פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ניצחנו עם חיוך"

      אתניקס היתה על סף פירוק, אבל הצליחה לחזור מהפסקה של 5 שנים עם שיר חדש, "מתי לחזור". בראיון, מספר הסולן זאב נחמה על התלאות שבדרך, על מחירים פוליטיים ועל הגאווה באייל גולן

      "ניצחנו עם חיוך"

      חמש שנים שלקלישאה "איך יודעים שהקיץ בא? יש אלבום חדש לאתניקס" אין כיסוי. לא רק שהלהקה המצליחה והחשובה הזו, ששינתה את הפופ הישראלי וייסדה למעשה את הגל החדש של המוזיקה המזרחית בישראל, לא היתה פעילה באולפן – היא אף עמדה על סף פירוק, כפי שמגלה מנהיגה זאב נחמה.

      "אחרי 20 שנים של עבודה אינטנסיבית, 14 אלבומים של אתניקס, העבודה עם אייל גולן ועוד מלא דברים שעשינו, היינו צריכים הפסקה", הוא מספר לוואלה! תרבות, לרגל צאת הסינגל החדש של הלהקה "מתי לחזור". "אחרי שחזרנו מסיבוב הופעות עם אייל גולן בארצות הברית, גילינו שאין לנו מה לחדש לעצמנו, היינו בלופ. שמענו את האלבום שהקלטנו, הבנו שהחומרים הם על הפנים והקפאנו את הכל, כי גילינו שלא רק שהאלבום חרא – אין לנו מושג מה אנחנו עושים פה".

      מכאן הדרך לפירוק יכולה להיות קצרה.

      "לכן חשבנו באמת לפרק את הדבר הזה, או לקחת פסק זמן ואז לחזור. חשבנו שלא נוכל לבוא בבוקר כרגיל ולנגן כאילו כלום לא קרה. ואז – בתוך הדבר הזה, החלטנו שממשיכים להופיע – אמרנו שהמותג שווה משהו, שהקטלוג מפואר ושחבל לבזבז את זה".

      אתניקס (יח"צ , אסנת רום)
      לא לבזבז את המותג. אתניקס, 2010 (צילום: אסנת רום)

      בתוך כל המהומה הזו, התרחשו גם אירועים פנימיים בתוך הלהקה, שכל השנים נחשבה לחבורה מגובשת והדוקה, בתוכה נחמה ותמיר קליסקי הם המנהיגים וגם הפנים התקשורתיות של ההרכב, כשיורם פויזנר הגיטריסט, גל הדני המתופף וגיל אלון הקלידן תומכים בהם מוזיקלית. בתקופת הביניים של הלהקה, הוציא נחמה עם פויזנר אלבום מצוין להרכב אד-הוק בשם טוטובל, שהחזיר את נחמה לרוק הגיטרות בעל המסר החברתי-פוליטי. משם, חל שינוי מעמדי גם באתניקס, כשקליסקי, על פי בקשתו, לוקח צעד אחורה מהנעשה בלהקה ואילו פויזנר לוקח אחריות על הצדדים המוזיקליים של ההרכב לצד נחמה.

      "השינוי הגיע ביוזמתו של תמיר", מסביר נחמה. "כשהגענו לשוקת השבורה, תמיר אמר שהוא מיצה את הקטע שלו בלהקה נכון לאותה תקופה אבל הוא לא רצה להתפרק ולעזוב. כרגע, המצב מבחינתו בסדר גמור, כי זה המקום שהוא רצה להיות בו. אם הצלחנו לצאת מזה עם אלבום חדש, כמו זה שעומד לצאת, אפשר לראות שזה היה המהלך הכי חכם".

      נשארתם החברים הכי טובים?

      "מי שלא מכיר את אתניקס לא יודע שאנחנו יחידה הדוקה, מאוחדת ומגובשת. אנחנו שווים בהכל, באחריות וגם בכסף".

      תמיר קליסקי (אתניקס) (אביב חופי)
      "המהלך שלו היה חכם". תמיר קליסקי (צילום: אביב חופי)

      לפני שנחשפים לטלטלה הזו שפקדה את הלהקה בשנים האחרונות ומאזינים ל"מתי לחזור" (מילים ולחן – נחמה), נראה שאין סינגל מתאים ממנו לחגוג 20 שנים לאתניקס: פופ, רוק, נגיעות מזרחיות וההגשה הכה מזוהה של נחמה נמצאים בסינגל הזה בשפע ולמעשה מראים שאתניקס ניצחה: ניצחה את התקשורת שטענה שהיא קוריוז, ניצחה את מבחן הזמן ואפילו ניצחה את הקאבר המלגלג של שלומי ברכה ל"כתם הפרי".

      כשמוסיפים לכך את העובדה שאייל גולן – שהצלחתו ההיסטרית מאז ימי "בלעדייך" היא המצאה בלעדית של נחמה וקליסקי – ואת העובדה הפעוטה שאתניקס היא להקה פוליטית להפליא ("קלנדיה", "עד מתי"), המורשת של אתניקס היא אפילו עניין מוזיקלי היסטורי חשוב לא פחות משל רוב להקות הרוק הישראלי שבקונצנזוס.

      "נכון שקודם כל המטרה שלנו היא לעשות שמח, אבל בתוך השמח הזה לאתניקס תמיד היה מסר חברתי ופוליטי", אומר נחמה. "אנחנו מייצרים אסקפיזם משולב בדעה, משהו שאתה יכול לשמוע במשך חצי שעה בין מבזק למבזק".

      הצד החריף הזה שבכם הודחק עם השנים. זוהיתם כלהקה של הכפיים.

      "אני יכול להגיד לעצמי בצורה מסוימת שניצחנו עם חיוך והוכחנו שהדברים לא היו בני חלוף. הוכחנו שאפשר להיות שמח ולהיות אינטליגנט, שאפשר להעביר מסר לא רק בדרך של מתי כספי ויהודית רביץ".

      שילמתם מחיר על הצד הפוליטי שלכם? מישהו בכלל זוכר את "קלנדיה"?

      "שילמנו עליו בקטנה. כשהיינו מגיעים למקומות מסוימים, היו כאלו שאמרו לנו 'למה אתם שרים שמאל' וכו'. אני לא חושב שאמנים יכולים לשנות עמדה פוליטית למישהו, אבל כן חובה על אמן בדרכים מסוימות ובטוב טעם להגיד מה שהוא חושב. אמן לא חי בוואקום, הפוליטיקה היא חלק מחיינו וכך פעלנו כל השנים וכך גם יהיה באלבום החדש".

      זאב נחמה (אביב חופי)
      שילמו מחיר פוליטי. זאב נחמה (צילום: אביב חופי)

      אתניקס אחראים במידה רבה על הכנסתה של המוזיקה המזרחית למיינסטרים. נוח לך עם מה שקורה שם היום?

      "אני לא אוהב את כל מה שיש היום ואני מבין למה זה קיים, כי כששולחים מוזיקה מסוימת לגטאות, אז צומחים משם הרבה דברים. 80% לא לטעמי ו-20% הם כן לטעמי וזה אחלה: משה פרץ עושה דברים ממש ברמה גבוהה, דודו אהרון עושה דברים יפים. אני מאמין שזה חלק מתהליך, סוג של התהוות של מוזיקה ישראלית שעדיין לא התייצבה" .

      אגב מוזיקה מזרחית, נחמה מספר שצפה בספיישל של "כוכב נולד" לכבודו של אייל גולן. לדבריו, רק גאווה הוא חש כשזה מגיע לבן הטיפוחים שלו ושל קליסקי. "אני רק גאה באייל יותר ויותר", הוא אומר. "אנחנו בקשר, הוא בן, אח וחבר. הרגשנו שממש ילדנו את הקטע איתו, אבל אם לא הוא והכישרון העצום שלו – זה לא יכול היה להתקיים. רק הוא יכול להציג את השירים בצורה הכי מושלמת".

      אייל גולן (נמרוד סונדרס)
      "בן, אח וחבר". אייל גולן (צילום: נמרוד סונדרס)

      אז עכשיו הקיץ הגיע ואלבום חדש של אתניקס בדרך ומבחינת נחמה, הלהקה כאילו קמה אתמול. הוא מספר על הופעה בערב סגור שנערך במועדון גדול בתל אביב שהורכב בעיקר מקהל שרק נגמל מחיתולים כשאתניקס קמה. "טירוף, הם שרו את כל המילים", הוא אומר. "אם הצלחנו לפגוע עד לפה, כנראה שעשינו משהו".

      יש דברים שהיית עושה אחרת?

      "בטוח, לפחות 40% מהדברים, אבל אני חושב שכל מוזיקאי אומר את זה לעצמו. אני חושב, למשל, שהיינו צריכים להקצין יותר בקטע המזרחי, ללכת לעשות דברים שהם עוד יותר קאלט. יש משהו בכבדות ובסולמות של המוזיקה הערבית שעובד על הנשמה והייתי אפילו נהנה מזה יותר".

      אתניקס עוד צריכה להוכיח משהו לדעתך?

      "אתניקס תמיד הרשתה לעצמה לעשות הכל, בלבד שיש הסכמה בין החברים. תמיר למשל אוהב את הפט שופ בויז ואני מתעב, אני מעריץ של ניו אורדר עוד מהימים שגרתי מלונדון – והצלחנו לשלב. אפילו פעם היתה לנו סיסמה: בלי ג'אז ובלי Fאנק והיום מי יודע – יש סיכוי שנעשה איזה תקליט ג'אז כשנהיה זקנים".

      "תמיד היינו בלחץ אינטנסיבי מטורף שבו אנחנו צריכים להוכיח או לשרוד", מסכם נחמה. "עכשיו אנחנו לא צריכים להוכיח. הלהקה זכתה בכל הפרסים האפשריים ואני מבסוט מזה. אני עוד יותר מבסוט מזה שלא התפרקנו".