פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תתנו, תקבלו: "השיבה הביתה" של אורנה בן דור ונועה מימן - ביקורת

      "השיבה הביתה", סרטן של אורנה בן דור ונועה מימן, מציג את זכותם של ילדי העובדים הזרים לאזרחות כטובה שהמדינה צריכה לעשות ובכך שומט את הקרקע מתחת לכוונותיו הטובות

      הימור: הצופים לא הזילו דמעות מסרטן של אורנה בן דור ונועה מימן "השיבה הביתה" ששודר אתמול (ראשון) בערוץ 10. הם לא הזילו דמעות למרות שלזכותן של השתיים ייאמר שהן עשו את המיטב כדי להביא אותם לבכי, או לפחות לסף דמעות, ולא היססו להשתמש במיטב התחבולות: ילדים בוכים, זקנים בוכים, זקנים על ערש דוי, בדידות, עוני מחפיר, משפחות מפורקות וכו'.

      הסרט מביא את סיפורם של שלושה ילדים של מהגרי עבודה המתגוררים בישראל והמסע שלהם לארצות המוצא של הוריהם - אוטו, בנה של מהגרת עבודה מפרו, ז'רמיין, בתם של עובדים זרים מקונגו ונאטו שאמו הגיעה לישראל מהפיליפינים כשהיתה בת 18. הילדים, ישראלים לכל דבר, מגיעים לארצות מוצאן ומבינים שלמרות המורשת והמשפחה המורחבת, הבית שלהם הוא בישראל.

      הסרט, שמשודר בצל הדיון המתקרב לסופו על גורלם של 1,200 ילדי מהגרי העבודה הגרים בישראל, מתחפש למסמך דוקומנטרי אבל למעשה מדובר בחלק מהקמפיין נגד גירוש הילדים ותו לא – קמפיין שמימן, בתו של יוסי מימן, אחד מבעלי השליטה בערוץ 10, היא אחת מהמובילות שלו. על רקע עובדה זו, קשה להאמין ש"השיבה הביתה" היה משודר בערוץ 10 בפריים טיים אלמלא מי שעומדת מאחוריו לא היתה מימן. זה לא סוד שהערוצים המסחריים לא נוהגים לסנדל את משבצת השידור הלוהטת שלהם עבור מאבקים חברתיים, שהם לא בדיוק "פצצות רייטינג" בלשון המעטה.

      השיבה הביתה (יח"צ)
      מרגש, מרגש, אבל מה אם לשכנע? גיבורי "השיבה הביתה": אוטו, ז'רמיין ונאטו (צילום: יח"צ)

      אז מדוע "השיבה הביתה" לא מצליח לעשות את העבודה ולרגש? בעיקר בגלל כי הקתרזיס שאליו מימן ובן דור מובילות את הצופים, אותו קתרזיס שאמור לטלטל אותנו ולהשאיר אותנו בסוף הסרט עם השאלה "איך אפשר לגרש את ילדי מהגרי העובדים? הרי הם ישראלים לכל דבר ואין להם לאן ללכת!" לא עובד. עבור המשוכנעים, קרי אותם אזרחים שמתנגדים לגירוש הילדים, לא מנפק הסרט תובנות חדשות בנושא. גם מבחינה קולנועית, הסרט ברובו לא מצליח לגעת ברבדים היותר עמוקים של גיבוריו ולספק רגעים משמעותיים שנשארים איתנו אחרי שהסרט מסתיים.

      ומה לגבי אלו שתומכים בגירוש הילדים? עבור אלו עושה רושם ששום "מסמך אנושי", מרגש ככל שיהיה, כבר לא יניע אותם לשנות את דעתם בנושא. תנו להם גרפים, תציגו להם מספרים, דברו איתם על דמוגרפיה ותבטיחו להם ש-1,200 הילדים המסכנים הם לא מה שיהפוך את ישראל למדינה לא יהודית. זו הטרמינולוגיה שהם מבינים. את זה מימן ובמיוחד בן דור, שמתמחה בסרטיה בסיפורים אישיים ונוטה לברוח מדיונים מעמיקים, בחרו לא לספק בסרטן.

      השיבה הביתה (יח"צ)
      רק שלא יהיו חברים ב"שוברים שתיקה". גיבורי "השיבה הביתה": אוטו, ז'רמיין ונאטו (צילום: יח"צ)

      ובכל זאת, בניסיון כן לשכנע את אלו שמסרבים להשתכנע, משתמשות בן דור ומימן בנשק הלאומנות. לכל אורך הסרט הם מנופפות באובר פטריוטיות של גיבוריו, כאילו מנסות לפגוע בעורמה בתומכים בגירוש באמצעות הנשק שלהם עצמם. באחת הסצנות היותר קלושות בסרט, מגיע חברו הצנחן של אוטו הפרואני לבקר אותו בדירתו. אוטו מבקש ממנו ללבוש את המדים שלו: "בא לי בטוב להיות קצין כזה, להוביל חיילים", הוא אומר למראה שעל הקיר בזמן שהוא מדגמן את האופנה האחרונה של המיליטריזם הישראלי. אם לא די בכך, הסרט עצמו מסתיים בסצנה שבה שלושת הילדים – אוטו, ז'רמיין ונאטו – עומדים נרגשים לשירת התקווה בסיום טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל שמתקיים בשבט הצופים אליו הם משתייכים.

      כמובן שאין שום פסול ברצון של אוטו להיות קצין בצנחנים (כתובית בסוף הסרט אף מבשרת לנו שהוא אכן בחר בסופו של דבר ללכת לגיבוש צנחנים) או בעובדה ששלושת הילדים מתרגשים מלשיר את התקווה ביום הזיכרון. הבעיה היא באופן הצגת זכויותיהם הבסיסיות, כאילו הזכות שלהם להיות אזרחי ישראל לא נובעת מעצם היותם בני אדם שנולדו וגדלו כאן אלא תלויה בחובות שמוטלות עליהם או בדעות שהם חייבים לקבל על עצמם.

      אורנה בן דור ונועה מימן עם גיבורי הסרט (יח"צ)
      תראו איזה יופי, הם אוהבים את ישראל. בן דור, מימן וגיבורי "השיבה הביתה": אוטו, ז'רמיין ונאטו (צילום: יח"צ)

      למעשה, בן דור ומימן אומרות בסרט: "תראו, הם אוהבים את ישראל, שרים את התקווה והולכים לקרבי. מגיע להם להישאר כאן ולקבל זכויות". אולם מה יקרה אם אותם ילדים (במידה ולא יגורשו), יהפכו לאזרחים שחושבים אחרת? האם תינתן להם בכלל הפריבילגיה לבקר את המדינה ש"ריחמה" עליהם ונתנה להם להיות אזרחים שלה? האם יותר להם לא להסכים לאתוס כזה או אחר המתנגש עם הערכים שלהם? האם נגזר עליהם להיות אזרחים צייתנים? לא צריך ללכת רחוק מכדי להבין את הבעייתיות שאליה עלולים להיקלע האזרחים הישראלים החדשים, שכן יש פה קבוצה די גדולה של אזרחים סוג ב' שעשרות שנים סובלים ממצב דומה. קוראים להם ערביי ארץ ישראל ועל המצוקה שלהם בטח ובטח לא תוכלו לראות סרט בערוצים המסחריים בפריים טיים.