על "חדיש, חדש ומחודש!"

ה"חדש", ה"חדיש" וה"מחודש!" של ערן ג'יי רובינפלד – כשמה של התערוכה העולה עם ציון 43 שנים למלחמת ששת הימים ושנושאת את שם תוכניתם המיתולוגית של שוש עטרי וטוני פיין, למי שלא נכח כאן כשזה קרה – אינם חדש, חדיש או מחודש כלל. הם הישן, הנושן ואשר אינו מתיישן לעולם – החומרים הדייסתיים שמהם בישלו תרבות פרוורטית ועשירה בקיטש פטריוטי למדינה הומה מהמנוני נהי לארץ זבת מוות. את המציאות החשוכה והמחזורית הזאת קיפל רובינפלד וקימפל לתוך מערך של עטיפות תקליטים פיקטיביים שמעולם לא ראו אור. אם תרצו, הפסקול של הפס-שכול.

חזותית, אמנם יש ל"חדש, חדיש ומחודש!" מעטה פופ-ארט כל-אמריקאי, כל-מלוקק ופין-אפ בפרט. אלא שמתחת למבטא הגולדה המתעתע מעט במבט ראשון מתקיים עולם שלם של עברית מליצית, צחה, סיסמאתית, מסמאת ומצמיתה, שהשימוש בה אמנם קהה עם השנים, אך נותר שריר כשהיה גם אם במתכונת אחרת: ג'יימס דין שלה, שלנו, הוא יגאל ידין, משה דיין או איזשהו דגנרל גנרי אחר. המלחמה – זאת שאי אפשר היה למנוע, זאת שמתחוללת ושלא בחרנו בה, זאת שתעלה על מסכינו בקיץ הקרוב כי כך נכתב – היא מכונת הלהיטים הממלכתית. שדה הקרב הוא רחבה לריקודים מעגליים המוניים ולכל חלל יש שם שנתנו לו הוריו ונתן לו תמלילן. רק המצעד, כמדומה – הצבאי והמוזיקלי, המוזיקלי והצבאי – הוא מצעד הוא מצעד הוא מצעד. בוקר טוב, גל"צ.

ערן רובינפלד, יליד ראשון לציון 1965, הוא אמן ומעצב רב-תחומי שהחל את דרכו כגרפיקאי בעיתון "חדשות" עם תום שירותו הצבאי. מאז, ועד לתפקידו הנוכחי כעורך הגרפי של מוסף "הארץ", בילה רובינפלד פחות משנתיים במצטבר בלימודי עיצוב ואמנות, ושהה כעשור בעולם הפרסום טרם שובו לעיתונות.

בתוך כך, הגה/הזה רובינפלד את חברת התקליטים המפוברקת "HPR Music", המתמחה באי שחרור אוספי להיטים לחנויות התקליטים המובחרות. כרזות ועטיפות התקליטים הפופיות שמופיעות כעת בגלריה 1024 בתערוכה "חדש, חדיש ומחודש!" (שהיא תערוכת היחיד השנייה של רובינפלד עד כה) מהוות את המחלקה הישראלית של הלייבל. נוכח בהן דיאלוג גראפי בין דימויים הלקוחים מן התרבות הפופולרית לבין חברה שחיה על חרבה ובקרבה הם רוחשים, דיאלוג הטעון גם במישור הביוגרפי של רובינפלד – בנו היתום של ד"ר גדעון רובינפלד ז"ל, רופא עיניים אשר נפל במלחמת יום הכיפורים.