מה המחשבה הראשונה שעולה בראשכם כאשר אתם חושבים על גנון? צעצועים, צבעים, מגרש משחקים, ילדים צווחניים? אולי כלא? אז זהו, שלגבי האחרון סביר להניח שלא אבל הוא, מסתבר, המוטיב המרכזי מאחורי הפרק השלישי בטרילוגיית ''צעצוע של סיפור''.
"לצורך התחקיר נסענו לעשרות גני ילדים ובמקביל ביקרנו בכלא אלקטרז", מספר הבמאי לי אנקריץ' בשיחה עם וואלה! תרבות לרגל צאתו של הסרט לאקרנים, "ולא היה קשה למצוא דמיון בין השניים. אפשר לשים לב שגני ילדים מודרניים הם מאוד מוסדיים. אמנם יש צעצועים וציורים והרבה צבעוניות אך זה בעצם תחפושת. יש גם חומות גבוהות ומצלמות אבטחה והרבה סדר, ממש כמו בכלא".
לא בכדי, אם כן, התוספת החדשה לסדרה המצליחה שיצאה לדרך ב-1995 היא גם הקודרת ביותר. גם כאן אנחנו חוזרים ופוגשים את וודי (טום הנקס), באז שנות-אור (טים אלן) ויתר החבורה כשהם עומדים להיפרד לשלום מאנדי, הילד שהכרנו בסרטים הקודמים, שעוזב עכשיו לאוניברסיטה. הצעצועים מועברים לגנון ושם הם בטוחים כי ילדים ישחקו בהם כל השבוע. אבל במקום זאת, ידיהם של הזאטוטים מתגלות כלא כל כך עדינות, שלא לדבר על ידיו של לוצו, הדב מחבק, שממלא את תפקיד הרע במקומם של סיד, בן השכנים מהסרט הראשון בסדרה, ואל, צייד הצעצועים, מהסרט השני. הצעצועים מבינים כמובן כי חלומם נגוז ועליהם להימלט ממעונם החדש, אך היו בטוחים שלוצו ועושה דברו ביג בייבי בובת תינוק מלאת קעקועים ושתומת עין שנראית כלקוחה ישירות מגרסת הילדים של "אוז" לא מתכוונים לעשות להם את "הבריחה מאלקטרז" כל כך קלה.
אל תפספס
"ניסינו לחשוב איזה סרטי המשך שלישיים טובים יש", ממשיך אנקריץ' ומסביר את תהליך העבודה על הסרט. "זו היתה משימה קשה, הסרט היחידי שכולם הסכימו עליו היה 'שר הטבעות: שובו של המלך', אך מיד הבנו שזה לא פייר, כי בעצם הוא חלק מסיפור אחד גדול. מזה הסקנו שאנחנו צריכים לחשוב על הכל מחדש וששלושת החלקים של 'צעצוע של סיפור' צריכים להתייחס זה לזה ולהיות חלק מסיפור אחד גדול, סיפור על הצעצועים של אנדי, על פרידות ושינויים".
אל הצוות הוותיק שעבד גם על שני הסרטים הראשונים בסדרה הצטרף התסריטאי זוכה האוסקר מייקל ארנדט שידוע בעיקר כתסריטאי של להיט האינדי ''ליטל מיס סאנשיין". ואכן, רוח החיים החדשה שהתווספה לצוות ניכרת בתסריט שעמוס בשנינויות שיצחיקו צופים מבוגרים אך לא בטוח שיהיו ברורות לצרכנים הראשוניים של הסרט.
"ילדים אולי לא יבינו את בדיחות בית הכלא, או את באז כמאהב לטיני לוהט, אבל זה עדיין לא אומר שהם לא יבינו את הסרט", מסביר ג'ייסון כץ, התסריטאי הראשי של ''צעצוע של סיפור 3'' ומי שגם עומד מאחורי "מוצאים את נמו". "יש כאן גנון, צעצועים, קצת עצב והרבה צחוק זה מדבר אל כולם''.
"'צעצוע של סיפור 3' הוא בעיקר על שינוי", מוסיף אנקריץ'. "הסרט הוא על קבלת המעברים בחיים, על דמויות שניצבות מול שינויים גדולים ועל איך הן מתמודדות איתם. תמיד כשחשבנו על הצעצועים האלו, חשבנו שהם צעצועים אבל עם בעיות של מבוגרים. נכון, מבוגרים לא חוששים אם ישימו אותם בעליית הגג אבל הם כן חושבים מה יקרה אם הילדים שלהם ישימו אותם בבית אבות".
אנקדוטה קטנה עשויה להמחיש את הגישה "הבוגרת" שבאמצעותה תופסת פיקסאר את הסרט. במהלך השיחה עם צוות היוצרים, נפלטת לשחקן מייקל קיטון, שתורם את קולו לקן, בן זוגה של בארבי והצעצוע החדש בחבורה, המילה "פאק". כיאה לאמריקאי מנומס הוא מיד מתנצל, אך ג'ון רצנברגר, אחד מוותיקי השחקנים שעובדים בפיקסאר ומי שמגלם בסרט את האם, קופת החזרזיר הוורודה, נחלץ לעזרתו ומרגיע אותו: "לא נורא, לא נורא, כאן זה לא דרימוורקס".
קיטון מצדו ירד בצורה מרשימה לעומק "תודעתו" של הבוב החטוב ומגיש לנו בסרט קן שחצן, רדוד ובעיקר חסר כל ביטחון עצמי. "אני מגלם צעצוע של בנות", הוא אומר. "אני נוצרתי על מנת להיות אקססורי לבארבי, עם הרבה הרבה תלבושות. מה שאני לא אנסה את כולן?"
כמובן שגם כל הכוכבים של שני הפרקים הקודמים בסדרה חוזרים גם הפעם: טום הנקס וטים אלן, כמובן, ועמם ג'ואן קיוזאק כג'סי הבוקרת הנועזת, וואלס שון כדינוזאור בשם רקס, דון ריקלס כמר תפוח אדמה ואסטל האריס המקסימה (אותה אנו מכירים בעיקר כאמא של ג'ורג' מ"סיינפלד") כאשתו, גברת תפוח אדמה.
אליהם מצטרפים, בנוסף לקיטון, ג'ף גרלין (הידוע מ"תרגיע" של לארי דיוויד ושתרם את קולו כקפטן ביצירת המופת של פיקסאר ''וול-אי''), שחוזר הפעם בתור חד-קרן פרוותי העונה לשם באטרקאפ; קריסטן שאל (המוכרת מ"טיסת הקונקורד") כטריקסי הדינוזאורית; ו-וופי גולדברג כסטרץ, תמנון נשי ומרושע.
אך בסופו של דבר "צעצוע של סיפור 3" מעורר בעיקר געגועים לאותם צעצועים עימם שיחקנו כילדים, לפני עידן המחשב והאייפון. כסרט שיוצא כיום, זהו סרט לילדים שלא משחקים בצעצועים, שהולכים לקולנוע ואז חוזרים הביתה ומספרים לחבר ב-ICQ שהם ראו אותו וממליצים לו לבקש מאבא שלו שיקנה להם את המשחק של הסרט ל-Wii.
האם זה יגרום להם לפתוח את תיבת הצעצועים הישנה, להוציא את החיילים, הדובונים, בובת התינוק או האסטרונאוט ולשחק איתם ב"נדמה לי..."? סביר להניח שלא. האמת ככל הנראה גם ההורים שלהם לא יעשו זאת. הם פשוט יהנו מבדיחות הכלא.