"הכתיבה שלו היתה חכמה ממנו": מנחם פרי על ז'וזה סאראמאגו

מנחם פרי ישן בביתו כשהחלו לזרום הדיווחים מהעולם על מותו של ז'וזה סאראמאגו, הסופר הפורטוגלי, חתן פרס נובל לספרות שהלך לעולמו היום (שישי) בגיל 87. פרי, העורך הראשי של הוצאת הספריה החדשה, הוא למעשה האחראי לכך שסאראמאגו הפך לאחד הסופרים המתורגמים האהובים בישראל, לפחות עד אותה התבטאות מפורסמת בשנת 2002 בה השווה בין הנעשה בשטחים לנעשה במחנות הריכוז בשואה.

כשקם פרי משנתו, גילה בטלפון הסלולרי שלו עשרות שיחות שלא נענו ולהן מסר אחד: סאראמאגו איננו. "זה היה צפוי", אמר פרי בשיחה מיוחדת עם וואלה! תרבות, שעה קלה לאחר פרסום הדברים. "אבל שמחתי שזה נדחה בכל יום".

פרי הכיר את סאראמגו לראשונה באיזור שנת 1990, דרך ספר הביכורים שלו, "דברי ימי מנזר" שיצא שמונה שנים קודם לכן וסאראמאגו אז בין 59. "זו נראתה לי תגלית אדירה", משחזר פרי. "ספר כזה בגיל שבו סאראמגו הוציא אותו נראה לי כמו הישג נדיר. הספר התקבל נפלא בישראל, אז הזמנו אותו לכאן והוא הגיע אחרי צאת הספר 'רפסודית האבן' בשנת 1992. לקחנו אותו לראות את מנהרות הכותל שהוא הוקסם מהם מאד ולמעשה בנה דרכם את 'הבשורה על פי ישו' וגם את הנשיא הרצוג, שאז כעס עליי ולכן רק לחץ את ידי אך לא דיבר איתי. כשסאראמאגו, ראה שאני לא מדבר עם הנשיא, הוא היה מאד מוקסם. ככה זה, אנרכיסט".

פרי מספר שלמרות החיבה ההדדית, ההיכרות עם הסופר הפורטוגלי היתה מוגבלת. "הוא ידע לדבר רק ספרדית ופורטוגזית ואני לא", מספר המו"ל, "אבל כל השנים התכתבנו דרך המתרגמת הנאמנה והשקטה שלו, מרים טבעון (שתרגמה את כל ספריו של סאראמאגו לעברית ומסרבת להתראיין – ע.ש). דרכה, הוא שלח לי דרישות שלום ומחמאות על עטיפות הספרים שעיצבנו לו והיא שלחה לו בחזרה את הדברים שכתבתי על ספריו וכך נשמר הקשר החם".

הספריה החדשה המשיכה להוציא את ספריו של סאראמאגו, ביניהם גם "על העיוורון" שיצא בישראל בשנת 2001, נמכר לדברי פרי בכ-100 אלף עותקים והפך לרב מכר אהוב ומדובר בישראל, שהוכנס בפורמטים מסוימים, בשל האלגוריה המבריקה שבו על מצב האנושות, למערכי שיעור בלימודי הספרות ובתנועות נוער. אך שנה שלאחר מכן, יחסי ישראל-סאראמאגו וגם יחסי פרי-סאראמאגו השתנו כליל.

"הפעם הבאה שפגשתי את סאראמאגו היתה בשנת 2002, כשהוא הגיע ישר לרמאללה ואמר את מה שאמר", משחזר פרי, וקולו משתנה מעט. "הוא הגיע בלי להבין את הסיטואציה ועם הפתיל הקצר שלו התלהם כפי שהתלהם. כשהוא הגיע לתל אביב, מלוויו ממש מנעו ממנו להיפגש איתי, סיפרו לו שהמו"ל שלו מתנער ממנו ומתנגד לו, אבל אני נפגשתי איתו בכוח".

"התחבקנו והוא נרגע. הוא נתן לי טקסט בכתב ידו בשפה הספרדית כמובן, שבו הוא אומר שהמטאפורה של מחנות הריכוז לא נכונה ושהוא מצטער עליה. אמנם דעותיו הן דעותיו, אך המטאפורה היתה מוטעית. כמובן ששום עיתון לא הסכים לפרסם את הדברים, כי בעיני התקשורת הוא כבר התקבע כאנטישמי".

"בפירוש לא. האהבה ליהדות מפעמת מכתביו. שים לב שב'הבשורה על פי ישו', ישו רוצה להיות מלך היהודים ולא ללכת לנצרות. אבל מבחינה פוליטית הוא היה ילדותי, ואם הוא עצבן את כל המדינה בדעותיו הפוליטיות, אז צריך לדעת שאת פורטוגל הוא עצבן יותר. כשהייתי ראש חוג באוניברסיטה וערכתי אירועים עם שגרירות פורטוגל, הייתי צריך להכניס את ספריו בכוח".

"אמרתי לו כל הזמן – איך אתה מדבר ככה כשרפול, שהייתי צריך להסביר לו מיהו, מצטט אותך בכנסת? הסברתי לו ש-100 אלף העותקים שהוא מכר בישראל שווים ל-5 מיליון עותקים בארצות הברית. נפל לו האסימון, אבל הפופולריות שלו לא חזרה להיות כשהיתה. אני זוכר שהשגרירות הפורטוגלית הראתה לי מחסן שלם של ספרים שלו שהושחתו ונשלחו אליהם כמחאה".

לדברי פרי, סוד הקסם של סאראמגו הוא פשוט למדי: "רוב הספרים שלו פשוט טובים", הוא אומר. "יש לו קול מעניין, שלא עובר מהספר לסרט, יש לו יכולת לירית של תיאורים נפלאים ומרתקים גם כשהוא מדבר על משהו מובן מאליו כמו השמש. הוא בעל יכולת בלתי רגילה והומור נדיר. למרות שהיו שהתלוננו על הפיתולים שבספריו, הוא באמת היה לכל אחד".

"שתדע, שמחתי על כל רגע שלא ראיינו אותו פה בארץ על זה. הוא באמת היה פנאט חסר מחשבה מבחינה פוליטית. את אותן מורכבויות שהוא ראה בכתיבה, הוא לא ראה בחיים. הוא לא התרכך מהבחינה הזו. הוא היה סוג של ילד בהתנהלות שלו מחוץ לכתיבה שלו. הכתיבה שלו היתה חכמה ממנו".