פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה רעלה לכם? "סקס והעיר הגדולה 2" - ביקורת

      אנטי-מוסלמי? אווילי? אל תאמינו לשמועות. למרות כל הבעיות שלו, "סקס והעיר הגדולה 2" הוא קומדיה רגישה ומהנה עם דמויות חזקות ומסר פמיניסטי

      אשה עטוית בורקה נאלצת לבצע תרגילי לוליינות כדי שתצליח לאכול טוגנים למרות החרך הצר שמוביל למערכת הבליעה שלה; חרמנית מדופלמת מטילה צרור קונדומים בין רגליה של חבורת גברים המתנגדת בכל תוקף לשחרור מיני או לשחרור נשי; קבוצת מוסלמיות נפגשות במקום מסתור כדי להשיל את בגדיהן המסורתיים ולהתענג על מלבושים של לואי ויטון.

      לו הסצינות הללו היו מופיעות בסרט של חנה מחמלבף, הוא היה זוכה להערכה על האמירה האמיצה שלו נגד דיכוי האשה. לו הן היו מופיעות ב"סאות פארק", היו מגדירים אותן כסאטירה שנונה ונוקבת. אבל הרגעים הללו שייכים דווקא ל"סקס והעיר הגדולה 2", שבו יוצאות ארבע החברות לחופשה באיחוד האמירויות הערביות. רק בגלל עובדה זו, רבים בקהל ובתקשורת מכריזים עליהם, ועל הסרט כולו, כגזעני וכאווילי.

      שתי הטענות הללו אינן מוצדקות, שכן אף כי הסרט אינו תקין פוליטית, יהיה זה נמהר להאשימו בגזענות, כפי שעושים כעת בעולם המערבי ובעולם הערבי כאחד, ואף שיש בו פגמים רבים, יהיה זה לא הוגן לצלוב את איכותו.

      מתוך הסרט סקס והעיר הגדולה 2 (יח"צ)
      מעניין גם במדבריות הצחיחות. מתוך "סקס והעיר הגדולה 2"

      אם כך, כפי שסמנתה היתה אומרת, בוא נירגע כולנו ונדבר על זה קצת. קודם כל, באשר לטענת הגזענות. אכן, "סקס והעיר הגדולה 2" מנצל את זירת ההתרחשות המזרח-תיכונית כדי להראות כיצד בחברות מוסלמיות מסוימות סותמים לנשים את הפה, במובן הגשמי והרוחני של המילה. הסרט עושה זאת בצורה מוקצנת, כיאה לקומדיה, אבל הוא אינו מגלה שום דבר חדש וגם לא חוטא לאמת בשום צורה, ולכן אין שום סיבה להתרעם נגדו. בסך הכל, הוא הרבה פחות תקיף כלפי הפטריארכליות האסלמית מאשר "אוסמה" האפגני, למשל, שזכה בזמנו בגלובוס הזהב בלי לעורר תרעומת.

      אם כך, אפשר דווקא להעריך את העובדה שמוצר הוליוודי לוקח סיכון מסחרי כדי לומר משהו על מצבה של האשה בעולמנו. הטענות על גזענות נחלשות עוד יותר אם לוקחים בחשבון שהסרט טורח למקם את האמירה הזו בהקשר אוניברסלי, ואף מצהיר בבירור כי הנשים בארצות הברית מדוכאות לעתים לא פחות מאחיותיהן באיחוד האמירויות. הבמאי מייקל פטריק קינג היה יכול פשוט להתעלם מהמורשת הפמיניסטית המפוארת של הסדרה ולעשות סרט שיפייס את כולם – מהכמרים באלבמה, דרך הרבנים בבני ברק ועד אנשי הדת באבו דאבי. אבל היוצר הבין כי מעבר לכל הבגדים והתכשיטים, "סקס והעיר" אף פעם לא היתה סדרה על כלום כי אם יצירה שעוסקת בדברים מהותיים, וכך היא עושה גם הפעם.

      באותה מידה, גם הזלזול שהספיקו להביע כמה מבקרים בערך האמנותי של ההמשכון הזה נראה מוגזם, וסביר להניח שהם היו מעט מתונים יותר בדבריהם לו היה מדובר במוצר שפונה לקהל הגברי. קומדיית הטסטוסטרון "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", למשל, היתה וולגרית וילדותית הרבה יותר מ"סקס והעיר", אבל את האימביצליות שלה ראו דווקא כהברקה, ככל הנראה מאותן סיבות ש"בלייזר" מוערך יותר מ"לאשה".

      מתוך הסרט סקס והעיר הגדולה 2 (יח"צ)
      רק מתוך סימפטיה לא הרגו את הדמות של מירנדה. מתוך "סקס והעיר הגדולה 2"

      זה לא אומר כי כל הנוצץ זהב, ואכן יש בקומדיה הזו כשלים, שלפחות חלק מהם תמוהים ולא מחויבי המציאות. וכך, מתעקש "סקס והעיר 2" להיות ארוך כמעט כמו "הסנדק 2", ובשלב מסוים רצף ההרפתקאות שעוברות קרי ברדשו (שרה ג'סיקה פרקר) וחברותיה באבו-דאבי מתחיל להתיש. עם זאת, בכל השעתיים וחצי הללו לא טרחו התסריטאים להעניק איזשהו בשר עלילתי לדמות של מירנדה (סינת'יה ניקסון), ולמעשה נראה שהפעם היא מיותרת לגמרי בין הארבע, כאילו שהתסריטאים נמנעו להיפרע ממנה בתחילת הסרט רק מתוך סימפטיה. כמו כן, השימוש בהבעות פנים, בליווי מוזיקלי ובהומור פיזי נעשה לעתים בחוסר טעם, בעיקר במערכה הראשונה, וגם הליהוק של לייזה מיינלי ופנלופה קרוז להופעות אורח חפוזות מתגלה כבזבוז זמן של שתי הדיוות.

      אבל למרות כל זה, הצפייה ב"סקס והעיר" היא חוויה מתגמלת, ואיכשהו נראה לי שהוא מהנה יותר מכל הסרטים על הזקנות חולות האלצהיימר ומלחמות האזרחים בצ'אד שהסתובבו עכשיו בפסטיבל קאן. הסיבה לכך היא שבניגוד לחולשה של מירנדה, שלוש חברותיה שומרות על האופי החזק שלהן, וגם ברור לגמרי מה מניע אותן. וכך, קרי טרודה בהסדרת כללי החיים המשותפים עם מיסטר ביג, שרלוט (קריסטין דיוויס) קורסת תחת עול הטיפול בילדים וסמנתה (קים קטרל), כדרכה, פשוט מחפשת (ומוצאת) כמה שיותר מין. כיוון שהדיאלוגים המושמים בפיותיהן של שלוש הדמויות רגישים ומדויקים, ומפני שהשחקניות המגלמות אותן עושות זאת בכל כך הרבה חן ועדינות, קשה שלא לעקוב אחריהן בעניין ובהתרגשות, אפילו אם זה לאורך שעתיים וחצי, גם אם זה קורה במדבריות הצחיחות של אבו-דאבי.

      לכל הפחות, אפשר לומר כי שניים מן הדיאלוגים בין קרי ומיסטר ביג ובין שרלוט וחברותיה הם מופת של כתיבה ושל ביצוע, והם עוסקים בהגינות ובתבונה בנושאים האמיתיים שמטרידים את כולנו כפי שסרטים מעטים מצליחים לעשות.

      מתוך הסרט סקס והעיר הגדולה 2 (יח"צ)
      הדיאלוגים בין קרי ומיסטר ביג הם מופת של כתיבה וביצוע. מתוך "סקס והעיר הגדולה 2"

      כל חילופי הדברים הללו אינם סוגרים את המעגל שהתחיל ב-HBO ב-1998, מה שמשאיר פתח ל"סקס והעיר הגדולה 3" ויוצר למפיקים מיגרנה מהסוג שאפילו סמנתה לא היתה מוצאת כדור נגדה. אם ימהרו להפיק את הפרק השלישי, יהיה להם קשה מאוד להפיח בו רוח חיים. לעומת זאת, אם יתמהמהו יותר מדי הם עלולים למצוא את עצמם במציאות שבה לשרלוט כבר יש נכדים.

      לכן, מסתמן רק פתרון אפשרי אחד: כדי לפייס את העולם המוסלמי ולהראות שהעוקצנות של קרי תקפה לכל דת, וכיוון שממילא התסריטים של "סקס והעיר" הולכים ונהיים מופרכים מרגע לרגע, אין ברירה אלא לצאת לדרך כבר עכשיו ולמקם את הפרק השלישי במאה שערים, עם חנה לסלאו כרבנית שמקבלת את פניהן של ארבע החברות ואניה בוקשטיין כנערה החרדית שהן קופצות איתה למקווה.