חובבי הספורט לא יכלו להישאר אדישים להספק המדהים של עופר שלח ביום שלישי האחרון. ב-18:00 הוא שידר בערוץ הספורט את חצי גמר הפיינל פור של ליגת הכדורסל, ב-21:00 הוא שידר בערוץ 10 את חצי הגמר השני, משם הוא שוב דהר לאולפני ערוץ הספורט להגשת התוכנית "חמישיות", ובבוקר גילינו שבין לבין הוא גם הספיק לסכם את האירועים בטור ב"מעריב". לא ברור איך הוא הצליח לעמוד בכל המשימות הללו, בערב שהיה מפרק ושוחק כל איש מקצוע נורמלי, אבל איכשהו שלח עשה זאת בטבעיות. לפעמים נדמה כי גם לו הוא היה שופט ב"כוכב נולד" או מגיש תוכנית בישול הוא היה עושה זאת במיומנות ובמקצועיות, וגם אז היה מעביר את התחושה כאילו הוא שוחה בחומר ואת כל חייו העביר במטבח הצרפתי או כזמר חובב. כזה הוא שלח, זיקית שמתאימה את עצמה בטבעיות לכל סיטואציה, והכל בשארם ובנון שלאנט.
לכן כלל לא התפלאנו לגלות שפחות מ-24 שעות אחרי מופע הכדורסל הווירטואוזי שלו, שלח הגיש את תוכנית "המקור" עם רביב דרוקר, אחד מהמשדרים המושקעים של ערוץ 10, ושוב הצליח לגייס את כל כישוריו על מנת להעביר תוכנית רהוטה ואינטליגנטית, שגדושה באותו קסם מתקתק. גם הפעם הכל נעשה ברצינות ובכובד ראש, כאילו כל חייו של שלח מוקדשים ל"המקור" ורק ל"המקור", כאילו זו לא רק אחת מעשרות המחויבויות שלו. לא ברור מה היה חלקו בתוכנית אמש (רביעי), שפתחה עונה חדשה של "המקור", אבל התוכנית עדיין נהנית מההגשה הקולחת ומהתדמית המקצועית שלו.
אלא שבאיזשהו שלב הצופה כבר מתחיל לחשוד. להתפזרות הזו אמור להיות מחיר כבד, ולא יכול להיות ששלח שולט בחומר בכל תחום אפשרי. הוא לא מהסס להיות דעתן בין אם עסקינן בצה"ל או במכבי תל אביב, בארקדי גאידמק או באברהם גרנט, ודעותיו תמיד נאמרות בביטחון ובנחרצות. אין פלא שאנשי הכדורסל והפרשנים המדיניים, אלה שיודעים לזהות את הדקויות בפרשנותו של שלח, טוענים לא פעם כי הוא אומר רק את המובן מאליו ומצליח להסוות זאת בעזרת סגנונו הקולח ואופיו הכובש. עתה נדמה כי גם "המקור", כמו שלח, מסתמכת על אותו פתרון: ללכת על בטוח, להגיש את זה במקצועיות ולהתמקד במראית העין.
העונה החדשה נפתחה עם סיפורן של שתיים מהדמויות המסעירות והפרובוקטיביות בציבור הישראלי, גאידמק וגרנט, אבל התוכנית לא הצליחה ליצור את העומק המיוחל, לא חשפה גילויים חדשים, ולפחות על פי התוכנית הראשונה מסתמן כי מירב ההשקעה היא באריזה היפה, ולא בתוכן.
הכתבה הפותחת עם גאידמק סיפקה לא מעט חומרים דרמטיים, אך בסופה הותירה את הצופה מבולבל: מה היתה המטרה? בכל הנוגע לעסקה שהיתה או לא היתה עם לב לבייב, לא הצלחנו לקבל תשובות ברורות (כמו תמיד אצל גאידמק), כשגם הרב הראשי של מוסקבה טוען כי הכל פנטזיה של אדם נואש ותו לא. לעומת זאת, ככל שהתקדמה הכתבה התברר כי פרשת לבייב היא רק תירוץ להצצה לחייו הפרטיים של גאידמק, שהתגלה כאדם מריר וסהרורי, ש"מתחרט ששמר בחייו על אורח חיים יהודי". מצלמות "המקור" אמנם חשפו את סופו הטראגי של האיש, שנראה תשוש ואומלל בעודו אוכל עם דרוקר ארוחת צהריים בבית הכנסת ומותיר להפקה לשלם את החשבון, אבל האם זו היתה המטרה - להלעיג את האיש שאיבד את נכסיו? ככל שהוא נראה יותר אומלל, כך דרוקר ומצלמתו יותר התמוגגו, אבל לא ברור למה: למרות הדרמה, התחקיר לא הניב תוצאות.
גם הכתבה על גרנט כללה אלמנטים מקצועיים כביכול, אך שוב, רק למראית עין. צוות הצילום נשלח לפורטסמות, תיעד את הנעשה סביב המועדון ושוחח עם אוהדים. גם גרנט עצמו סיפק ראיון ארוך ואף הזיל דמעה נרגשת, ובנוסף זכינו לראות אותו על המגרש בשכונה עם חבריו וגם צפינו בנאום ה"לב אמיץ" שלו מול אוהדי הקבוצה ("הם אולי יורידו לנו נקודות, אבל לעולם לא ישברו את רוחנו!"). מנגד, חובב הספורט הממוצע, שכבר קרא אין ספור ראיונות עם גרנט, זיהה את ההצגה הבנאלית של האירועים. כל מי שמכיר את אופיו של גרנט יודע שהדברים לא נעשים במקרה, שכל צעד מחושב וכל נאום מתוכנן מראש, אך הביקורתיות נזנחה הצדה ופינתה מקום לחנופה. רבים גם זוכרים כי מינויו של גרנט לתפקיד היה מפוקפק למדי, וכלל לא מעט קשרים חשודים של אנשי עסקים ישראלים עם ראשי מועדון ושלל אינטרסים שקשורים לנדל"ן, אך גם הפעם "המקור" בחרה להעדיף את הצילומים הבלעדיים על פני התחקיר היסודי.
אז אולי הקשיים הכלכליים של ערוץ 10 מונעים מ"המקור" את ההשקעה הנדרשת לתחקירים מעמיקים, אולי היא שינתה את עורה והיא כבר אינה תוכנית תחקירים אלא תוכנית מגזין סטנדרטית, ואולי המגיש שלה והכוח שמניע אותה מתמקד לאחרונה ביותר מדי משחקי כדורסל. הצופה נותר עם שאלות לא פתורות, שאפילו עופר שלח יתקשה לספק להן תשובות.