ספר הג'ונגל - לכבוד עליית "הישרדות אולסטארס": השורדים האמיתיים של ישראל

לרגל עליית העונה של ”הישרדות אולסטארס”הערב בערוץ 10 קיבצנו עבורכם את השורדים האמיתיים של ישראל. אותם אישים שלא משנה מה יקרה, הם תמיד יהיו שם. מושכים בחוטים, בפוליטיקה בתרבות ובתקשורת. קבלו אותם,

אין הרבה מה להגיד על כושר ההישרדות של שמעון פרס, מלבד הסתכלות אחורה אל שנת 1996, אז הצליח לאבד פרס את הבחירות לאחד, לאבד את הנשיאות לאחר וכו'. פאסט פורוורד ל-2010 ושמעון פרס היכן שהוא נמצא, האחד מסתבך בלב ים והאחר עוד ייצא זכאי אך ללא כלום. במועצת השבט אולי הצביעו נגד פרס, אבל הוא זכה כנראה לחסינות עד יומו האחרון.

הזיכרון הקצר הוא מה שהופך את המסע של גפן בפריים טיים של התודעה הציבורית להישרדות אמיתית: איש כבר לא זוכר את הביצים שחטף במועדון הרוקסן לפני כמעט 20 שנים ולאף אחד כבר לא אכפת מאותו לילה בכיכר. מה שכן רלוונטי הוא שדור המעריצים של גפן בארץ מתחלף בעוד השאיפות שלו רק גדלות ואף אחד, כולל שונאיו הגדולים ביותר, לא מוכן להמר נגד האפשרות שגם ב-20 שנים הבאות גפן יהיה במרכז הבמה.

בכירי הבמאים הישראלים נאלצים להמתין שנים בין הפקה אחת לאחרת, אבל חיים בוזגלו מצליח איכשהו לשחרר לאוויר העולם לכל הפחות שני סרטים בשנה. אף אחד לא רואה את הסרטים הללו, לרוב איש אפילו לא טורח להפיץ אותם, אבל משום מה כל זה רק מגביר את הפוריות של הקולנוען הנמרץ. מאיפה הוא מגייס את הכסף ואת תעצומות הנפש הדרושים לכך? זה כבר נושא לסרט מרתק, שבוזגלו ודאי ישמח לביים יום אחד.

אפשר לייחס את אלמנט ההישרדות של שליין לעובדה שלא מדובר בבחור עובר מסך במיוחד שכבר שנים מצליח לגרום לאנשים לתת לו תוכניות בטלוויזיה ואפשר פשוט לציין את העובדה ששליין ביסס קריירה על סאטירה ממוצעת מתוך מעריב, ערוץ 10 והזכיינית רשת – לא בדיוק הדרך הבטוחה להצלחה בעולם הבידור הישראלי- ושום מילה על התספורת.

4 ב-100, 2 בקילו או 3 תמורת תעודת זהות – אהרון אפלפלד יהיה שם וככל הנראה שהשואה – שאזכורה באופן ישיר או עקיף הוא למעשה הפטנט מספר 1 להישרדות בישראל – תהיה נוכחת בצורה כזו ובעיקר לא אחרת.

ראשי ממשלה באים והולכים, נשיאים מתפטרים, רמטכ"לים מודחים, שרים הולכים לכלא ורק איש אחד - תמיד שם. רלוונטי ולא רלוונטי באותה מידה, פעם ימין ופעם שמאל, האיש שלנו למשימות מיוחדות במדינות ערב כי הוא "יודע איך לדבר איתם". החל משנת 1992 הספיק בן אליעזר לתפקד כסגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, שר התשתיות הלאומיות, שר הבינוי והשיכון ושר התקשורת. למרות זאת, אנחנו לא מצליחים לחשוב אפילו על הישג או הצעת חוק אחת שרשומה על שמו. לזה קוראים שורד.

הוא מבריק ויש לו מספר תארים, אבל אישיותו גורמת לו נזק פעם אחר פעם. לא, אין הכוונה לדן מנו, אלא לתאומו הספורטיבי, פיני גרשון. גרשון מאמן ברמות הגבוהות כבר 34 שנים, ובעשור האחרון כיהן בשלוש קדנציות שונות במכבי תל אביב, שהדמיון ביניהן היה רב: גרשון נוחת כמשיח בזכות כשרונו, אך אט אט עולה לכולם על העצבים: פעם הוא נתפס בנאום תורת גזע מחפיר, פעם הוא מסתכסך עם הבעלים ובקדנציה הנוכחית הפך במו ידיו את הקבוצה של המדינה לשנואה של המדינה. מצד שני, כמו דן מנו, גם גרשון הוא אחת הסיבות היחידות לפתוח את הטלוויזיה ולצפות בתחרות שבלעדיו הייתה משעממת בטירוף.

כבר שנים שרינו צרור מבטיח לנו את חורבן הבית שלישי, בינתיים, עד שזה יגיע, הוא עסוק בלדלג בין עיתונים כושלים וללהטט בין ערוצים שונים. מה יש בו, במתולתל עם הגי'נס והטריקו שמצליח לשרוד כל כך הרבה בעולם הקר ואכזר של התקשורת הישראלית? אולי העיסוק שלו בנושאים שמהם כולם בורחים, אולי העובדה שהוא תמיד הולך על השוליים ולא נשאב למיינסטרים ואולי, כמו מאיר איינשטין, הסוד תלוי בכלל בפריזורה.

רגע לפני שאהוד ברק הכריז "זהו שחר של יום חדש", מיהרו כלי התקשורת להספיד את הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו. אפילו עיתונאים כמו אמנון דנקנר פיזרו כותרות כמו "ברוך שפטרנו" ו"תם עידן". אז הם היו בטוחים שביבי יהיה הערת שוליים בהיסטוריה של המדינה, אבל קצת יותר מעשור לאחר מכן, הוא דווקא ראש הממשלה שלה, ונראה שיישאר בתפקיד עוד זמן רב. הכותרת ב-99' היתה צריכה להיות "הוא עוד יחזור. הוא תמיד חוזר"

"זה לא אני, זה אתם", היתה הכותרת לראיון שהתקיים עם אהוד ברק בשנה שעברה ב"מוסף הארץ". האמת? ברק צודק. כישלון אחר כישלון, והוא עדיין פה, ולא בגללו, בגללנו. הציבור הישראלי חי באשליה שאהוד ברק הוא שר הביטחון האולטימטיבי - מדבר שמאלנית אבל מרביץ ימנית - והאשליה הזו משאירה אותו בנוף הפוליטי, שנה אחר שנה.