כשהטמפרטורות מרתיחות את הדם והסערות החוץ ופנים מדיניות מורטות את העצבים, עולה התשוקה לקצת קרירות בריטית, לתחביר שאינו מצווח עצמו באופן ההמוני ביותר, למילים שיש בהן אלגנטיות, למשפטים שמעדיפים יופי על פני תחושת צדק ולנקודה פשוטה בסופם במקום עשרות סימני קריאה זועמים.
בתחום השנינה (wit) ולשון ההמעטה (understatement), אין אשפים כסופריה של הממלכה. אלה הצליחו לזקק את הגינונים האריסטוקרטיים, הנימוס המפורסם והקרירות המתייהרת לכדי הומור מושחז, בהיר ונטול שומן עודף. החיבה וההערכה לקלאסיקות הכתובות חילחלה גם אל התרבות הפופולרית והשפיעה עליה, עד כדי כך שלא ניתן לדמיין את חבורת מונטי פייתון, סדרת המערכונים של פריי ולורי, "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", "כן, אדוני ראש הממשלה", ואפילו את "הממלכה הקטנה" בלי סופרים כג'רום ק. ג'רום ("שלושה בסירה אחת") ופ.ג'. וודהאוס שיזינו את מאגרי ההומור מהם שאבו, ועדיין שואבים, הקומיקאים של האימפריה לשעבר.
שאלת השאלות: משרת או אישה?
"עונת הזיווגים" הוא ספרו השלישי של וודהאוס שמתורגם לעברית (קדמו לו "טוב ויפה ג'יבס" ו"משהו רענן") והשני בסדרת ספריו על ברטי ווסטר, בן האצולה העצל והמשועמם, וג'יבס, משרתו הפיקח ורב התושייה.
וודהאוס מותח כאן עד להתפקע את תפיסת עולמו התלושה וחובבת האיזוטריות של ווסטר, בה גורם האימה העיקרי הוא חמת זעמן של דודות זעפניות, נערות רגשניות מאוהבות ומחסור באלכוהול זמין או בשיקויים נגד חמרמורת. כמו ב"טוב ויפה, ג'יבס", גם ב"עונת הזיווגים" נקלע ווסטר שלא בטובתו למרכזם של משולשי אהבהבים חסרי משמעות ורציניים להחריד בו בזמן. העלילה היא קומדיה קלאסית של טעויות, אי הבנות ומהלכים מטופשים של הדמויות שחסר להן עניין אמיתי או קשיים פרולטריים לענות בהם, ולפיכך ברשותם כל הפנאי שבעולם לעסוק בחיזורים, אירוסים ושבירת לבבות למכביר.
ברטי, שחובב משימות שנדונו מראש לכישלון, נוסע לאחוזת דווריל להתחזות לחברו המגושם גאסי פינק-נוטל לאחר שהאחרון נתפס משתכשך במי מזרקה והושלך לכלא ל-14 יום. התמריץ שמביא את ברטי שבדרך כלל נטול כל תחושת נאמנות לסייע לחברו הוא הפחד המצמית שארוסתו של פינק-נוטל תגלה שארוסה הוא עבריין ותפנה את כל חיבתה הנשית אליו, ברטי, שייאלץ מצידו להינשא לה בלית ברירה. ואם תהיתם, זוהי רק נקודת הפתיחה לספר שכולו תהפוכות גורל, לבבות מפעמים ורווק מושבע אחד שמעדיף את חברת משרתו הנאמן על פני כל אישה, מקסימה ככל שתהיה.
אין כמו הרברט סמואל
כצפוי, אם כן, העלילה היא קלילה ואוורירית כמו קוקטייל אחר הצהריים באחוזה המדומיינת והפסטורלית שוודהאוס משתעשע בה. עיקר העיקרים בספריו הוא השימוש המבריק בשפה והיכולת שלו לשלב גינונים של החברה הגבוהה, ביטויים בצרפתית ולטינית ורפרנסים תרבותיים עשירים ומגוונים עם ישירות בוטה והערות עוקצניות.
כמו ג'רום ק. ג'רום לפניו, הכישרון של וודהאוס הוא ללגלג על מושאי כתיבתו מתוך סלחנות וחיבה ובלי צריבה לא נעימה של ארסיות מה שלא הופך את ההומור של וודהאוס לפחות מצחיק. למעשה "עונת הזיווגים" הוא אחד הספרים המצחיקים ביותר שעשוי להתמזל מזלכם לקרוא. מהערות אגב על סולו כינור שמעלתו העיקרית היא שנדמה שהוא נמשך הרבה יותר זמן מהימשכו בפועל ועד תיאורים קולעים ומבריקים לטיבם של בני האדם, וודהאוס מציע קריאת פנאי שכולה הנאה בלי טיפת אשמה, רעננה וטרייה היום ממש כשם שהיתה לפני 59 שנים, כאשר הספר ראה אור לראשונה.
לא נותר אלא להצטער שדן דאור, שעשה עבודה מזהירה בתרגום הלא טריוויאלי, הלך לעולמו בטרם הספיק לתרגם עבורנו ספרים נוספים של וודהאוס. שכן, לפחות בכל הנוגע לכתיבה הומוריסטית משובחת, מדויקת ומעוררת השראה, נראה שהחלפנו מהר מדי את המנדט בריטי בעצמאות. ככלות הכל, זו הביאה עמה בעיקר תחושת חשיבות עצמית שפוגמת אנושות ביכולת ללגלג על עצמנו וליהנות בכך מכל רגע.