שום בית ספר לסלבס לא היה מקבל אליו את שלומי שבת. הצלחתו שוברת לרסיסים כל חוק בלתי כתוב בעולם הזוהר. עם מראה "שמנמוך", מבט מבויש ונחמדות כללית, הוא נראה האיש האחרון שיכול להצליח בסצנה החייתית הזאת. אלא שמאוד יכול להיות שדווקא בגלל המאפיינים האלה, הוא הצליח. פשוט לא ספרו אותו. בשקט הוא התפלח לפסגה ופתאום סחבק על הבמה משחק אותה עם קול חם, מלא ומרגש. שם, כשהמיקרופון בידיים שלו, כבר אין מקום לתהיות לגבי הצלחתו. גם קל להזדהות איתו. התחושה היא שאחד מאיתנו שר לנו והאמינות משחקת תפקיד חשוב ומכריע.
לשלב הזה בקריירה, חיכה שלומי שבת. אחרי שנים שבהם אכל כאפות של אכזבה, הוא קוצר פירות בשלים של הצלחה. מה שאירוני אצל שלומי שבת זה שהניצחון שלו התעכב בגלל שהוא מגוון. הוא שולט בכל כך הרבה סגנונות מוזיקליים וקשה היה להגדיר אותו. האלבומים שלו לא היו ברורים מספיק ולא היה אפשר לחתום על מה שבפנים. רק כשיצא אלבום הדואטים "חברים" הוא הבין שאין ברירה והחליט לתת בראש עם חאפלה חסרת פשרות. כך הוא פועל עד היום ואלבומו החדש "שתדעי" לא באמת שונה מקודמיו. הוא רק מהוקצע, משויף ומדויק יותר.
אל תפספס
חוסר הביטחון האופייני לשבת מורגש היטב ב"שתדעי". אפשר לשמוע שגם היום, כשהוא כוכב על, הוא עדיין לא מרגיש בטוח לנסות לחצות גבולות ולהסתכן. הקריירה שלו מלאה כבר בצלקות מן העבר והן מזכירות לו כל הזמן את מחיר הסיכונים. לכן האלבום נפתח בסערה חדה ולא מתפשרת עם "לומר לך ש". העיבוד המצוין של אלי קשת, שעוטף את השיר באווירת הפסקול של "ספרות זולה", הפכו את השיר להיסטרי. מיד לאחר מכן מגיע שיר הנושא שכבר הפך ללהיט חתונות עם פוטנציאל להחזיק מעמד הרבה מעבר. יש בשיר הנפלא הזה, שכתבה עינת הולנדר והלחין רביב בן מנחם, מרכיבים של קלאסיקה. בן מנחם, שגם עיבד את השיר ובכלל מפגין נוכחות מרשימה באלבום, הוא אחת התגליות היותר משמעותיות של השנים האחרונות בז'אנר המסתלסל.
אחרי שתי הרצועות הראשונות, העבודה כבר הושלמה. שבת כבש את האוזניים ומשם הוא ממשיך בנינוחות הלאה. הוא מרשה לעצמו להשתעשע עם מקצב ספרדי ב"מה ששלי שלך" ומיד חוזר לתת בראש עם "את שלי, רק שלי" שלא נחשוב, חס וחלילה, שהוא מוריד הילוך. השעטנז נמשך באופן טבעי לגמרי וגם בלדת הסול האמריקאית לחלוטין "ואני שר" משתלבת בטבעיות מוחלטת.
השיר היחיד שבאמת לא היה בו צורך הוא "תני לי עוד" שסוגר את האלבום. גם את השיר הזה כתבה עינת הולנדר ללחן יווני של ולאנדיס שזכה כבר לכמה גרסאות בארץ הקודש. לא מדובר בשיר חדש וגם הטקסט לא יושב עליו טוב במיוחד. לכן ההחלטה לצרפו לאלבום לא ברורה. חוץ מזה ומצילום העטיפה הקריפי משהו, מדובר באלבום כמעט מושלם.
