מי הבוס?: סדרות המשרד הטובות ביותר

אין על הבריטים כשזה נוגע לרמיזות אכזריות במסווה של נימוס, בהבנה החרישית את שיטת הקאסטות של הממלכה המאוחדת, במחאה היבשושית והצוננת. כל אלו משתלבים מצוין עם הקודים הלא מדוברים שמתנהלים במשרדים – ממלכות קטנות ומאובקות משל עצמן, בהן יש שווים ושווים פחות, אבל ביום הכיף השנתי מעמידים פנים שכולם משפחה אחת חמה עם שקפקפים בבניאס.

הסדרה המעולה "כן, אדוני השר" (ובהמשך "כן, אדוני ראש הממשלה"), ששודרה בתקופת תאצ'ר, אולי לא עסקה מעודה בשיט אבובים אבל בהחלט פירקה את דינמיקת המאקרו של ממשלות לכדי דינמיקת המיקרו של משרדים. השר החדש ג'ים האקר (פול אדינגטון) מנסה להכניס קידמה אל תוך משרד הממשלה המאובן ונתקל באינספור התנגדויות, ניסיונות סיכול וחתירה תחתיו, בעיקר על ידי סר האמפרי אפלבי (נייג'ל הות'ורן) שמעדיף ששום דבר לא ישתנה בסביבת המחייה הבטוחה והמיזנטרופית שלו. כל פרק הסתיים במשפט האלמותי "כן, אדוני השר", שנאמר בכניעה מעושה, או תחושת ניצחון, על ידי הסר החמצמץ.

ציטוט נבחר: "כל השטויות האלו באשר ל'ענווים שיירשו את הארץ' - זה יכול לעשות נזק בלתי הפיך לתקציב ההגנה!"

דינמיקת המשרד כגן ילדים מגודלים היא נושא שאי אפשר להתעלם ממנו, במידה והעברתם תקופה באחד מהם. אחד השעשועים האהודים ביותר הוא סימון החוליה החלשה והתעמרות מתמדת בה לצרכי בידור יומיים. ב"תהרוג אותי וזהו", החוליה החלשה היא מאיה גאלו (לורה סן ג'אקומו), הבת המעאפנה של הבוס (ג'ורג' סיגל), שהגיעה עם אספירציות עיתונאיות וחוש צדק שסותת בחוג למיגדר. ומכיוון שהמשרד במקרה הזה היה מערכת של עיתון אופנה שעוסק בעיקר במסת שומן גוף ובמרדף אחר בוטוקס שלא ישתק את שרירי הפנים, הנוכחות שלה הייתה כשל ציפורן חודרנית, ואף אחד, כולל האבא ההדוניסט שלה, לא נתן לה לשכוח את זה.

על הדרך שולבו גם מה שנקרא "דמויות צבעוניות" – דיוויד ספייד השדוני בטייפקאסט הקבוע שלו כדניס פינץ' המרושע; וונדי מאליק כנינה ואן הורן, דוגמנית העבר האלילית שמסרבת להזדקן; ואנריקו קולנטוני כאליוט די-מורו הצלם רודף הנשים אך טוב הלב. מכאן לכאן – ולמרות שהדמות הראשית היתה קרובה לבלתי נסבלת ולא מספיק לוהטת כדי לפצות על זה – מדובר באחת הסדרות הכיפיות ביותר שהתרחשו תחת הניאון.

ציטוט נבחר: "אה כן, כרגע נזכרתי – את משעממת ולי יש רגליים" (דניס)

"הבית הלבן", קצת כמו הסדרה המעולה "הסמויה", הראתה לנו שמשק כנפי פרפר במשרד הסגלגל עשוי לפוצץ את דרום קוריאה, ושאין לך דבר שלא תלוי בקשרים, כסף ותחרויות השתנה לרוחק בין גברים חזקים. במשרדי הבית הלבן, שלא כמו במשרדים שאנחנו נאלצים להעביר בהם את שנות הפוריות שלנו, כולם שנונים, משכילים, אינטליגנטים ושולפים תשובות מחוכמות בזריזות של להטוטנים.

מרטין שין כג'ד בארטלט הנשיא ובתפקיד חייו הטלוויזיוני הצליח לייצר דמות של סופר בוס, שכל אחת היתה מוכנה להיות המוניקה לווינסקי שלו וכל אחד היה רוצה להישאר עבורו שעות נוספות. חוץ מהכתיבה המבריקה, השחקנים המשובחים (ג'ימי סמית', מרלי מטלין, אלן אלדה, ריצ'רד שיף, אליסון ג'אני, ג'ון ספנסר) והבימוי המעולה, מדובר בסדרה שמדברים בה יותר מהר מב"בנות גילמור" – וזה כבר הישג מרשים לכשעצמו.

ציטוט נבחר: "אפשר לדבר על זה בזמן שהולכים?"

רוק 30 הוא נקמת המרובעים בגרסה הנשית והמשרדית של רווקות ממושקפות בשנות השלושים לחייהן. ליז למון (טינה פיי האחת והיחידה) היתה יכולה להיות באותה המידה אשת משרד בעלת שומר מסך של תמונת החתונה שלה וקירות קיוביקל מכוסים בציורים כעורים בצבעי אצבעות שבנה בעל השם היומרני הביא מהמעון. למרבה המזל, היא רווקה נוירוטית וחסרת ביטחון שמשמשת כתסריטאית הראשית של תוכנית המערכונים TGS, והיא כל כך מביכה שזה כבר מגניב לחלוטין.

ברוק 30 לא מתעסקים בזוטות כמו העבודה המעשית של ליז למון. במקום זאת, מתמקדים ביחסים שלה עם הבוס האבהי/מסרס שלה – ג'ק דונגי (אלק בולדווין בתפקיד שהציל את הקריירה המתרסקת שלו); בניסיון הכושל שלה לרסן את שני הסטארים האיומים של התוכנית – ג'נה מרוני (ג'יין קרקובסקי) וטרייסי ג'ורדן (טרייסי מורגן). מכאן לכאן מדובר באחת הסדרות הכי מצחיקות של השנים האחרונות, שעושות כבוד לנשים חכמות ומצחיקות. אם כבר לעבוד במשרד, אז לעבוד ברוקפלר פלאזה מס' 30.

ציטוט נבחר: ליז למון מצביעה על החזה שלה "היי, עיניים לכאן בחור!"

"אי אפשר בלי טד" היא סדרת המשרד העדכנית והמשובחת ביותר שאפשר להתנחם בה הקיץ. לא שהסדרה בהכרח עושה משהו שלא עשו קודם לכן, אבל היא חיננית מספיק כדי שזה יעבור לה בשקט. המשרד המדובר הוא מחלקת המחקר והפיתוח של חברת ורידיאן דיינמיקס, שם עובדים על המצאות מיותרות, מפלצתיות ומגוחכות לחלוטין – כמו ברוב המשרדים שאתם מכירים בעצם.

גם כאן יש את צמד החנונים (הפעם הם מדענים) שמקיימים ביניהם יחסי אהבה-שנאה-תלות שלא היו מביישים אף זוג שנשוי 20 שנה. ויש כמובן את החמודה של המשרד שמתאהבת בבוס החתיך והכריזמטי – הלא הוא טד (ג'יי הרינגטון הכל-אמריקאי), שמצדו ממלא את תפקיד הרוח השפויה והחביבה ביותר ב-ורידיאן דיינמיקס, שהונח על הפלנטה הזו כדי לפייס, להקסים ולכבוש את לב כולם – כולל עובדיו המסורים. חוץ מעדר המעריצים של טד, קיימת גם הבוסית של טד, ורוניקה (פורשיה דה רוסי המהממת), הביץ' מהגיהנום, נטולת כל כישורי אנוש, שמפזרת כמויות שוות של פרומונים ואימה לאוויר. וכולם עושים כל שביכולתם כדי לייצר דלועים קטלניות, להקפיא בני אנוש ולהכניס גברים להריון.

ציטוט נבחר: "האם שמעתם פעם את הביטוי 'רגע, יש לי רק שתי ידיים'? ב-ורידאן דיינמיקס אנחנו עובדים כדי לשנות את זה. שלוש ידיים!"

נכון שהפינה "סערה בכוס תה" היתה מערכון יותר מאשר סדרה, אבל בכמה דקות ספורות הצליחה הפינונת הצנועה ב"זהו זה" להבהיר משרד ממשלתי ישראלי מהו. בכל פעם ישב לו פופטיץ (דורון צפריר) ועירבב את כוס התה ההסתדרותית שלו, כשלצידו ישבה סילביה העסוקה בשיחות טלפון אינסופיות (בילהה בירמן ויעל עמית) בנוגע לסמי מהתברואה או התחזוקה או התעבורה.

כל אומלל שהיה נקלע אל משרד הבלהות של פופטיץ וסילביה השומתיים יותר מכל פקיד שומה, היה מוצא עצמו מותקף בשרשרת מתסכלת של טפסים, שאלות טרחניות וטורדניות, שלא לדבר על חוסר רצון עז לסייע שגובה בפנייה המנומסת לכאורה "אדוני!" ששלחה את האזרח המסכן מפופטיץ לסילביה ובחזרה.

כל ההלוך ושוב המיזנטרופי הזה היה נפתר רק כאשר נשאלה סוף סוף השאלה הנכונה – "איזה ביטוי עברי הסתתר בקטע?". ככה למדנו מהו "כחל ושרק", מה זה "די לחכימא ברמיזה" וגם שבבואך למשרד ממשלתי יש להצטייד בכדור הרגעה.

ציטוט נבחר – "זה לא אני, זה פופטיץ!"