הס פן יאיר: על הקריאה להדחת יאיר לפיד מ"אולפן שישי"

לא ברור אם הניסיון להדיח את יאיר לפיד מכס הנחיית "אולפן שישי", בשל דברים שאמר בכנס בשבוע שעבר, הוא יותר מגוחך או יותר מסוכן. מגוחך, כי בכל שבוע שבו יואבי לא בן 18, 19, 20 או מתגייס לצבא או נוסע לטיול שאחרי הצבא, יאיר לפיד כותב בידיעות אחרונות, כלי התקשורת הגדול במדינה, על פוליטיקה. הוא מבקר פוליטיקה, מביע את דעתו על פוליטיקה, צוחק על פוליטיקה, מעלה רעיונות מופרכים ולא ישימים שקשורים בפוליטיקה ולפעמים גם כשיואבי בן 23 – הוא בן 23 שחי במדינה בדרך לאבדון בגלל הפוליטיקה. ליואבי, אגב, הבטיח יאיר מדינה טובה יותר, הבטחה שמבחינת רבים היא איתות ברור שייכנס לפוליטיקה.

גם ההיתפסות של הכנסת הזו, שחבריה הם עלבון מתמשך לאינטליגנציה ולמוסר, לדברים שאמר לפיד בכנס בנושא ליברליזם מגוחכת. הרי כתב רשת ב' הכניס מכשיר הקלטה במקום לעשות מה שמאות אלפי אנשים עושים בכל יום שישי – קונים עיתון וקוראים את הטור הפותח של מוסף "7 ימים". רדיפתו של לפיד הולמת אנשים שחשים צורך לעשות מסיבה לצה"ל במועדון תל אביבי - האנשים של מפלגת האופוזיציה שלכם, קדימה. הרי ברור שהרצון שלהם להוריד את האיש והבלורית מהמרקע נובע מתוך דאגה כנה לדמוקרטיה ולא - חס וחלילה - מתוך חשש שלפיד ידרוך על הנישה המרכזית-ממלכתית-מלאת אוויר חם שלהם ויגנוב מהם מנדטים.

מה שחבל הוא שלקמפיין נגררים גם עיתונאים ותיקים ורציניים כמו רפי מן, שכתב באתר מגזין "העין השביעית" שהרשות השנייה חייבת "להראות ללפיד את הדלת" כיוון שדבריו בכנס מצביעים על "מתווה פעולה של גוף פוליטי" בניגוד לתקנון הרשות השנייה. גם מן שכח את "7 ימים". כנראה שמבחינתו יש להבין את המשפט שכתב לפיד בטורו האחרון, "הגיע הזמן להחזיר את המדינה" ("7 ימים", 11 ביוני), כקריאה לקאמבק של אביהו מדינה על רקע תחילת קריסתה של המוזיקה הים תיכונית.

מגוחך, אמרנו, אבל גם מסוכן הוא המסע נגד לפיד, שיש להבהיר שאינו קדוש וגם לא ממש עיתונאי (כפי שהתברר במסע הרדיפה אחרי במאי "אודם", יהונתן סגל). הסכנה טמונה בכך שהקמפיין הזה מסגיר חוסר אמון מוחלט בשיקול הדעת האזרחי של בעלי זכות ההצבעה בישראל. במילים אחרות – הם חושבים שאתם מפגרים. אנשים כמו רונית תירוש – שאגב, קוראת לכם ל"שקול מחדש" קניית מוצרים תוצרת בריטניה (כולל דיסקים של הביטלס?) - מאמינים שהציבור הישראלי מאמין לקשקושי השינוי שלפיד מפריח מעל דפי העיתונים - עוד מימי מעריב - מבלי להעמידם במבחן המציאות.

הם מאמינים שלציבור הישראלי לא אכפת שלפיד בקושי ערך עיתון (מאז הקדנציה בעיתון "תל אביב", לפני כמעט 20 שנה), אבל חושב שהוא כן יוכל לנהל משרד ממשלתי או אפילו את המדינה. הם מאמינים שאזרחי ישראל יראו את האדם שנולד ועוצב בלב הבורגנות השוביניסטית, הצנטרליסטית והצבועה של ישראל כאיש שיוציא את ההנהגה הישראלית מאותה בורגנות, שוביניזם וצנטרליזם שמאפיינים אותה.

האנשים האלה בטוחים שבכל שבוע אנשים קוראים את לפיד ורואים אותו מגיש תוכנית באג'נדת "כל העולם נגדנו ורק אני צודק", מהנהנים לעצמם "נכון, נכון" ומפנטזים עליו יושב לפני דגל ומהגג באותה חשיבות עצמית על מחירי הלחם. הם חושבים שכולנו מאמינים שפובליציסטיקה משולה לניהול מדינה, ושהאנשים שאומרים שלפיד מדבר יפה יהפכו אותו לראש ממשלה.

האירוניה היא שהקמפיין נגד לפיד החל בגלל "אולפן שישי", תוכנית חדשות בינונית, שבעקבות האין-תחרות שמציב מולה מיקי רוזנטל אפילו לא צריכה להשתפר. לפיד דעתן בה לפחות כמו אמנון "מתי אני נכנס באהוד ברק" אברמוביץ' ובוודאי כמו רמטכ"ל הצללים, רוני דניאל, גם אם עדיין לא הגה תוכנית שלום כמו אהוד יערי. את הבדיות הפוליטיות שלו, שיכולות אולי להיחשב כתחילתו של מסע בחירות, הוא שומר לפלטפורמה נחשקת וחשופה יותר, בעיתון של המדינה.

רוצים להילחם במסע הבחירות הווירטואלי של יאיר לפיד? תנו לו להמשיך לדבר - סיפורי מדע בדיוני הם ז'אנר אהוב וראוי להערכה. בחורי הישיבה, למשל, עדיין מחכים לצווי הגיוס שהבטיח להם אביו. עתידות: הם יחכו להם גם אחרי הקדנציה המשוערת של בנו יאיר.