המציאות נושכת: על הפסקול של " דמדומים 3: ליקוי חמה"

"The Twilight Saga: Eclipse Soundtrack" הוא פס הקול לסרט השלישי בסדרת סרטי הערפדים הסופר מצליחה "דמדומים", הקרוי הפעם "ליקוי חמה" וגם בו מככבים קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון, טיילר לוטנר ודקוטה פנינג. כהרגלה של הסדרה, גם הפעם מספקים המפיקים תמהיל די מרתק של אמנים שנעים על הגבול הדק שבין האינדי למסחרי, עם ליין אפ שלפחות מבחינת ניים-דרופינג, יש לו סקס אפיל מצוין: מיוז, הדד וות'ר של ג'ק ווייט, פלורנס אנד דה מאשין, Metric (שפרצו גם בישראל בזכות הלהיט "Help, I'm Alive"), הוומפייר וויקאנד, Sia ודואט מרתק בין בק לנסיכה הקסומה של התקופה, באט פור לאשס.

כבעבר, פס הקול יוצא לאור לפני צאת הסרט לאקרנים, כדי לחמם את הארנקים של המעריצים ההיסטריים. יחד עם זאת, קשה לאמוד את עוצמת השירים ללא ההקשר של הסרט, כפי שהוכיח פס הקול המצוין של "ירח חדש", הסרט הקודם בסדרה.

השם אלכסנדרה פאטסאוואס לא אמור לצלצל בפעמוני הזיכרון של חובבי המוזיקה, הטלוויזיה והקולנוע, אולם כיום מדובר באחת השמות החשובים בצומת המרכזי שבין שתי התעשיות. פאטסאוואס היא המנהלת המוזיקלית של פרויקט "דמדומים" והיא הקובעת מי יזכה לחשיפה היסטרית בעקבות כניסה לפס הקול ומי יישאר רק בגרסת הדה-לוקס שנמכרת באייטיונס.

המנהלת הכל יכולה ראויה לכתבה נפרדת משלה, בעיקר בשל הרזומה שהביא אותה למעמדה: היא האחראית על ההופעה הזכורה של הפליימינג ליפס ב"בוורלי הילס 90201", היא הפכה את "The O.C" מסדרת טינאייג'רז אליטיסטית לגלגלצ של האינדי האמריקאי (שכללה 6 אוספים), ולאחר מכן עשתה את אותו הדבר ל"גוסיפ גירל".

אלא שסדרת "דמדומים" גדולה מכל הצלחות הטלוויזיה של פאטסאוואס ולכן גם ההיסטריה של תעשיית המוזיקה סביב הלהקות שייכללו בפס הקול היא עצומה והיתה לנושא דיון רציני בארצות הברית. אפילו ה-NME התייחס לכך בגיליון "מצב המוזיקה" המעולה שלו, כשכל אמן שהתראיין נשאל "האם היית מוכן לתרום שיר לפס הקול של 'דמדומים'?". הרוב, בשכל רב, השיבו שממש אין להם בעיה, כי בסופו של דבר גם הם מבינים שהמירוץ לאוזניים של הציבור הרחב עובר דרך נשיכה של ערפד.

שני פסי הקול הקודמים בסדרת "דמדומים" עשו היסטוריה, כיוון שזו היתה הפעם הראשונה שבה הן פסקול הסרט המקורי והן הפסקול של סרט ההמשך הגיעו למקום הראשון בטבלת הבילבורד. הפסקול של "ליקוי חמה" לא היה אמור ללכת בדרך שונה, אולם כפי שכוכבי הסרט יודעים, לגורל יש תוכניות משלו: צוות "Glee" החליט להוציא באותו השבוע דיסק חדש עם שירים מהסדרה שגם אריק שרון לא היה יכול לעצור ובכך יצר מירוץ קשה למדי על המקום הראשון בבילבורד.

בסופו של דבר, המקהלה ניצחה את הערפדים והפסקול של "ליקוי חמה" נמכר ב-144 אלף עותקים בלבד, לעומת 152 אלף עותקים של "Glee", והגיע למקום השני. עם זאת, הדיסק של "Glee" הוא בעצם אי.פי, שמחיר עותק שלו הוא 9 דולר ואילו מחיר עותק מהפסקול של "ליקוי חמה" עולה 19 דולרים, כך שהפרשי המכירות יוצרים מראה מטעה.

בנוסף, עם צאת הסרט צפויות המכירות של האלבום לעלות וכמובן שכניסתו לשוק העולמי יגרמו למפיקיו לא מעט נחת. בישראל האלבום כבר ניתן לרכישה, בייבוא של חברת היי פידלטי.

שתי ביקורות מרכזיות התפרסמו על פס הקול (All Music Guide ואנטרטיימנט וויקלי), לצד מספר בלוגים ועיתונים קטנים, ככל הנראה כיוון שרוב האתרים והמגזינים מחכים לצאת הסרט כדי לפרסם את הביקורות. האול מיוזיק גייד שיבח את האוסף בביקורת של ארבעה כוכבים וטען שהוא טוב משל "New Moon", הסרט הקודם הסדרה, ובעל ביטחון עצמי רב יותר. האינטרטיינמנט וויקלי היה פחות נלהב (ציון B+), אבל העניק אבחנה חשובה: גם שונאי מותג "דמדומים" מתייחסים לפס הקול כאל אירוע מוזיקלי חשוב.

כל עוד המבטים הנוגים של קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון בחוץ, אפשר ליהנות מהמוזיקה.

אפשר לומר הרבה דברים על תופעת "דמדומים", אבל – נשימה עמוקה לאעלק קובעי הטעם הטוב – יש בה משהו. למרות המסרים הנוצריים המנג'סים והמשחק האיום ונורא, "ירח חדש" לפחות היה סרט נעורים שהצליח להזיז את הלב, איכשהו, ולא מעט בזכות המוזיקה שבתוכו. אז היה זה בעיקר " Meet Me on the Equinox" של דת' קאב פור קיוטי, שהפך להמנון מרגש של כל מי שלא מבין למה טינאייג'רים ובעיקר טינאייג'ריות אוהבות כשמתייחסים אליהן חרא, כשגם השירים של טום יורק, בלאק רבל מוטורסייקל קלאב ובון אייבר לא פספסו.

קשה לומר שיש שיר ברמתו של זה של דת' קאב בפסקול של "ליקוי חמה", וגם ישנן לא מעט בחירות מיותרות בפס הקול, כמו מיוז ו-The Bravery. אולם קשה להאמין שהוומפייר ויקאנד שמרו את "Jonathan Low", אולי השיר הטוב ביותר שלהם, לפסקול הזה וגם עד כמה שיתוף הפעולה בין בק לבאט פור לאשז מוצלח ב-"Let's Get Lost".

למעשה, אם המילה "דמדומים" לא היתה רשומה על עטיפת האלבום ובמקומה היה כתוב "מיקסטייפ לבחורה שאולי תאהב את הטעם המוזיקלי שלי", לאיש לא היתה באמת טענה לאוסף השירים הלא רע הזה שפשוט מסתתר מאחורי אחד המותגים המצליחים והדורסניים בעשור האחרון. אבל אם יש כוח כלשהו שייחודי למוזיקה, זהו היכולת של מי שבאמת מחפש אותה לפרק את החומות ולהגיע אליה, כמו שהיא, אפילו אם ערפד עומד בדרכו.