשאני שומע את Sunglasses אני מרגיש שהם עשו ישיבה והחליטו להישמע בדיוק כמו ערבוב בין אנימל קולקטיב לדראמס בלי להביא שום דבר משלהם לסיפור. תכלס, הם לא ממש צריכים את זה - הם טובים בדיוק כמו שהם.

Elite Gymnastics נשמעים כמו פיתוח של סצנת הצ'יל-וייב לכיוונים של אלקטרו-פופ סטייל ניו אורדר. אתם יודעים שזה לא יכול להיות רע.

ואם כבר צ'יל וייב, שוב, אז ממורי טייפס, שהם לגמרי מבין חלוצי הז'אנר, הוציאו גרסה מחודשת לשיר של צ'אפל קלאב.

ה"בום!" של השבוע מגיע מכיוון !!! והסינגל החדש שלהם, שנשמע כאילו הם מעולם לא נעלמו לנו אל החשכה ובעצם תמיד היו כאן, ישבו עם ג'וליאני בחצר בית הספר ורק חיכו שנצא החוצה לרקוד.

"Throw" הגיע כבונוס לכל מי שקנה את "This Is Happening", החדש של אל-סי-די, באייטיונס. איך אני אגיד את זה בעדינות? מדובר בקקי של בונוס - קטע די משעמם שאפילו הצרחות של ג'יימס מרפי - שמתישהו, תודה לאל, מגיחות - לא מצליחות להציל. להגנתו של מרפי נגיד שזה לא שיר שהוא עצמו כתב, אלא גרסת כיסוי לקטע של Paperclip People (שזה בעצם קארל קרייג), אבל לא ברור לי למה מרפי בחר לעשות את הקאבר ואיך ידי הקסם לא הכניסו בו קצת ייחוד. הסיבה שהשיר בכל זאת נכנס לילדים היא שאני מאמין אדוק במרפי, וקצת פחדתי שאם אתעלם בהפגנתיות, משהו ממש רע יקרה לי.

עוד רימיקס מצוין של הוד אינטרנט הגיע, והפעם הם מערבבים בין הראפר הסתמי גוצ'י מיין להרכב חסר הייחוד סטארקי. איכשהו, הם יוצרים מהשניים קטע היפ הופ מבריק. אה, וגם אין סיכוי שתקשיבו לשיר הזה בלי לחפש תמונות של השרשת של גוצ'י מיין.

כל פעם שנדמה כי נמאס מראפרים אינטליגנטיים שיוצאים נגד תרבות הצריכה והרדיפה אחר הירוק מגיע צדקן אחר ועושה את השיר הזה ששמענו מיליון פעם, באופן קצת יותר עדכני וטוב וסוחף אותנו אחריו. הייתי רוצה להגיד שמארקי הוא האחרון שעדיין אתייחס אליו, אבל אני יודע שזה שקר.