ג'וני שועלי: על הופעתו של אלטון ג'ון בבודפשט

(צילום: יח"צ, עריכת וידאו: יאיר דניאל)

אומה שלמה בחרדה, עוקבת באובססיביות אחר הדיווחים, עושה ריפרש כל חמש דקות לאתרי החדשות, נושאת עיניה למרומים בתקווה לקבל תשובה סופית: יגיע או לא יגיע? המארגנים, החל מהפקת המופע בארץ, דרך נותנת החסות בנק דיסקונט ועד המנהלים האישיים של אלטון ג'ון, אומרים יגיע – אבל לנו זה לא מספיק. אנחנו רוצים הצהרה, רצוי בוידיאו. אם אפשר תוך כדי להכניס גם קטנה לפלסטינים זה בכלל יהיה נחמד. השתיקה של אלטון ג'ון עצמו יותר מדי מפחידה אותנו. לכן, עלינו על מטוס ונסענו לבקר אותו בהופעה בבודפשט, הונגריה, אחת התחנות האחרונות לפני ביקורו המתוכנן בישראל.

כשהוא עולה סוף סוף לבמה באצטדיון בבודפשט הקהל המקומי מגיב די באדישות. בישראל, בשלב הזה בהופעה כבר היו נרשמים ארבעה מקרי התעלפויות של נשים בגיל העמידה ושאגות שהיו גורמות אפילו לוובוזלות של המונדיאל להישמע כמו חלילי רועים. אבל ההונגרים בשלהם. קצת מחיאות כפיים, קצת שריקות – ככה זה, אלוהים נותן מרק גולש למי שאין לשון.

דויד, סטודנט מקומי, מנסה להסביר ומספר לי שבהונגריה הופעות של אמנים בסדר גודל של אלטון ג'ון הם עניין שבשגרה ושקצת מוזר לו שאנחנו בישראל מתרגשים או מתעצבנים כל כך שלהקה אזוטרית יחסית כמו הפיקסיז דופקת לנו ברז. אני מסביר לו שזה קצת יותר מורכב ושבתור עם שגם כבש עם אחר ונאלץ להתמודד עם ביקורת בינלאומית הייתי מצפה ממנו לקצת יותר אמפתיה כלפינו. הוא שואל על איזה כיבוש אני מדבר ואני שולח אותו ישירות לשנת 896, התקופה שבה ארפאד, מנהיגם של השבטים המדיארים, כובש באכזריות אזורים באירופה ומקים את מה שלימים תיקרא הונגריה. הוא בתגובה מסתובב והולך. צביעות אירופאית במיטבה. בן דרור ימיני, לטיפולך.

אלטון ג'ון פותח את ההופעה עם רצף של ארבעה שירים שלמרות ששניים מהם לקוחים מהאלבום הטוב ביותר שלו- "Goodbye Yellow Brick Road", הם לא בדיוק מוכרים לקהל הישראלי הרחב, קרי לא נטחנו לעייפה בגלגלצ. אני מודאג. אם יש משהו שהקהל הישראלי מתעב יותר מאמנים שמנסים לחנך אותו פוליטית, זה אמנים שמנסים לחנך אותו מוזיקלית. השמועות מספרות על ישראלים שעד היום מתעוררים שטופי זיעה באמצע הלילה מפלאשבקים שבהם דייב גאהן מדפש מוד מבשר להם ש"ההופעה הערב תהיה מורכבת ברובה משירים מהאלבום האחרון שלנו, 'Sounds of the Universe'".

למזלנו, למרות העבר הנרקוטי המשותף, אלטון ג'ון הוא לא דייב גאהן. ולאחר הפתיחה היחסית פושרת הוא מוביל את הקהל למסע דרך מיטב הלהיטים שלו מכל התקופות. כשהוא מגיע ל-"Daniel" האגף הישראלי נכנס לכוננות. מדובר בשיר אנטי מלחמתי על בחור שהתעוור במלחמת וייטנאם – בתיאוריה, בדיוק השלב הקלאסי למסר אנטי ישראלי. בפועל, ג'ון מגיש ביצוע מושלם ועובר ישירות לאחד הלהיטים הגדולים ביותר שלו, "Rocket Man". לכוחותינו שלום.

ג'ון ממשיך לשדר עסקים כרגיל ואני מרגיש שהסקופ שלשמו נשלחתי להונגריה הולך ומתרחק ממני בקצב אפילו יותר מהיר מהידרדרות היחסים בין ישראל לטורקיה. הוא מבצע את "I Guess That's Why They Call It the Blues" והקהל ההונגרי קם מהכיסאות ומתחיל לנוע לכיוון הבמה. אני מנצל את רגעי הספונטניות הנדירים על מנת לנסות לדלות מידע מהמעריצים שנמצאים ממש בקרבת הבמה, מספר לאחד מהם על הפרנויה בישראל ושואל לדעתו."אין סיכוי שהוא יבטל, הוא מעל הדברים האלו", הוא עונה בקרירות. אני שואל אותו אם אני יכול לצטט אותו בתור "מקורב לזמר" והוא בתגובה מזיז את השפה הימנית שלו בזווית של 45 מעלות מעלה ,בערך הדבר הכי קרוב לחיוך שאפשר להוציא מהונגרי.

בחלק השני של ההופעה, אלטון כבר יורה את כל הארטילריה הכבדה שלו עם להיטים כמו "Don't Let the Sun Go Down on Me", "Sorry Seems to Be the Hardest Word" (שלמרות השמועות, אם מריצים אותו מהסוף להתחלה לא באמת שומעים את ג'ון מקריא מסרים בעד מדינה דו לאומית) והשיר שהפך את הזמר הבריטי באופן רשמי לאחד האמנים המוכרים בעולם – "Candle in the Wind" (ותודה לנסיכה דיאנה). הדיוק של הקול של ג'ון הוא כמעט בלתי נתפס. הוירטואוזיות שלו על הפסנתר מעוררת השראה. הוא לא מנסה להתחכם, הוא פשוט מבצע את השירים כפי שהם מוכרים לקהל וזה נשמע פשוט טוב.

אחר כך באים בזה אחר זה "Sad Songs", "Bennie and the Jets", "Bitch Is Back" וכמובן "I'm Still Standing", שמקים את הקהל כולו על הרגליים. השיר הזה מהווה את רגע השיא של ההופעה ואחריו מגיע "Crocodile Rock" שכולל את הפזמון האלמותי "לה לה לה לה לה" בסגנון ספידי גונזלס ומתפתח לדואט בין אלטון ג'ון לקהל. אני מנסה להתסיס את הקהל בשירת "לה לה לה לה ופרנק בלאק הוא בן זונה", אבל אף אחד לא ממש משתף איתי פעולה. לא נורא, ביום חמישי ברמת גן זו כבר תהיה אופרה אחרת לחלוטין. רק שהוא לא יתחרט.

1. Funeral for a Friend / Love Lies Bleeding
2. Saturday Night's Alright (For Fighting)
3. Levon
4. Madman Across the Water
5. Tiny Dancer
6. Philadelphia Freedom
7. Goodbye Yellow Brick Road
8. Daniel
9. Rocket Man
10. I Guess That's Why They Call It the Blues
11. Sacrifice
12. Take Me to the Pilot
13. Something About the Way You Look Tonight
14. Don't Let the Sun Go Down on Me
15. Sorry Seems to Be the Hardest Word
16. Candle in the Wind
17. Sad Songs (Say So Much)
18. Bennie and the Jets
19. Bitch Is Back
20. I'm Still Standing
21. Crocodile Rock
הדרן
21. Circle Of Life
22. Your Song