דקת דומייה - השירים שהיינו רוצים לשמוע בהופעת הפיקסיז בישראל

כפי שעשינו לפני ההופעה של הברידרז, גם לקראת ההופעה של הפיקסיז התכוון המדור להגיש לקוראיו סט-ליסט דמיוני לקראת האירוע המרגש, כזה שיכניס את כולם לאווירה וישלהב את הקהל לקראת יום רביעי הגדול. היום הגיעה בשורת האיוב, ואפילו שהיא היתה לגמרי צפויה, זה שוק גדול. כך מתחיל לו עוד יום בחור המדכא הזה, שכל אכזבה תרבותית שחווים בו היא רק סימפטום לאכזבה האמיתית. קבלו את ההופעה שהיתה יכולה להיות.

זה קצת צפוי, אבל זאת באמת הפתיחה המושלמת להופעה של הפיקסיז. קטע הסרף האינסטרומנטלי של להקת הסיקסטיז The Surftones (את המקור ניתן למצוא באוסף “Surf Legends and Rumors 1961-1964”) הפך בידיהם של הפיקסיז לקריאת קרב, איתה יוצאים למתקפה. הקטע פותח את האלבום השלישי של הפיקסיז, "בוסנובה", והוא ראוי לפתוח כל הופעה של הלהקה.

לאחר יריית הקרב יכולה ההופעה להתחיל באמת, עם אחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה, שהכיר ללא מעט מעריצים צעירים את סרטם הסוריאליסטי של לואיס בונואל וסלבדור דאלי, "כלב אנדלוסי".

השיר הסוגר את אי.פי הבכורה של הפיקסיז, “Come On Pilgrim”, הוא אחת הקלאסיקות המוקדמות של הלהקה, שמכילות את התמות הנוצריות אליהן פרנסיס יחזור במהלך הקריירה שלו שוב ושוב.

השיר המוזר והמטופש הזה של פול מקרטני מ"האלבום הלבן" של הביטלס הופך בפיהם של בלאק פרנסיס וקים דיל למרתון צרחות של דקה ומשהו.

הפיקסיז הקליטו את הקאבר הזה כשהתארחו בתוכניתו של ג'ון פיל ברדיו האנגלי ב-88', והוא זכה לפתוח את אסופת ההקלטות שלהם מהבי.בי.סי, “Pixies at the BBC”. חשוב מכל - זאת אתנחתא קולנית מפתיעה ומצוינת לפני להיט ענק.

השיר הזה, שמופיע באלבום הבכורה של הפיקסיז, “Surfer Rosa”, התפרסם בעיקר בזכות הכללתו בפסקול הסרט "מועדון קרב", שזאת מחשבה די מבאסת. "?Where is My Mind" היה שיר אדיר עשור לפני הסרט היומרני של דיויד פינצ'ר. תמיד אפשר להתנחם בזה שלמילות השיר אין שום קשר לתכנים ה"עמוקים" של "מועדון קרב" – פרנסיס בסך הכל תיאר חוויית צלילה שהייתה לו בימי הקולג'.

אחד מרגעי השיא של “Come On Pilgrim” הוא “Isla De Encanta” – דקה וארבעים שניות של מתקפת גיטרות אגרסיבית, שנעצרת רק כדי שפרנסיס ישיר בספרדית על האי הקסום פורטו ריקו, שם בילה בתקופת הקולג' בחילופי סטודנטים ולמד ספרדית. קטעי יוטיוב מהופעות של הפיקסיז מהשנים האחרונות מוכיחות שהגיל והמשקל לא פוגמות ביכולת של פרנסיס לצרוח כמו משוגע בשיר הזה, וזה משמח מאוד.

הפיקסיז שיחררו שני סינגלים מאלבומם השלישי, "בוסנובה". אחד מהם הוא “Dig For Fire”, שמכיל את אחד הטקסטים האניגמטיים ביותר של הפיקסיז. זה מהשירים האלה שאתה שר את המילים ביחד עם השיר, אפילו שאין לך מושג במה מדובר. בחיים לא הייתי מנחשת ואין לי מושג איך זה מתקשר לטקסט, אבל פרנסיס טען פעם שהשיר הוא מחווה לטוקינג הדז.

עוד שיר מ"בוסנובה" ועוד שיר שהוא מחווה. השיר הכי קצר וחמוד ב"בוסנובה" הוא "אליסון", שיכול היה לעבוד יופי בתור פתיח של סדרת נעורים קומית על בחורה בשם אליסון. אלא שבניגוד למה שחשבנו בתיכון (אז עוד לא היה אינטרנט כדי לבדוק את הדברים האלה), השיר לא מדבר על בחורה בשם אליסון אלא נכתב כמחווה לאמן הג'ז והבלוז האמריקאי מוז אליסון.

"אליסון" אמנם לא נמצא אחרי “Dig For Fire” באלבום, אבל הפיקסיז בזמנו הוציאו קליפ שמכיל את שני השירים האלה ביחד, אחד אחרי השני, כך שבתודעה שלי הם חייבים לבוא בזה אחר זה.

אחד השירים הכי מלהיבים של הפיקסיז הוא הסינגל הראשון מאלבום הבכורה, והוא דווקא שיר של קים דיל. את המילים של “Gigantic” כתבה דיל בהשראת דמותה של סיסי ספייסק בסרט "פשעים שבלב", שבו היא מגלמת אישה נשואה שמאוהבת בנער שחור. אתם יכולים לנחש לבד מה כל כך ענק שם.

ועוד משהו. שימו לב, בקישורים המצורפים, לדמיון בין קולות הרקע של פרנסיס בתחילת השיר (בהופעה מ-88'), לבין הקולות של דניס ב”Day Man” – השיר שלו ושל צ'רלי מ"השמש תמיד זורחת בפילדלפיה" (אחת הסדרות המצחיקות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה). נראה לי שעליתי פה על משהו!

זה כנראה השיר הכי רומנטי שהפיקסיז כתבו אי פעם, ואחר היפים ב”Trompe Le Monde”.

אין כמו הפילצוטים של בלאק פרנסיס שמפחד לאבד את חייו לזונה עם מחלות. “I’ve Been Tired”, מ“Come On Pilgrim”, שמשחזר דיאלוג בין בחור שרוצה להיות זמר כמו לו ריד לבחורה שמאלנית וחרמנית בפאב, הוא אחד השירים הכי מצחיקים של הפיקסיז.

קטע יוטיוב מהופעה של הפיקסיז בשנה שעברה מראה את פרנסיס מנסה לשיר את השיר ובסוף יורד מזה – כי הוא גבוה לו מדי או כי הוא לא יודע את המילים או משהו – מה שקצת גורם לי לחשוש שהם לא יבצעו אותו בהופעה בארץ. מצד אחר, אני גם חוששת שהם בכלל יבריזו מההופעה לאור המצב, כך שזאת באמת הקטנה שבדאגותי (המשפט העצוב הזה נכתב כמה ימים לפני שידענו כמה הוא נכון).

התקליט של הפיקסיז שאני הכי אוהבת הוא אלבומם הרביעי והאחרון, “Trompe le Monde”. אחרי "בוסנובה" הפופי חזרו איתו הפיקסיז לסאונד הקשה יותר של ימיהם הראשונים. זה שיר מגניב שמסתלבט על תת-תרבויות, או סתם מספר על סבא של בלאק פרנסיס, סבא-קלצ'ה.

לפי העדר הצילומים של השיר בהופעה חיה, אני מסיקה שהפיקסיז לא נוהגים לבצע את “Down to the Well” בהופעות. אני מקווה מאוד שהם יחרגו ממנהגם, כי זה גם אחד השירים הכי יפים ב"בוסנובה" וגם אחד השירים הכי יפים שלהם בכלל.

תמיד אהבתי את הקאברים של הפיקסיז, ואחד המגניבים שבהם הוא הגירסה שלהם ל"Evil Hearted You" של להקת הסיקסטיז הבריטית The Yardbirds, שמופיע בבי-סייד של הסינגל "Planet of Sound" מ”Trompe le Monde”.

את השיר, שיצא במקור ב-1965, כתב גרהם גולדמן, מי שהתפרסם מאוחר יותר בלהקת 10CC. גולדמן הקדים את זמנו עם השימוש בסולמות ספרדיים בפזמון, וזה הקטע שהתאים לפיקסיז בול, וכנראה גם נתן להם את הרעיון לתרגם את כל השיר לספרדית ולהפוך אותו ל”Corazon Diablo”.

בטח כבר הבנתם שאני הכי אוהבת שהפיקסיז שרים בספרדית – אפילו אם זה רק בחלק מהשיר - כך שבשמחה הייתי ממשיכה ל”Vamos” , הלהיט שמופיע גם ב“Come On Pilgrim” וגם ב”Surfer Rosa”. זה אחד השירים הכי מגניבים של הפיקסיז, עם תופים שחופרים במוח ובלאק פרנסיס שצורח כמו משוגע.

כל פעם שאח שלי רוצה לזרז אותי הוא מפציר בי "יאללה ואמוס". הוא מעולם לא שמע על הפיקסיז, אבל הוא יודע לזהות מילה מגניבה בספרדית כשהוא שומע אחת.

ואם אנחנו כבר בשוונג של שירים כיפיים, אז אין לפיקסיז שיר כיפי יותר מ“U-Mass” – כלומר "אוניברסיטת מסצ'וסטס" – בו חוזר פרנסיס לימי הקולג', שם היה שותף לחדר של ג'ואי סנטיאגו. עם בית מונוטוני ורפטטיבי ופזמון מתפרץ, זאת דוגמה מושלמת לדינמיקה של שירי הפיקסיז שהשפיעו על דור שלם של להקות אינדי. אפילו ששני השירים הוקלטו באותה שנה, אני לא יכולה שלא לשמוע ב”Smells Like Teen Spirit” של נירוונה השפעה ברורה של “U-Mass”.

לאחר ההתפרעות של “U-Mass” אפשר להירגע עם "Into the White" - הבי-סייד של הסינגל "Here Comes Your Man" מ"דוליטל". זה שיר פשוט שמציג את קים דיל, ששרה אותו בשיא קוליותה.

פעם כשתקלטתי ושמתי את “Head On” של הג'יזס אנד מרי צ'יין ניגש אלי בחור ואמר: "וואו, זה קאבר לפיקסיז? מי עושה אותו?". כמה שמחתי להיות זאת שמבשרת לו שלמעשה הגירסה שהוא מכיר, זו של הפיקסיז (מ”Trompe Le Monde”), היא הקאבר, ושהמקור הוא של הג'יזס אנד מרי צ'יין. חדוות הגילוי בדברים האלה היא תמיד מרגשת, ואני מקווה שהבחור רץ הביתה בסוף המסיבה להוריד את “Automatic” של הג'יזס אנד מרי צ'יין. הגירסה של הפיקסיז כמובן פחות רצינית וחמורת סבר מהמקור, ולא פחות מצוינת.

את ההופעה צריך כמובן לסיים בקלאסיקה. כל מילה נוספת מיותרת.

בסוף הבי-סייד של הסינגל "Gigantic" מסתתר ביצוע מדהים של הפיקסיז ל“In Heaven”, שנקרא גם “Lady in the Radiator Song”, מהפסקול של “Eraserhead” – סרט הביכורים הקאלטי של דיויד לינץ' מ-77'.

את השיר כתב האמן האמריקאי האקסצנטרי פיטר אייברס שנרצח בתחילת שנות השמונים. אחר כך זכה השיר לביצוע של Tuxedomoon, אבל אין כמו הביצוע של הפיקסיז.

ואחרי זה צריך כמובן קלאסיקה מארץ הקלאסיקות – פיסגת הפופ ואולי שיר הסינג-א-לונג הגדול ביותר של הפיקסיז. הסינגל השני מ"דוליטל", היה הלהיט הכי גדול של הפיקסיז באמריקה. הוא הגיע למקום השלישי במצעד האלטרנטיבי של בילבורד. פרנסיס סיפר שהשיר הוא על רעידות אדמה, בעוד מעריצים מאמינים שהוא על פצצה אטומית. מה שלא יהיה – שיר שמח.

בפנטזיה שלי הפיקסיז יורדים מהבמה אחרי אחד מלהיטיהם הגדולים ביותר, אבל אז הם חוזרים, עם האינטרו הרציני והמכובד של השיר הפותח את “Come On Pilgrim”. בהתחלה נדמה ש“Caribou” – "איל הצפון" בעברית - הוא בין השירים השקטים יותר של הפיקסיז, אלא שבאיזשהו שלב פרנסיס מתחיל כמובן לצרוח. אחרת הפיקסיז לא היו הפיקסיז.

רגע רגע, לא שכחנו. הרי אי אפשר ללכת הביתה בלי ההמנון הגדול של "דוליטל", שכולם יוכלו לצעוק ביחד "If man is 5, Then the devil is 6, And if the devil is 6, Then god is 7" וללכת לישון מרוצים.