פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ילד מתבגר: הרגעים הגדולים של אלון אולארצ'יק

      לרגל יום הולדתו ה-60 של אלון אולארצ'יק שחל היום, וואלה! תרבות נזכרת בשישה רגעים מופלאים של איש אנלוגי בעולם דיגיטלי

      למרות הוותק הרב שלו, אלון אולארצ'יק הוא עדיין חידה במוזיקה הישראלית: הוא השתלב נפלא בסופר-גרופ של כוורת כבסיסט, אבל מאז שיצא לקריירת סולו יצירתו סובלת מעליות ומורדות. בחלקו הוא מבריק באמת אבל בחלקו האחר הוא מסוגל להביך, כפי שהיה ב"רוק & רוך", אלבום האולפן האחרון שהוציא.

      יחד עם זאת, לרגל יום הולדתו ה-60, שחל היום, כדאי ואף רצוי לעמוד על שישה רגעים, אחד לכל עשור, שבהם הצליח אולארצ'יק להגדיר את הביוגרפיה האישית שלו דרך המוזיקה: ילד מעורב דתית (אם נוצריה, אב יהודי) שנולד בפולין וגדל בישראל, חונך קלאסית ונמשך לרוקנרול. שכן, בלמעלה מ-40 שנות הקריירה האמנותית שלו, מהלהקה הצבאית ועד קריירת הסולו, פיזר אולארצ'יק רגעי קסם שבהם הצליח להפתיע - לא משנה באיזה צד מהשפעותיו בחר. ובאמת - אלמנט ההפתעה הוא המשותף לכל ששת השירים שנבחרו.

      נו, אז מה? - "דם לא טוב"

      הכוורת מתאווררת (בוצ'צ'ו)
      הצמד נו, אז מה? עם החבר יצחק קלפטר (צילום: בוצ'צ'ו)

      השיר הראשון שאלון אולארצ'יק כתב והלחין בוצע על ידי אפרים שמיר ויצא כתקליטון של הצמד "נו, אז מה?" שהקימו השניים בזמן שירותם הצבאי. את המידע היבש הזה ניתן למצוא באתר הרשמי של אולארצ'יק, אבל השיר עצמו התגלגל רק לאוסף "ימים לבנים" שערך אלי לפיד. האזנה לשיר מגלה את אולארצ'יק החתרן והשובב, שלא פוחד לכתוב על פורנו ואף על פורנו נוצרי עם המשפט "ישו מתעלס עם גברי, הבן הטוב של אלוהים" וברקע גיטרת גראז' מייבבת ורעב אדיר של שני מוזיקאים שמנסים לגרום לרוק הישראלי לקבל קצת יחס חם. בסוף, בכוורת, זה הצליח.

      כוורת - "ילד מזדקן"

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      עם כוורת זה הצליח. אולארצ'יק עם חברי הלהקה על העטיפה האחורית של "סיפורי פוגי" (סריקה)

      עם השנים נתפס אולארצ'יק יותר ויותר כנגן מצטיין, מלחין מבריק ומפיק מוזיקלי שהוא הרבה יותר ממה שהוא נראה (האיש הפיק את "שביל קליפות הגרעינים", אלבום הבכורה של טיפקס ונקודת התייחסות חשובה במוזיקה הישראלית). חבל רק שככותב מילים, כפי שמוכיחות השנים האחרונות, הוא סובל מסוג של סכרת ואובססיית חרוזים. אלא שלעולם לא היה ניתן להתאכזב מרמת הטקסטים של אולארצ'יק אלמלא הגאונות של "ילד מזדקן", השיר שהגדיר את כל דור ה"מציצים" וואנאביז, הצעירים שרצו לחיות כמו איינשטיין, חנוך ובמיוחד זוהר וגילו שהם גרים אצל ההורים ורק מסתכלים על אנשים שעולים כל כך ביוקר.

      אלון אולארצ'יק - "היא הולכת בדרכים"

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      הסוד: הפשטות. עטיפת אלבום הסולו הראשון של אולארצ'יק (צילום: יח"צ)

      סוד הקסם של קריירת הסולו של אולארצ'יק הוא לגרום לכל התסבוכת הזו של כתיבה, הלחנה ועיבוד להיראות כמו צחצוח שיניים. זה לא במובן ה"ככה וככה" של שלום חנוך (שנוהג לספר כיצד כתב את השיר ב-10 דקות, בעוד השיר עצמו נשמע כאילו עוד 10 דקות של חשיבה היו משאירות אותו במגירה), אלא תוצאה של חשיבה מורכבת, פזמון מוחץ והקסם האולארצ'יקי הממזרי שחזר על עצמו גם בשירים כמו "בא לשכונה בחור חדש" ו"בן בסט".

      אלון אולארצ'יק - "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי"

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      יצירת המופת הגדולה. עטיפת "שעשועי כאילו" (צילום: יח"צ)

      "שעשועי כאילו" הוא ללא ספק יצירת המופת של אולארצ'יק והחותם החשוב ביותר שלו על הפופ הישראלי. אלבום מגוון, מבריק וחכם שהיווה פריצת דרך בשילוב בין פופ ישראלי-אשכנזי למקצבים קצת יותר כהים, שמעל כולם מנצחת התשוקה של אולארצ'יק לחרוז מפתיע ובסופו של דבר לפזמון מנצח: "אנלוגי, כן כן! בדיגיטלי, כן כן!". הוירטואוזיה הזו אולי מתגלגלת על הלשון, אבל היא גם הצליחה להחביא את גלולת הניתוק של אולארצ'יק מהמציאות הישראלית, עם משפט כמו "כשטסים המיראז'ים מצייר קולאז'ים ואוחז לי באמא אדמה". גם זו דרך להגיד שאתה שונא מלחמות.

      גידי גוב - "למה ליבך כמו קרח"

      גידי גוב, אלון אולארציק, דני סדרסון (בוצ'צ'ו)
      על אדי הקול האחרונים. גוב, אוליארצ'יק ודני סנדרסון (צילום: בוצ'צ'ו)

      באדי הקול האחרונים של גידי גוב הלחין לו אולארצ'יק את השיר הזה, להיט שהוא שילוב בלתי אפשרי של פאבים לחיילים בחמשוש ו"ארץ חדשה" של שלמה ארצי. גם בלתי אפשרי שלא לשיר אותו, עם כל הגרון.

      טנגו ואלון אולארצ'יק - "או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה"

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      שיתוף פעולה עם טריו בלתי נשכח. טנגו על עטיפת אלבום הבכורה שלהם, "סידור קבוע" (סריקה)

      בסופו של דבר, כותרת השיר המשותף הזה של להקת טנגו המופלאה ואולארצ'יק (שהוקלט במסגרת מופע משותף שהעלו השניים), היא הדרך הטובה ביותר להגדיר את המוזיקה של אולארצ'יק – מוזיקאי מוכשר, שידע שהוא חייב לשיר כדי שיכירו באמת בכישרונו הגדול שהוא לאו דווקא הפרונט. למזלו, בקריירה של אולארצ'יק היו יותר מששת הרגעים המוצלחים שנמנו כאן ולכן חשוב להגיד לו: או שאתה ממשיך לשיר או שלוקחים אותך מפה.