גייס חמישי

מקסימיליאן האקר הוא בדיוק מה שאלדד קובלנץ וגלגל"צ חושבים שהם צריכים כדי לסתום למבקרים הרבים שלהם את הפה. בחור צעיר בן 23, סינגר-סונגרייטר, שמוציא אלבום בכורה בשם “Infinite Love Songs” ב"קיטי-יו", לייבל גרמני טרנדי לאללה, שר שירים בקול לחלוחי במבטא ארי כאילו לא מורגש והופל'ה – הנה לכם להיט שמשחק היטב את תפקיד "תחתון התחרה האלטרנטיבי התורן למשך החודשיים הקרובים".

“Polyester” של האקר הוא מקום ראשון במצעד של גלגל"צ, והשדרניות הלחששניות כבר טוחנות לו את הצורה בין שאר הסחורה המשוחזרת והממוחזרת שהן רגילות להגיש כמו רובוטים (ותזה של אינטואיציה אישית שיושבת לי במוח כבר הרבה שנים – אין דבר יותר מטעה מבחורות כמו השדרניות של גלגל"צ. מצד אחד, יש להן קול עם סקס אפיל של מדריכה בצופים. מין קול יפה כזה, תמים, אבל קצת מתגרה ומסקרן. מצד שני, אני מניאק אם מאחורי כל בחורה כזאת לא מסתתרת איזו ג'יפה. ושתסלחנה לי הטוראיות החמודות של גלגל"צ – זה לא אישי).

ומקסימיליאן האקר באמת לא שווה כלום מחוץ לפלייליסט הצבאי – “Infinite Love Songs” שלו הוא סתמי בצורה אינטימית, אקוסטי באורח בנאלי ומיותר באופן רומנטי. שזה בדיוק מה שגלגל"צ צריכים כשהם נטפלים ליוצרים שנמצאים מחוץ לטריטוריה שהתווה להם באורח ברור הקובלנץ הזה – משהו לא מוכר, שניתן לקרוא לו "אלטרנטיבי", אבל שיתברג באופן בלתי מורגש ביומיום הרדיופוני. אחר כך כשתבוא אליהם בטענות בפעם המיליון – למה הם לא מעיזים? למה הכל נשמע אותו דבר? מה פשר הבינוניות הבינונית הזאת? למה הם לא נותנים מקום ליוצרים "אחרים"? יוצרים צעירים? יוצרים מעיזים? משהו? מתישהו? – יבוא איזה עורך מוזיקלי בן 18, יביט עליך בעיניים של עגל ויגיד לך: "מה, לא שמעת שאנחנו משמיעים את השיר היפה הזה של מקסימיליאן האקר?".

ואני אומר – שייחנקו עם הקאקער הזה. איתו ועם הרדיוהד שלהם והבן ארצי וכל הזבל'ה .
ומסר לחיילים שמשרתים בגלגל"צ: בצבא יש דבר כזה שנקרא פקודה בלתי חוקית בעליל. להכריח מישהו להשמיע את רמי קלינשטיין עושה ראפ איזה אלף פעם ביום זה בלתי חוקי. בעליל. ובגלל זה, מחר על הבוקר, כשאתם חוזרים מהאפטר, אתם ניגשים לקובלנץ ואומרים לו שאם עוד פעם אתם תצטרכו לשים שירים שאתם לא אוהבים, אתם דופקים עריקות. ואני יודע שאתם תעשו את זה. אתם לא חננות פרוטקציונרים, בנים של אנשי תקשורת-עיתונאים, כמו שאומרים עליכם, נכון? אז יאללה לכלא שש.