”אני יודע שאני שחקן טוב”: ראיון עם דב נבון

ספוילר: כבר בתחילת הסרט "פעם הייתי", שיעלה ביום חמישי הקרוב לאקרנים, עוד לפני שתספיקו לשלוח יד אל הפופקורן, אתם צפויים להידבק לכסא בתדהמה. מלבד הקול הצרדרד המוכר לכם כל כך מהטלוויזיה, שום פרט אחר לא יסגיר כי הזקן המקומט שמופיע מולכם על המסך הגדול הוא דב נבון. אותו דב נבון של "החמישייה הקאמרית", של "הבורגנים", של "ארץ נהדרת", של עשרות סרטים והצגות, של "קצר משפחתי" ועכשיו גם של סרטו החדש של הבמאי אבי נשר. נבון משחק בסרט את דמותו של יוז'י ניצול השואה, פעם בגיל 40 ובפעם בגיל 80.

שבע שעות של מה שמסתמנת כאחת מעבודות האיפור המורכבות ביותר שנעשו בתולדות הקולנוע הישראלי – זה מה שנדרש כדי לתפור את המעטפת החיצונית של יוז'י, אבל לדמות עצמה נבון נכנס הרבה יותר בקלות. ככה זה כשאתה מגלם איש עם כל כך הרבה נקודות השקה לאדם שליווה אותך לכל אורך חייך.

"אבא שלי הוא ניצול שואה", מספר נבון לוואלה! תרבות בראיון מיוחד לרגל הגעת הסרט לקולנועים. "תוך כדי החזרות מצאתי את עצמי נכנס לדמות של אבא שלי, מחקה את האופן שבו הוא הולך, את השתיקות שלו, את הדרך שבה הוא מחזיק את הגוף עצור, והמשהו העצוב הזה שתמיד באוויר, המשהו הזה שמלווה את כל מי שהיה 'שם' אבל לא מדבר על זה".

זה לא באמת ברור לי. או שאני לא רציתי לשמוע, או שהוא לא רצה לספר לי, כי אחרי תקופה ארוכה שהוא שתק, דווקא היתה תקופה שהוא סיפר על מה שהיה שם למי שביקש לשמוע. גם בלי לדבר, זה תמיד היה באוויר. הפחד הגדול שמשהו נורא עלול לקרות. ה'תשמח ותהנה כי מה שאתה חווה עכשיו זה המקסימום שאליו תגיע' והעניין של ה'לדעת איך לשרוד כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר'. רק אחרי הרבה שנים קלטתי שכל מיני דברים שאבא שלי התעקש שאני אדע לעשות, כמו ללמוד לשחות או ללכת יחף בטבע מבלי לחשוש מקוצים, נבעו מאותם מקומות".

ב"פעם הייתי" לוקח אותנו נשר אל חיפה של שנות סוף שנות השישים כשבמוקד הסרט (המבוסס על ספרו של אמיר גוטפרוינד, "בשבילה גיבורים עפים") עומד בנו של יוז'י, אריק בן ה-14 (אותו מגלם תובל שפיר) שמתחיל לעבוד במשרד של חבר של אביו מילדותם ברומניה, השדכן התמהוני ניצול שואה יענקל'ה ברייד (אדיר מילר). משרדו של השדכן, שעוסק על הדרך גם בהברחות סחורה והימורים, ממוקם מתחת לבית קולנוע ישן שמנוהל על ידי שבעה גמדים רומנים, ניצולי שואה גם כן. אריק עובר מסע חניכה מרתק והעלילה מתפתלת לכיוונים שונים ולמפגשים עם טיפוסים משונים. מבחינת נבון, אריק הוא למעשה בן דמותו שלו, שכן הוא עצמו היה ילד באותם שנים שבהם מתרחשת העלילה וגם הוא זוכר את האווירה ברחובות ובעיקר את הטיפוסים.

"הטיפוסים שמופיעים בסרט מזכירים לי דמויות דומות מהילדות שלי, דמויות שכל מי שחי באותה תקופה זוכר היטב", הוא אומר. "אלו אנשים שהסתובבו סביבנו, תמיד היו ברקע, בשכונה ובמכולת, אנשים שסוחבים איתם סודות נוראיים, שתמיד שומרים על סגירות כזאת. אף פעם אתה לא באמת יודע מה הסיפור שלהם, מאיפה באו, מה הרקע האמיתי שלהם. מסתובבים עליהם סיפורים אבל אי אפשר לדעת את האמת עליהם כי הם בוחרים שלא להיחשף עד הסוף ולהשאיר דברים מאחורי דלתות סגורות, גם באופן פיזי. בדיוק כמו יענקלה השדכן שהכול אצלו מוחבא וסודי. כאילו שמחר יבואו הגרמנים והכול ייגמר ולכן צריך לאגור, להתכונן לנורא מכל. אלה דמויות שליוו את חיי באיזשהו אופן".

נבון מספר כי העבודה על "פעם הייתי", היתה מרתקת ומפליא בשבחים בעיקר על שפיר הצעיר, המשחק כאמור את הדמות הראשית, לו הוא צופה גדולות. "כבר על הסט, כשפגשתי אותו, עוד לפני שהוא הקריא שורה אחת מהתסריט, הבנתי שמדובר בנער מאוד מיוחד ואינטליגנטי" אומר נבון. "הוא נותן בסרט משחק מדהים ואנחנו עוד נשמע עליו".

בחודשים הקרובים נבון צפוי ללוות אתכם לכל מקום, פעם כיוז'י מ"פעם הייתי"; פעם כלוט הצדיק, הדמות הראשית ב"זוהי סדום", הסרט המדובר של יוצרי "ארץ נהדרת" שיגיע למסכי הקולנוע באוגוסט; פעם בעונה השנייה של הסדרה "עבודה ערבית"; שם הוא ישחק את תפקיד השכן השמאלן הצבוע; וכמובן כפאנליסט בתוכנית "קצר משפחתי" בערוץ 2.

בתעשייה קוראים לזה אובר חשיפה, אבל נבון, שועל ותיק, כבר לא מתרגש ממונח זה או אחר. הוא כבר היה בסרט הזה ונמאס לו לנפק הסברים או תירוצים לכל דורש.

"הרי זה עניין של גלים", הוא אומר. "אתה עובד על פרויקטים במשך שנים ואז הכול מתפרסם בערך באותה תקופה ואנשים אומרים 'אובר חשיפה'. הסתובבתי עכשיו שנתיים, אנשים היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים 'איפה נעלמת?', מה זאת אומרת 'איפה נעלמתי?' עניתי להם, 'אני עובד'. התרגלתי כבר לכך שאנשים מדברים ואומרים ככה או ככה".

נבון מסכים עם הקביעה שישנו קו מחבר בין "פעם הייתי", העוסקת כאמור בישראל הפוסט טראומתית של שנות השישים שמתפוררת לאיטה ליחידים, לבין "זוהי סדום", סרט המתאר את השבוע האחרון בסדום המקראית אולם בעצם מתפקד כסאטירה על החברה הישראלית המשוסעת שאליה הפכנו.

"אנחנו חברה פרנואידית", הוא אומר, "שחיה בתחושה שעוד מעט יזרקו אותנו לים ונמצאת תמיד בסוג של הישרדות. 'זוהי סדום' היא פארודיה על הסיפור שלנו, היא מציגה את השבוע האחרון של סדום, איך כל אחד דואג רק לעצמו, את החזירות, את הוולגריות. יש שם הרבה רוע אבל גם הרבה צחוקים".

ב"זוהי סדום" חוזר נבון לשתף פעולה עם הצוות של "ארץ נהדרת" כמעט שלוש שנים לאחר שעזב את התוכנית המצליחה ומבחינתו מדובר בסגירת מעגל. אז החליט לעזוב לאחר שחש כי הכיוון שאליו צעדה התוכנית, שכלל יותר חיקויים, הוא פחות המגרש הביתי שלו. או כפי שהוא מגדיר זאת, הוא הרגיש "כמו חלוץ שכבר לא פוגע". היום, למרות שהוא איננו מתחרט על הצעד שנקט, הוא מרגיש שאולי היה יכול להתעקש יותר: "לפעמים אני חושב שאולי הייתי צריך להתאמץ יותר ואז אולי כן הייתי מצליח לעשות את זה", הוא אומר.

לדבריו, התחושות האלו התעוררו בו בעקבות העבודה שלו ב"קצר משפחתי", שם, כפאנליסט, הוא מגלה דברים חדשים על עצמו, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. "אני מאוד נהנה מהעבודה בתוכנית", הוא מסביר. "אני משתמש במקום שאני נמצא בו כדי לייצר זוויות חדשות. היה חשוב לי לשבת באולפן, בלי מסיכות, בלי תחפושות, אלא כמו שאני ופשוט לדבר. כבר שנים שאני חולם לעמוד על במה חשוף ופשוט להגיד מה שיש לי להגיד. שיהיה מצחיק, שיהיה כואב אבל שיהיה בלי מסיכה".

יחד עם זאת, הוא מודע לביקורות שהתוכנית סופגת ולאחוזי הצפייה המדשדשים אבל מבקש לתת לה זמן: "הפורמט נבנה תוך כדי תנועה. פה זה לא ארצות הברית שאתה עושה עוד פיילוט ועוד פיילוט. מתוכנית לתוכנית הדברים משתלבים וזה רק הולך ומשתפר". ולמרות שהוא נאלץ להתמודד עם לא מעט ביקורות של אנשים שתהו כיצד הוא התגלגל לתוכנית, הוא עדיין שלם עם החלטתו:

"גם אם אנשים חושבים אחרת, לי זה חשוב להשתתף בתוכנית. בחרתי להיות במקום הזה ואני נהנה מכל רגע. היום אני בעמדה שאני מקשיב בעיקר לעצמי, לא למה שאנשים אומרים לי. אני לא מנותק, אני עדיין מקשיב לפידבקים אבל היום הפידבק הוא לא מה שקובע עבורי אלא נמצא במינון הנכון. אחרי 'ארץ נהדרת' פתאום מצאתי את עצמי בתחושה של חוסר ודאות, של 'אמאל'ה מה עושים עכשיו? מה יקרה אם אהפוך ללא רלוונטי? מה יהיה עם הפרנסה והמשפחה?'. כשאתה מגיע למקומות כאלו, מתחילות לעלות בך שאלות ומהשאלות האלו הגעתי לתובנה שאין יותר מה להתלבט. היום אני יודע שאני שחקן טוב ואני אומר לעצמי: 'חלאס, תירגע, אתה שחקן טוב, יהיה בסדר'".