כוסית; שרלילה; נותנת; לוקחת; מוצצת; בולעת; קלה להשגה; קשה להשגה; נימפומנית; פאם פאטאל; טיזרית; אלמנה שחורה; גולד דיגר; MILF ועכשיו גם קוגרית. גם מבלי לדרוך יותר מדי בטריטוריה של החוג למגדר, אפשר להניח בביטחון מסוים שכל הביטויים האלו נועדו למפות נשים שחוצות את הקרום הדקיק של הבועה הנוחה למשתמש של "אמא", "בת", "אחות". ידוע שהדרך הטובה ביותר לשמר אויבים ככאלה היא להנמיך את המהות שלהם לכדי סלוגן שטוח, מתגלגל על הלשון, כזה שאפשר לשבץ בבדיחה. הניסיון להגדיר נשים משיק בדרך כלל למיניות שלהן, והוא בבחינת "דע את האויבת", ובסופו של דבר אין מרחק גדול כל כך בין "ערבוש" לבין "מוצצת".
במילון האורבני הופיע לראשונה הביטוי קוגרית (פומה או פנתרה) ב-2004, והוא נוצר כדי לתאר אישה מבוגרת, שנוהגת לצאת למועדונים כדי לצוד לעצמה גברים צעירים ממנה. קוגרית היא כמובן בדיחה, שלא כמו גבר מתבגר שמחליף נשים צעירות אין בכלל מה לטרוח לחפש ביטוי לזה (אלא אם כן תבחרו לקרוא לגבר כזה "קליינשטיין") מכיוון שציד גברי הוא המצב הרצוי והמצוי.
מבלי להיכנס לסאגה המתישה של לגיטימיות הקוגריות (בטח לגיטימי, תנוחו), בעיקר נשאר לתהות על ההזדעקות נוכח הצורך לתחום דווקא עכשיו את העניין לכדי תופעה, כאילו לא היתה מיסיס רובינסון מעולם. כאילו עדיין צריך ליצור תרגיל שיווקי שנועד לקדם את המניות הצונחות של נשים פנויות בגילאי ה-40-50 שלהן.
תודה לפילאטיס שהביא אותי עד הלום
מי שרוכבת על הגל המשעמם הזה היא קורטני קוקס, שנכון לעכשיו היתה רוכבת גם על חמור פיסח ומוכה גזזת בטיחואנה, אם זה רק היה מקרב אותה למועמדות לאמי. קוקס החמודה, שמאז "חברים" מנסה להמציא עצמה מחדש (כמו כל הקאסט המנחוסי שליווה אותה, מלבד ג'ניפר אניסטון שזכתה בפרס אהדת הקהל על סעיף הנבגדת של בראד פיט), עברה דרך "צה!ב" הנחמד אך הבינוני, ושוב מצאה עצמה בבית, מביטה בפרצופו הכלבלבי הפחוס של דיוויד ארקט (שצעיר ממנה בשבע שנים, כיאה לקוגרית) וסופרת סדקים בתקרה.
קוקס סוף סוף הגיעה לגיל שמותר להתחיל לצחוק על הגיל, וזה הרבה פחות כואב כשאת קורטני קוקס וכל הגנים המעולים והפילאטיס של העולם עומדים לרשותך. ב"קוגר טאון" היא מגייסת את המראה המושלם שלה והתזזיתיות הצווחנית שעיצבה במגרש האימונים של "חברים", כדי להיכנס לנעלי הסטילטו של ג'ולס קוב.
ב"קוגר טאון" קוקס מגלמת גרושה טרייה בת 40, סוכנת נדל"ן בפלורידה, אמא למתבגר כעור וסרקסטי שמפלבל בעיניו אל מול אמו המביכה, אבל באותה נשימה ממהר לגלות רגישות יתרה וסלחנות לא אמינה בעליל. ג'ולס, המרגישה שזכתה בהזדמנות שנייה ובמקביל גם חרדה מהיותה לא רלוונטית ליקום, ממהרת להיכנס למסלול המהיר שכולל מועדונים, טקילה, תרגילי מין שאפתניים (על יבש), וחשיפת גופה בפני נער העיתונים שלומד עם בנה. משום מה, במקום להיכנס למיטה עם הצעיר האטרקטיבי שכבר צדה לעצמה, היא מחזירה לתחייה את חוק התאפקות עשרת הדייטים שלה. אולי כדאי לקחת כמה שיעורים מסמנת'ה מ"סקס והעיר הגדולה".
רוצים מנאז' עם רוזי אודונל?
"נשים מזדקנות זה איכס", אומר השכן החתיך והגרוש של ג'ולס, "גברים מתבגרים זה מקסים. זה למעשה המוסר הכפול האהוב עלי". אבל זה לא סופו של המוסר הכפול, כי בלויה וקוץ בה כדי להיות קוגרית, את צריכה להיות בת 40 מהממת ביופיה עם גוף מעוצב של בת 20. אם עוד היה אפשר למצוא בהוליווד אישה נורמטיבית למראה שלא נדחקה אל הגטו של תפקידי האימהות נטולות הליבידו, היינו יכולים לערוך ניסוי מחשבתי בו קוגרטאון מלוהקת בנשים אמריקאיות ממוצעות, משהו כמו רוזי אודונל, קת'י בייטס או רוזאן בר. איכשהו יש תחושה שהקוגריות האלו לא היו ממשיכות לעונה נוספת, בניגוד לקוקס.
הכינוי "קוגרית" - שקצת מזכיר את אות השני שמזהיר מפני נשים נואפות - הוא פלקטי ומשעמם כמו הדמות של ג'ולס קוב. קוב היא קריקטורה, ההסתבכויות שלה מופרכות, מערכות היחסים שלה עם כל הדמויות בחייה תלושות מכל מציאות סבירה, ולא נעשה שום מאמץ תסריטאי להעמיק את הציפוי הדקיק של הכותרת הצעקנית "קוגרית". פעם נוספת מדובר בטלויזיה נוסחאתית שלוקחת נושא עסיסי לכאורה, אבל מטפלת בו באופן מגושם ובכלים שמרניים, צפויים ומוסרניים. יעל אבקסיס/ מילי אביטל ועוז זהבי/ אושרי כהן, קבלו התרעה ידידותית: בנוהל ההצתה המאוחרת, תוך שנתיים-שלוש גם לנו יהיה חיקוי דהוי. כדאי להתחיל לפקוד את חדר הכושר.