מה שהילדים אוהבים 74

הבום! של השבוע מגיע לטינאייג'רס משתי סיבות. הראשונה היא שהסינגל החדש שלהם באמת מצוין. הם הבינו שסוס מנצח לא מחליפים, נשארו בדיוק באותה הטריטוריה, לא שינו שום דבר בגישה ובכל זאת הביאו שיר שלא מרגיש משומש, עתיק או משעמם. הסיבה השנייה שבגללה הטינאייג'רס הם מדהימים כל כך היא צורת השיווק של הסינגל החדש. בניגוד ליוצרים לוזרים שנותנים את הסינגל רק בסטרים, להרכבים שדורשים כתובת מייל בתמורה ללינק ל-mp3 (שיטה שתמוהה בדיוק כמו שהיא נפוצה), או סתם אמנים משעממים שמדליפים את הקובץ לבלוגים, הטינאייג'רס מציעים טרייד כיפי: כל מי שמפרסם טוויט על הסינגל שלהם, מקבל לינק ישיר להורדה שלו. זה הגיוני שיווקית, שמח למשתמש ולגמרי פיירי, שכן בדרך הזו כולם מנצחים.

"King of the Beach", האלבום החדש של Wavves, דלף במלואו והוא מפוצץ ב-Pאנק לואו-פיי מדהים ושמח שסוף סוף שם את הלהקה הצעירה ועמוסת ההייפ הזו במקום שמצדיק את כל הסופרלטיבים שהעיפו עליהם. השיר הנ"ל ובעיקר השורה "אתם לעולם לא הולכים לעצור אותי" מתוכו מוקדשים ממני אל כל הטוקבקיסטים שלא מבינים את המדור, דורשים מטאל (במקרה המצחיק), אינדי שחוק א-לה סטארס (במקרה הרע) או סתם ללא קשר שואלים למה אני לא עוזב את הארץ (כי אני אוהב ערבים ויש כאן הרבה מהם).

בת'ני קוזניטו לא רוצה שנשכח ממנה ובכל פעם שאנחנו מפסיקים לשמוע את הסינגל הקודם שלה ושל בסט קוסט היא מביאה לנו עוד להיט של גיטרות פאזיות וטקסטים על אהבה מפוספסת ומתוקה. לא ברור לי איך אף אחד מנמעני השירים שלה עוד לא ענה לחיזורים שלה - אולי זה בגלל שהיא עוד לא שלחה אף אחד מהשירים האלו אל תיבת המייל שלי.

השיר הזה הוא רק בן שנתיים אבל הוא נכנס אל הפינה של מה שהמבוגרים אוהבים בכדי להכין את הקרקע לשיר הבא במיקס. Whispertown 2000 הם להקה שהופיעה לא מעט פעמים עם ג'ני לואיס והם פחות או יותר פועלים לפי האסתטיקה של האלבום הראשון והמצוין של לואיס, "Rabbit Furcoat" (ממנה, נקבל קטע עוד שניה). האמת היא שגם ללא קשר ללואיס, Whispertown 2000 הם הרכב מוצלח והקטע הנ"ל הוא אחד מהשירים הכי טובים שלהם. הם שואלים בו האם הוא יאהב אותה גם כשהיא בת 103. אם יש איזשהו דמיון בינו לביני, אז לא, הוא לא.

ג'ני לואיס לא היתה צריכה להגיע לגיל 103 כדי להתקלקל – היא עשתה את זה כבר באלבום הקודם שלה. אם זה לא מספיק, אז היא בת הזוג של המוזיקאי המשעמם ג'ונת'ן רייס, ועכשיו יש להם פרויקט חדש בשם "ג'ני אנד ג'וני" שנופל בהרבה מהרגעים הגדולים של לואיס, אבל מתעלה על כל צפצוף בקריירה הסתמית של רייס.

Eels שוב בחיים שלנו, באווירה של הרוקנ'רול המקורי של פעם.

צ'ק צ'ק צ'ק נמצאים בבית. האלבום החדש שלהם, "?Strange Weather, Isn't It" דלף במלואו ומכמה האזנות חפוזות, הדבר היחיד שאני יכול להכריז עליו הוא שלא מדובר באכזבה. טוב, כשם השיר, הכוונות שלהם נמצאות בבאסים, וזה תמיד דבר חיובי.

אמאל'ה. הם אולי קוראים לזה צ'יל ווייב, אבל השם של השיר הזה מפחיד אותי ואין שום דבר שהוא צ'יל בפחד.

Wild Nothing הם עוד להקת גיטרות עכשווית שאוהבת דרים-פופ מהאייטיז ושהשוגייז לא זר לה. כאילו, אם אהבתם את The Pains of Being Pure at Heart, סביר שתיפלו גם פה. האלבום המלא שלהם, "Gemini", היה מעולה, ועכשיו הגיעו עוד כמה קטעים שלא נכנסו לאלבום, למרות שהם איכותיים בדיוק באותה הרמה.

אם לא הייתי טיפש, האיחוד של הרוטס עם ג'ואנה ניוסום היה נכנס למדור כבר בשבוע שעבר. פשוט כשהשיר התחיל להסתובב קצת התעלמתי ממנו - אל הרוטס כבר אין לי ממש סבלנות וכשראיתי אותם לצד ניוסום הנחתי שמדובר באיזשהו מאש-אפ מעייף. אבל רבים פנו אליי והבהירו לי שטעיתי, ואכן מדובר בשיר שנמצא על האלבום החדש של הרוטס. אז נכון, למרות מה שכתוב, ניוסום לא ממש מתארחת פה, אלא מסומפלת, אבל זה לא הופך את התוצר לפחות ממעולה.

גם המלא של ביג בוי דלף והוא מפוצץ בהפקות היפ הופ מיוחדות וכיפיות.

איל רוב לא אהב את האלבום של דרייק. הוא נכנס בו בביקורת בעמודים אלו ממש. בהתחלה, ממש רציתי להגיב לו, לכתוב טקסט שבו אני מסביר למה מדובר באלבום מבריק וחשוב, למה דרייק הוא הרבה יותר אינדי מכל ראפר אלטרנטיבי ואיך מוזיקה רבה שלא קשורה להיפ הופ היא מרכיב חשוב בהשפעות שלו. אבל הזמן עבר, ריליסים באו והלכו, ופספסתי את המומנטום. אז בעזרת הקטע החדש הזה של יאנג ג'יזי, בו הוא מארח את דרייק, אני מכניס קאמבק עם הרבה פחות מילים ונימוקים. אגב - השיר הנתון לא כזה להיט, הוא סתם חדש. מה שכן, הבית שדרייק נותן בו הגיע מהחלל.