ישו כוכב עליון: ראיון עם סולן Woven Hand

(צפו בקליפ של Woven Hand לשיר "Dirty Blue")

"אני אוהב את האל וישו הוא מעל לכל", שר דיוויד יוג'ין אדוארדס, האיש שמאחורי ההרכבים 16Horsepower ו-Woven Hand, בשיר הכריסמס המסורתי "Down in Yon Forest". הוא עושה זאת בעוצמה ששייכת לאלוהים של לאונרד כהן ב"הללויה" ולדם של ישו אצל איאן קרטיס ב-"Wilderness", אותה עוצמה שמאגדת את כל האמנים שאלוהים והרוקנרול גרים אצלם בלב ומושכים כל אחד לכיוון אחר.

בילדותו, אדוארדס נקרע בין שני הכיוונים האלו. הוא גדל אצל סבו וסבתו בקולורדו שבארצות הברית, כשסבו היה מטיף שנע ברחבי המדינה כדי להפיץ את בשורת השליח, הבשורה שאדוארדס לדבריו עדיין דבק בה בשלמות מעוררת קנאה. בטון הדיבור הפשוט והחותך שלו מסביר אדוארדס את מה שפילוסופים ואינטלקטואלים מאמינים ניסו לנסח במשך מאות רבות: אני מאמין.

אלא שאדוארדס הוא גם ממאמיני הרוקנרול האחרונים: הוא לא שייך לז'אנר הרוק הנוצרי המסחרי, שמציף ערוצי דת ומניע מערכות אוונגליסטיות לבחירת פוליטיקאים רפובליקנים. מהרוקנרול של אדוארדס אפשר לשמוע את הקריעה הגדולה שהמוזיקה ביצעה באמונתו, את המאבק הבלתי פוסק שלו לשלב בין האהבה הטבעית ובלתי ניתנת לערעור שלו לנצרות לבין בשורת האנטי-כרייסט של ה-Pאנק והפוסט-Pאנק שהוא כל כך אהב. מהמוזיקה של 16Horsepower, ומאוחר יותר של Woven Hand, אפשר לשמוע את הצלב שעל גבו.

עבור אדוארדס, יליד 1968, הכל התחיל כששמע על המוזיקה של גאן קלאב, ההרכב הבלתי נשכח של ג'פרי לי פירס, ועל ג'וי דיוויז'ן. שתי להקות ששילבו אינטנסיביות מוזיקלית וטקסטים שבישרו את ההיפך מהגאולה הנוצרית אליה חונך אדוארדס.

"הכרתי אותם במהלך המסעות שלי עם סבי וסבתי", הוא מספר בראיון מיוחד לקראת בואו לישראל עם Woven Hand (להופעה ב-2 ביולי בירושלים וב-3 ביולי בתל אביב). "יש את הרגע הזה בחיים שבו אתה סופג את השפעת המשפחה שלך עד למקום מסוים ומשם אתה חייב לפתח טעם או חוסר טעם כלפי החיים עצמם. פירס וקרטיס היו הכיוון שלי, הכנות שלהם והעומק במוזיקה שלהם פתחו לי את הנתיב האישי שבין השפעת המשפחה ואלוהים לרצונות שלי".

"זה נכון, אבל היופי הוא שלא הייתי חייב להסכים איתם. כיבדתי אותם על תפיסתם, אהבתי אותם מאוד על המוזיקה שיצרו. לקחתי מהם את מה שלקחתי והמשכתי הלאה".

"זו דרך אחת להסתכל על זה, אבל אני מגייס את הפסימיזם הזה למקום אחר, דתי יותר: אני מאמין שאין לנו תקווה ותקנה מחוץ לרחמיו של האל, וזה גם סוג של פסימיזם ומשם נובעים הייסורים. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו אדונים לעצמנו ושהאינדיבידואל הוא האלוהים של עצמו, בדיוק כמו שאדם וחווה עשו בגן עדן. אני רוצה לגרום לאנשים להאמין בחסדיו של האל".

הדברים נכתבים כשברקע השיר "Blue Pail Fever" מאלבום של Woven Hand הקרוי על שם ההרכב. "כמו קול בבית ריק", הוא יורק לתוך המיקרופון שמכפיל את קולו, "תנשום את נשימתך, דבר אליי, דבר אליי". כשהמוזיקה של Woven Hand, וגם 16Horsepower- הרכב קצת יותר אגרסיבי ופחות מופשט (אך לא פחות מבריק) של אדוארדס - היתה התפילין המוזיקלי שהנחתי כל בוקר, בדיוק תהיתי מה מקומן של רצועת העור הזו בחיי. הגאונות של אדוארדס היתה ההליכה על הקו הדק שבין שיח פתוח ובריא על אמונה לבין הטפה וכפייה, כמו בשיר ההוא: "תנשום את הנשימה שלך", יש מקום גם לקול הזה.

הסברתי לו על התהליך שעבר עליי, בין השאר בזכות המוזיקה שלו. "אנשים רוצים להיות האלוהים של עצמם, זה מובן לחלוטין", הוא אומר. "האתגר המרכזי הוא להכיל את הכאב שבעזיבת מקום אחד ולהימנע מהאופוריה של כניסה לאחר. העולם לא משתנה באמת, רק אתה".

"אני אספר לך משהו: לפני שהפכתי למוזיקאי, עבדתי כנגר, לרוב על סטים של סרטים בקליפורניה. אין הרבה הבדל – האנשים אותם אנשים, התכונות אותן תכונות, הרצון לקבל כבוד וחירות לטובת האמונה שלך קיים בכל מקום, בנגרות כמו ברוקנרול".

לישראל מגיע אדוארדס עם Woven Hand שתוציא בהמשך השנה אלבום חדש, שמיני במספר והמשך לששת אלבומי האולפן שהוציא עם 16Horsepower. "אלבום מאד פולקי", הוא אומר, "עם הרבה מוזיקה מכל העולם שהשפיעה עליי. הייתי מאוד מעוניין ליצור מבנים חדשים בתוך האלבום, אבל עדיין להישאר עם החתימה של Woven Hand, שמאוד חשובה לי".

"הייתי איש צעיר אז, אני מקווה שאני אדם בוגר יותר היום. יש התקדמות בחיים, פרספקטיבה אחרת, המילים והגישה אחרות. המסר של המוזיקה תמיד היה אותו הדבר, גם האינטנסיביות. רק אני משתנה".

"ישו מעל הכל".

למי שתהה אגב, אדוארדס, שהשיחה איתו מתקיימת יממה לאחר ביטולו של דבנדרה בנהארט, אין הרבה עניין בנעשה באזורנו: "למרות המעמד של ישראל בנצרות, אני פחות מעוניין בהיסטוריה ויותר בהווה. עבורי, המקומות הקדושים הם האנשים".

"למדתי את היהדות רק במובנים של הנצרות. אין לי עניין מעבר, כי כל הדברים קיימים בישו. הוא הדבר שלו אנחנו מחכים".