הסיפור של כוכבנית האלקטרו הפריזאית אפי (Uffie, מתחרז עם רפי) הוא סיפורה הקלאסי של תופעת אנדרגראונד שבאיזשהו שלב כולם התחילו לחקות, ועכשיו כשהיא סוף סוף יוצאת לאור היא נאלצת להתמודד עם אי הנעימות שכרוכה בלהסביר לעולם שהיא בעצם היתה שם קודם. רק אל תזכירו לאפי את המכירות המטורפות של Tik Tok של קישה (מתחרז עם יש"ע).
אבל גם אם קישה סגרה כמה מרפסות בזכות המתחרה הפריזאית שלה, גם לאפי אין מה להתלונן. אפי היא ילדה עשירה מפלורידה בשם אנה קתרין-הארטלי, עם אבא בהנהלה של חברת ההלבשה התחתונה ויקטוריה'ס סיקרט. היא נולדה בפלורידה, גדלה בהונג קונג, עברה עם אימה בחזרה לפלורידה, שם התאהבה בהיפ הופ ובסגנון ה- Miami Bass המלוכלך, ובגיל 15 עברה לפריז עם אביה, אחרי שהסתבכה בלא מעט צרות באמריקה.
בפריז גילתה הנערה הפוחזת את סצינת המועדונים רוויית האלקטרו, שם הכירה את המפיק והדי ג'יי פידז (Feadz), שהיה גם בארץ לפני כמה שנים ומוכר בעיקר בתור מי שעבד עם מיסייה וואזו (Mr. Oizo) ההוא שעשה את הפרסומת לליווייס עם הבובה הצהובה.
אפי נהייתה המוזה של פידז וגם החברה שלו, וב-2005, בהיותה בת 17, הוא שכנע אותה לתרום את קולה לסינגל שלו "Uffie & Me". החוויה גרמה לאפי לרצות לעשות מוזיקה ובהמשך אותה שנה פידז הפיק את הסינגל הראשון שלה, "Pop the Glock", שהפך ללהיט מועדונים ענק והשיג לשניהם חוזה בלייבל הצרפתי אד בנגר.
עוד בוואלה!
הראפרית הלוליטה, שמחללת את המיקרופון באנטי-פלואו שמשלב טינופת ואדישות, הפכה לסנסציית אנדרגראונד במועדונים מסביב לעולם. כבר חצי עשור שאנשים שידם על הדופק ולשונם על רחבת הריקודים מהללים את אפי ואת הופעות המועדונים שלה. סינגלים נוספים כל אחד יותר חרמני מקודמו צצו ברשת והעלו את מניות ההייפ של אפי אל על.
בין 2006 ל-2009 יצאו לה ארבעה אי.פיז באד בנגר, האחרון שבהם הוא הוצאה מחודשת של "Pop the Glock", עם רמיקסים של המפיק הצרפתי של מדונה, מירווייז, כמו גם של מלך האלקטרוקלאש האמריקאי פליקס דה האוסקאט ושל האלקטרונאית הברלינאית אלן אליין. בסוף שנה שעברה יצא לשיר גם קליפ, שצולם בבית בו צילמו את "לילות בוגי", ומומלץ לחובבי היפסטרז בלבד.
במהלך השנים האחרונות הבאז סביב ה-It Girl החדשה רק גדל וגדל, אבל האלבום שלה מיאן להגיע. הוא אמור היה לצאת כבר ב-2007, אך הוא נדחה עוד ועוד. בין הופעות מסביב לעולם לחיים אישיים סוערים היא התחתנה עם אמן הגרפיטי אנדרה סראיבה, ילדה לו בת והתגרשה אחרי פחות משנה הנערה פשוט היתה עסוקה. ועכשיו, בגיל 22, אפי סוף סוף מוציאה את אלבום הבכורה שלה, Sex Dreams and Denim Jeans, אותו הפיקה ביחד עם פידז, מיסייה וואזו, סבסטיאן, J-Mat ומירווייז.
האלבום הזה הוא הניסיון לתרגם את יקירת ילדי המועדונים למוצר פופ חוצה קהלים. יחסית לזה, קשה שלא להתרשם מהעובדה שבאמת מדובר במפגן מרשים של סינתים וביטים, כשאפי מראפרפת בקולה הילדותי, הלבן ומלא האפקטים, ורוב הזמן נשמעת כאילו היא עושה טובה שהיא מהללת את עצמה. המוצר המוגמר יוצא לא רק בלייבל אד בנגר, שמפיץ אותו באירופה, אלא מופץ בעולם על ידי חברת התקליטים הגדולה אלקטרה. אחרי שהתבשלה טוב טוב באנדרגראונד, אפי מוכנה ומזומנה לביג טיים.
עוד בוואלה!
למרות שמדובר בטראק ישן, האלבום בכל זאת נפתח ב"Pop the Glock" המינימליסטי, שאין בו הרבה יותר מביט, קולות אקדח ואת הקול הנונשלנטי של אפי, עם מבטא בריטי מזויף, המועבר דרך אפקט רובוטי. נעים לגלות שגם ארבע שנים אחרי שיצא לראשונה, להיט האלקטרו-שמוזינג של אפי עדיין עושה את העבודה.
הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הוא דווקא לא זה, אלא"MC's Can Kiss" , אותו ביסס מיסייה וואזו על סימפול מNight Drive של ג'ורג'יו מורודר מהפסקול של "ג'יגולו אמריקאי", שהוא למעשה גירסת האלקטרו לCall Me של בלונדי מאותו פסקול."MC's Can Kiss" היא הגירסה של אפי לאולדסקול היפהופ. היא נשמעת כאן כמו פרינסס סופרסטאר אחרי שצבטו לה בתחת, ומשוויצה שהיא הנערה שעובדת הכי פחות קשה בביז.
הרי, ככלות הכל, אפי היא ילדת המסיבות האולטימטיבית וSex Dreams and Denim Jeans הוא אלבום שמוכר פנטזיה טינאייג'רית של היפסטרים מסטולים שמנצלים עד תום את הפוטוגניות הפושעת שלהם. העולם של אפי הוא עולמם של ילדי חוג הסילון שקופצים ממסיבה למסיבה בערים הנחשקות בעולם. הם מסניפים עם ראפרים פה, בולעים כדורים ברייב שם, העולם הוא הצדפה שלהם כל עוד הם צעירים, יפים ולובשים מכנסונים.
עבודה היא לא אופציה עבורם, כי הם לא צריכים לעבוד. "אל תדאגו, אם אני כותבת חרוזים, אני כותבת צ'קים", מרגיעה אפי ב"Difficult". חוץ מזה, תמיד אפשר להשלים הכנסה באיזו הפקת אופנה. ומה שהכי סקסי בהם זה שנראה שאפשר לזיין אותם בזמן שהם ישנים או מעולפים, ממש כמו שעשו לדמותה של קלואי סבייני ה-It Girl של הניינטיז בסרט "קידז" של לארי קלארק.
עוד בוואלה!
אם הסינגל הראשון מהאלבום היה דיס לראפרים רציניים, אז הסינגל השני, ADD SUV הפסיכדלי, הוא דואט של אפי עם פארל וויליאמס מהנפטונז, בו ההסתלבטות מופנית כלפי פרחות על ריטלין שנוהגות ב- 4X4, או משהו כזה. אני חוששת שמי שעבר את גיל 25 לעולם לא יבין את הרפרנסים לאשורם. אפי היא פער דורות עם רגליים, אבל רוח הדברים עוברת בקלות.
אחד הקטעים היפים ויוצאי הדופן באלבום הוא "Illusion of Love", שאפי כתבה ביחד עם מיירווייז, בו מתארח מאט סייפר מהרפצ'ר - אחת הלהקות הניו יורקיות החמות של תחילת העשור. זה שיר הרבה יותר איטי מהקצב המסחרר של קטעי המועדונים שבנו את אפי, והפעם היא אפילו לא עושה ראפ, אלא כמעט שרה.
האכזבה של האלבום היא דווקא הקאבר לHong Kong Garden של סוזי והבאנשיז, שלא מוסיף דבר על המקור הנפלא. הוא ועוד כמה פילרים מורידים מגודל האירוע, אבל בגדול אין תלונות. אלבום הבכורה של אפי הוא חצוף וכיפי, ובטוח מתעלה על אלבומיהן של כוכבניות עכשוויות אחרות.
השילוב של סינתפופ, פרנץ' האוס, אלקטרו-הופ והיפ הופ, שאפי מראפרת מעליו גסויות מעולם הקראנק והגריים, ירידות על אחרים ושבחים עצמיים בגוף שלישי, הוא ההווה. למי שקצת נמאס מהפוליטיקה של מ.י.ה, השואו הלאס-וגאסי של ליידי גאגא והבלונד הקליפורני של קישה, מוכרת אפי אשליה חדשה של אותנטיות. ולעולם אל תשכחו שהיא הייתה שם קודם.