פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אשמח לעשות זאת שוב"

      נשק? "מצאו אצלנו בספינה סכין גילוח". התקרית במרמרה? "גם אצלנו תקפו אדם זקן". חרם על ישראל? "השאלה תעלה". הסופר השבדי הנינג מנקל שב נסער מהמשט לעזה וקיים מסיבת עיתונאים בברלין. אסף גברון היה שם

      כשהנינג מנקל חזר מישראל לביתו בשבדיה ביום שני בערב, הוא החליט להמשיך לעבוד כרגיל ולצאת בסיבוב יחסי הציבור של ספרו החדש, שעמד להתחיל בברלין. את מסיבת העיתונאים ביקש לקיים, כי נתקל לדבריו בדיווחים שגויים. בתיאטרון ה"פולקסבוהן" מחכות עשרות מצלמות וידאו וסטילס, ולצדן עיתונאים גרמנים ברובם, אבל גם אנגלים, ספרדים, פינים, נורווגים ועוד, שהתבררו כקהל הרבה פחות אוהד ממה שציפיתי ולא הקלו על הסופר בשאלותיהם.

      כשמנקל נכנס לאולם נשמעת מחיאת כף בודדת ותקתוקים אינסופיים של מצלמות, שלא ייפסקו במשך השעה, ויתגברו כשהוא יניע את ידיו בהתרגשות. הוא מתיישב מאחורי השולחן. שיערו לבן, קצת ארוך, חולצתו שחורה, חזהו רחב. ההוצאה לאור חילקה חומר שיווקי על הספר החדש, "האויב בצלליות", אבל כמובן שבמהלך השעה של מסיבת העיתונאים לא נאמרה על הספר מילה אחת.

      הנינג מנקל (GettyImages , Sean Gallup)
      בלי אף מילה על הספר החדש. הנינג מנקל (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

      "החיילים היו מאוד אגרסיביים"

      הוא מבקש להתחיל בהודעה, אחריה יענה על שאלות: "יש לי משהו שלכם אין: אני הייתי שם. הייתי על אחת הספינות שהותקפו באמצע הלילה. ראיתי דברים, שמעתי דברים, הייתי עד לדברים שאוכל לדבר עליהם. לא ראיתי הכל. יש הרבה שקרה שלא אוכל לדבר עליו. אבל אני מבטיח, לא אגיד דבר שאינו נכון. אני חלק מהשיח הציבורי בשבדיה כבר ארבעים שנה. לא שיקרתי מעולם. אני לא מאמין בשקר ככלי פעולה דמוקרטי. אני מעדיף לומר 'לא יודע' מלתת תשובה שאינה האמת.

      "המשט היה רעיון שנולד בעקבות המלחמה שהותירה את הפלסטינים בעזה מבודדים מאחורי מצור. לפני שנה עלה רעיון לשבור את המצור ולהגיד – 'הוא לא אנושי, ולא חוקי'. הדרך לעשות זאת היא על-ידי ספינות. אני הייתי על ספינת מטען קטנה בשם סופיה. סופיה היא אוניה שבדית שמומנה בכספי תורמים שבדים. היו עליה מלט, חומרי בניין, ובתים טרומיים. היינו 25 איש – צוות יווני, רופא שבדי, פוליטיקאי מהמפלגה הירוקה בפרלמנט השבדי, אני ואחרים. לא הייתי על אוניית הנוסעים הגדולה, מרמרה, אז לא אוכל להגיד מה קרה שם. אבל מסופיה, במרחק כקילומטר ממרמרה, יכולנו לראות ולשמוע מה קורה שם.

      "היינו במים בינלאומיים והתכוונו לשבור את המצור. הערכנו שאנחנו במרחק שעתיים מהמים הטריטוריאליים של ישראל. הלכתי לישון. בארבע העיר אותי מישהו שאמר שמתקיפים את מרמרה. ראינו הליקופטרים ושמענו יריות. לא היתה תקשורת, טלפונים, כלום – הישראלים חסמו הכל. רק אחרי יום, כשעליתי על טיסת לופטהנזה מישראל, שמעתי שנהרגו עשרה. לא ידעתי. כל מה שהבנו אז היה שהצבא הישראלי החליט לתקוף במים בינלאומיים.

      "ב-4:35, שעה אחרי שהתחילה ההתקפה על המרמרה, הם הגיעו לספינה שלנו. ההחלטה שלנו היתה לא להתנגד. עמדנו על הסיפון כשחיילי קומנדו – כולם במסיכות, חלקן נשים, אני לא יודע כמה הם היו – פשטו על הספינה. הם היו מאוד אגרסיביים ואמרו לנו שאנחנו חייבים לרדת מהאוניה. היו כמה אנשים זקנים שירדו לאט. אחד מהם הותקף בכלי נשק אלקטרוני, וסבל כאבים עזים. אחר הותקף בכדור צבע והתמלא צבע צהוב. הוא גם נפל כי הפגיעה היתה מאוד כואבת".

      סירה פלסטינית סמוך לעזה שמתכוננת לבוא המשט (רויטרס)
      "רצינו לשבור את המצור". סירה פלסטינית בהכנה לקבלת ספינות המשט בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      "החיילים גנבו הכל"

      "נלקחנו. הושיבו אותנו בקבוצה. החיילים בינתיים בדקו את הספינה. אחרי זמן מה, מישהו בא ואמר באנגלית, 'מצאנו נשק בספינה'. אמרנו, 'איזה?' הם הראו סכין גילוח. ואז סכין יפנית שמצאו במטבח בו עבד הטבח המצרי. הם חזרו ואמרו, 'מצאנו נשק על הספינה. עכשיו תשבו בשקט ואנחנו ניקח את הספינה לישראל.' שוב – זה קרה במים בינלאומיים. הצבא הישראלי התנהג כמו צבא פיראטים. כשנלקחנו לישראל, למעשה נחטפנו, על-פי האמנה הבינלאומית.

      "ישבנו 11 שעות בלי אוכל. היו לנו מים וקצת לחם יבש. אז העלו אותנו לחוף. ואז נלקחנו אחד אחד למקום שבו היינו אמורים להיות מוחזקים כשבויים. היו שם מצלמות טלוויזיה, אבל רק צבאיות. החיילים לא הזדהו. כל זה מנוגד לאמנת ז'נבה.

      "הם גנבו כל מה שהיה לי: מצלמה, כסף, טלפון, כרטיסי אשראי, בגדים. אפילו גרביים לא היו לי כשעליתי על הטיסה שיצאה מישראל. כנ"ל האחרים – לקחו את כל המחשבים, טלפונים וכו'. אדם לבוש אזרחית אמר לי, 'או שנגרש אתכם, או שנכניס אתכם לכלא'.

      שאלתי, 'באיזו אשמה'?

      הוא אמר, 'נכנסתם לישראל בניגוד לחוק.'

      אמרתי, 'על מה אתה מדבר? נחטפנו בכוח והובאנו לישראל בניגוד לרצוננו. זה אבסורד'. הוא לא ענה לי. אחר כך הועברנו לבית כלא שמיועד לאנשים שעומדים לגרש. ישבנו שמונה אנשים בחדר קטן. הדיפלומט הצליח ליצור קשר עם אנשי השגרירות השבדית, שמאוד כעסו. אחר כך הובלנו לשדה התעופה ועלינו על טיסת לופטהנזה".

      *תגובת דובר צה"ל לדברים נמצאת בסוף הכתבה.

      הסופר השבדי הנינג מנקל, משתתף במשט לעזה (רויטרס)
      "נחטפנו בכוח והובאנו לישראל, זה אבסורד". מנקל (צילום: רויטרס)

      "מאוד אכעס אם יתברר שהיו שירי שנאה לישראל"

      -מה אתה חושב על הדרך שבה ישראל מותקפת עכשיו, שמגיעה לממדים של שנאה?

      "אני לא מאמין בשנאה כמכשיר לשינוי. אני חושב שהישראלים הכניסו את עצמם לפינה במעשים טיפשיים ומסוכנים. הם היו יכולים לעשות דברים אחרים. ראינו את התמונות. הישראלים אומרים שהגנו על עצמם. אבל מי התקיף את מי? מי ירד בחבלים אל מי? אני מאמין שאם אני הייתי מותקף בצורה כזו, גם אני הייתי מגן על עצמי.

      "אם אנשים מביעים עכשיו שנאה כלפי ישראל זה מובן, אבל מצער. אבל אולי זה יוכל, ראשית, להכריח את הישראלים להפסיק את המצור. ושנית, לפתוח דיאלוג כדי לפתור את הבעיות.

      "יש לי ביקורת כלפי החמאס ודרכי הפעולה שלהם בעזה. אני לא חבר של חמאס. אבל אנחנו צריכים לדבר. אני מצטער על השנאה אבל הישראלים הם אלו שצריכים להתנקות כי הם התחילו אותה".

      -יש עדויות שכשהספינות יצאו מקפריסין, שרו על הסיפון שירי מוות ליהודים. זה נכון?

      "עם יד על הלב – לא. לא שמעתי בכל המסע ביטויים כאלה. מעולם לא. אני יכול לדבר על הספינה שהייתי בה ועל מה ששמעתי ממרחק מספינות אחרות, ולא היו כאלה התבטאויות. אם היו – זה בניגוד מוחלט לרוח הפרויקט. אני מאוד אכעס אם זה יתברר כנכון. זה היה פרויקט הומניטרי, והתבטאויות כאלה הן בניגוד גמור לאופיו".

      הפגנות בעולם הערבי בעקבות פעולת חיל הים בספינת המשט מאי 2010 (רויטרס)
      "לא חבר של החמאס". צילום מהפגנות תמיכה בתנועה בעקבות המשט (צילום: רויטרס)

      "אינני אנטישמי"

      -איך היית מגדיר את האג'נדה הפוליטית שלך כלפי ישראל? האם אתה אנטי-ציוני?

      "אני נולדתי בשנה שבה נולדה מדינת ישראל. חייתי כל חיי עם הקונפליקט הזה, ואני לא רוצה למות כשהוא עוד קיים. אני מקווה לראות פתרון. הסיטואציה היום היא בלתי נסבלת. מהו הפתרון? שתי מדינות? או משהו בסגנון דרום אפריקה? אני לא יודע. זה שאלה לישראלים ולפלסטינים לפתור, עם כל התמיכה של כולנו. אני חייב להאמין שיש פתרון. אני מאמין שדרך דיאלוג ניתן למצוא פתרונות מדיניים לכל בעיה בעולם.

      "כמובן שאינני אנטישמי כמו שיש כאלה שמאשימים ומעליבים אותי. אבל אני מתנגד לפוליטיקה הישראלית הנוכחית כלפי הפלסטינים. זו מדיניות של אפרטהייד. התנגדתי לזה בדרום אפריקה, ואני מתנגד לזה כאן. אני חייב להתנגד".

      -אמרת שהיית רחוק מהאלימות, אבל בוודאי צפית בתמונות וידאו שבהן תקפו פעילים חיילים ישראלים. האם היית אומר שאתה ואחרים הייתם תמימים כשיצאתם למשט?

      "אני מבטיח שאינני תמים. חייתי קרוב ל-25 שנים מחיי באפריקה, אתה לא יכול להיות תמים אחרי זה. ממה שראיתי בתמונות, לא ראיתי אנשים מטפסים בחבלים כדי לתקוף חיילים אלא להפך – חיילים יורדים עם מכונות ירייה. לא ראיתי כלי נשק אצל הפעילים. אני יודע שעשרה אנשים נהרגו, והם לא היו ישראלים. נאמר לי שחלקם נורו במצח – זה לא חייל שמתגונן על חייו. אנחנו צריכים לחכות ולשמוע עוד עדויות על מה שקרה שם".

      עימותים בין נוסעי אונית "מרמרה" לכוחות צה"ל (דובר צה"ל)
      "צריך לשמוע עוד עדויות". העימות בין נוסעי המרמרה לחיילי השייטת (צילום: דו"צ)

      "בוא לא נדבר על ספרים עכשיו"

      -האם שקלת לתבוע את הישראלים?

      "אם זה לא יהיה אפשרי להביא את ההנהגה וראשי הצבא בישראלי לבית הדין בהאג, אולי התגובה לחטיפת אנשים תהיה לתבוע. אני עוד לא יודע. אני צריך להחליט על מעשיי".

      -האם הם ידעו מי אתה?

      "בלילה התבדחנו ואמרנו, הישראלים יודעים בדיוק מי כל אחד ואחד מאיתנו. למוסד יש שם טוב כסוכנות מאוד חכמה. אז חשבתי שהם יודעים בדיוק מי אני. וכמובן שהם דאגו שלא יאונה לי רע ויתייחסו אלי יפה. בשלב כלשהו הוצמד אלי מישהו ממשרד החוץ הישראלי. הוא אמר, 'אני מכיר אותך. קראתי את הספרים שלך, ואהבתי אותם'. אמרתי לו, 'אולי לא נדבר על הספרים עכשיו'. אבל הוא לא רצה לדבר על מה שקרה. אמרתי לו, 'אני מבין שאתה לא רוצה לדבר. אז בוא נדבר כשתגיע לאירופה. אני אתן לך את מספר הטלפון שלי בשבדיה וכשתבוא לאירופה תתקשר אלי'. הוא אמר לי, 'באמת?' אז רשמתי את הטלפון על פיסת נייר".

      שר הביטחון, אהוד ברק, מבקר בבסיס השייטת – יוני- 2010 (חטיבת דובר המשטרה , אריאל חרמוני)
      "להביא את ההנהגה וראשי הצבא להאג". שר הביטחון אהוד ברק, בבסיס השייטת לאחר הפעולה (צילום: משרד הביטחון)

      "הישראלים היו מחבלים בספינות אם היה להם שכל בראש"

      -פורסם שלפחות אחת הספינות מומנה בכספי תומכי טרור. איך אתה יכול להגיד שלא ידעת? אתה בוודאי מכיר את הביטוי "האידיוט המועיל" שנאמר על לנין.

      "אני מקבל את זה שאתה מאוד אגרסיבי. זה בסדר, אתה יכול להיות. לא אכפת לי. אני אענה. כשהפרויקט יצא לדרך, הוא היה מבוסס לחלוטין על עקרון של עזרה הומניטארית. אני מבטיח לך שאם יתברר שאתה צודק, אני מאוד אכעס, ואפעל בהתאם. אני מאוד ביקורתי כלפי חמאס. שאלו אותי, 'אתה לא חושב שהחמאס ישתלט על כל החומרים שתביאו?' אמרתי, 'כמובן שאני לא יכול להבטיח שהחמאס לא ישתלטו על זה.' אני לא אוהב מה שהם עושים. אבל כשהבית בוער, צריך להביא לו מים. אני לא חושב שאני אידיוט מועיל. אני רק אומר לישראל, 'תפסיקו את המצור על עזה!' אני לא רוצה להיות אידיוט מועיל. אני לא רוצה להיות ציני. אני לא רוצה להתנגד לסולידריות".

      -בסופו של דבר, מלבד האפקט התעמולתי, לא השגתם דבר. אין ולא יהיה שינוי. יש עדיין מצור על עזה.

      "אני לא רואה את זה ככה. אני רואה שכל אחד בעולם אומר עכשיו לישראל, תפסיקו את המצור על עזה ותחזרו לשולחן הדיונים. מהבחינה הזו אני אופטימי. זה צעד קטן קדימה. לא ראיתי את העולם כל כך מתנגד למצור כמו עכשיו. לכן אני חושב שכן עשינו משהו".

      -אתה לא תמים ולא אידיוט מועיל. מה אתה כן? מה חשבת שיקרה?

      "אני חושב שאני ריאליסט. חשבתי שהישראלים ישתמשו בחיל הים שלהם כדי לעצור את המשט. חשבתי שהם יעשו את זה קרוב לגבול המים הטריטוריאליים. חשבתי שהם יתקפו אוניות ולא אנשים. אם הם היו פוגעים במנועי הספינות, לא היינו יכולים להגיע לשום מקום. זה מה שהם היו עושים אם היה להם שכל בראש. זה מה שאני הייתי עושה לו הייתי קצין בחיל הים הישראלי. אבל זה לא מה שהם עשו. אני חושב שהצבא הישראלי יצא כדי לבצע רצח. אני לא מבין למה הם השתמשו בכל כך הרבה כוח באופן כזה. זה מטופש. אני לא מבין למה הם בחרו בזה. ציפיתי למשהו אחר. כוח – כן, אבל נגד ספינות, לא אנשים".

      16 מפגינים של אנרכיסטים נגד הגדר נעצרו בניסיון לשבור את המצור על עזה דצמבר 2009 (יותם רונן)
      "כמובן שאני לא יכול להבטיח שהחמאס לא היה משתלט על החומרים שהבאנו". הפגנה נגד המצור על עזה (צילום ארכיון: יותם רונן)

      "מה יעשו נגד 100 ספינות? יפציצו בניוטרון?"

      -האם יש לך קשר עם ישראלים?

      "הייתי לא מזמן בישראל ופלסטין בפסטיבל ספרותי. בכל פעם אני פוגש יותר ויותר אקטיביסטים ישראליים שאומרים לי שהמצב נוראי ומנסים לעבוד ביחד עם הפלסטינים למצוא פתרון. כמובן שאני רוצה לדבר עם ישראלים ולשמוע מה יש להם לומר. זה בדיוק מה שאני מאמין בו. דיאלוג. זה המכשיר העיקרי בדמוקרטיה, והמכשיר הטוב ביותר להתיר את הקונפליקט. בואו ננסה אותו לפני הרובים".

      -האם תחזור לישראל?

      "כל עוד השלטון הזה קיים אני לא אורשה להיכנס. אני עצוב כי אני יודע שלא יתנו לי לבקר במקומות שבהם יש לי הרבה חברים. אני מקווה שיגיע היום שבו אוכל לבוא".

      -האם תעודד אינטלקטואלים להחרים מוסדות תרבות וחינוך ישראליים?

      "אף אחד מאיתנו לא יודע מה בדיוק יקרה, אבל יקרו הרבה דברים. האירוע פתח הרבה עיניים. תעלה שאלת החרם. זו שאלה קשה. חרם לפעמים עובד ולפעמים לא, יש דוגמאות בהיסטוריה לשני המקרים. אנחנו צריכים לחשוב על פתרון נסבל למצב בלתי נסבל".

      -האם האירוע יופיע בספר עתידי שלך?

      "אני לא יודע. באמת שלא. אני עצוב על אלו שמתו. אני כועס על אלו שקיבלו מכות מבלי שתקפו אף אחד".

      -אחד הארגונים האחראים הודיע שמתארגן משט נוסף בספטמבר-אוקטובר – תצטרף אליו?

      "זה יהיה מעניין. היו שש ספינות במשט הזה וראינו מה קרה. מה יקרה אם נחזור בעוד שנה עם 100 ספינות? מה הישראלים יעשו, יפגיזו בפצצת נויטרון? כמובן שאשמח לבוא שוב. אני לא מפחד. אעשה זאת. אני מאמין שפעולות של סולידריות יכולות לשנות את העולם ולהביא אותו למקום טוב יותר. זה עדיין אפשרי".

      בדיוק שעה אחרי שהחלה, בדיוק בזמן, מסיבת העיתונאים מסתיימת. בכל זאת, גרמניה. מנקל ילך מכאן לנוח ולאכול קצת, ובעוד שלוש שעות יקריא מספרו באותו תיאטרון מול קהל של מאות מקוראיו. הוא נראה עייף בזמן שהמצלמות מלוות אותו מקרוב החוצה. אולי קצת יותר עייף משנכנס אליה. יש לי תחושה שעל אף החוויות, האדרנלין, הרגשות שהתעוררו בו בשבוע האחרון, באיזו פינה קטנה בראשו, הוא ישמח להשאיר את הסמטוכה המזרח תיכונית המיוזעת מאחוריו ולהתכרבל באיזו פינה שבדית רגועה וקרירה.

      תגובת דובר צה"ל

      "הטענות המובאות בכתבה על אלימות חיילי צה"ל תמוהות, וזאת בעיקר לאור אירוע המשט שהתרחש היום, בו חיילי חיל הים עלו על הספינה לא התנגדות וללא נפגעים. מנגד, במהלך הפעולה על ספינת המרמרה נתקלו החיילים באלימות פיזית קשה מצד המפגינים שעשו שימוש בירי מאש חיה, בנשק קר, סכינים ואלות ואף חטפו נשק מאחד הלוחמים, כמו שניתן לראות בבירור מחומרי הוידאו שהופצו על ידי דובר צה"ל. זאת, לאחר שדחו את קריאות האזהרה של ישראל וחיל הים שהעבירו אליהם קודם להשתלטות כמו גם את ההזמנה להגיע לאשדוד ולהעביר את משלוח הסיוע דרך המעברים היבשתיים לאחר בידוק בטחוני ישראלי.

      לפיכך, מקוממת הטענה כי החיילים נקטו באלימות, כאשר לנגד עינינו שתי דוגמאות - האחת, התפרעות אלימה של רוצחים שנעזרו בכלי משחית שיוצרו מבעוד מועד, ואילו השניה - הספינה היום בה היו פעילי שלום".