ג'ון טרבולטה מועמד להגיש את זומביט

בדבר אחד מוכרחים להודות: ג'ון טרבולטה שיחק אותה. מאלמוניות לכוכבות, ושוב לאלמוניות, ושוב לכוכבות. הנדנדה הזאת נובעת משני ניגודים חמורים באופיו של טרבולטה זה: 1. יש לו כריזמה אדירה של סטאר אמיתי. 2. יש לו טעם ממש רע.

ג'ון טרבולטה, בשיערו המשוח צבע חום והמבטא הקלינטוני שלו, בפאזה הנוכחית והשמנמנה שלו, מצליח לבחור פעם אחר פעם סרטים שנעים על השדה הצר שבין גרוע לגרוע מאוד. השיא הוא, כמובן, "שדה קרב ארץ", סרט המבוסס על ספרו של הסיינטולוג ל' רון האברד, אבל לאורך הדרך ישנן פאדיחות אינספור, דוגמת "פנומן" ו"שם קוד: דג חרב". כאן המקום להבהיר חד משמעית שאין לצפות מסרטו החדש, "עד לרצח", לשום דבר אחר.

"עד לרצח" מספר את סיפורו של פרנק, גרוש ואב לילד בן 12, שגרושתו מוצאת לה בעל חדש, ריק שמו. הילד, שקרן פתולוגי שרק אביו מסוגל לסחוט ממנו את האמת, תופס במקרה את ריק עת הוא רוצח באכזריות את ריי (סטיב בושמי, שממשיך לעשות פרצופים למצלמה). עכשיו אף אחד לא מאמין לו, פרט לאביו, שיילחם למענו עד טיפת הדם האחרונה. למזלנו, טיפת הדם האחרונה מגיעה תוך שעה וחצי, אורך מינימלי וסימפטי. לצערנו, מדובר בתשעים דקות משעממות ונלעגות.

"עד לרצח" הוא סרט מביך, לא פחות. הוא נפתח באקספוזיציה גסה ומסכתית, מאלה בהן הדמויות מזכירות אחת לשנייה רגעים בחייהן שממילא קשה לשכוח, ולא מרפות עד שאחרון הצופים ישן היטב. תקראו לי בררן, אבל דיאלוג מזן "היי פרנק, זוכר שאתה ואשתך התגרשתם? זוכר שהבן שלכם היה עושה צרות? זוכר כמה היה קשה לו? זוכר איך הוא בעצם ניסה לגרום לכם לחזור להיות ביחד?", נראה לי לא אמין. וזוהי רק ראשיתו של אחד התסריטים היותר לא אמינים שאי פעם מצאו את דרכם למסך.

אבל מילא בעיות התסריט. הן כאין וכאפס לעומת בעיות האמינות האמיתיות, דוגמת ילד בן 12 שנראה משום מה בן 16, או ריק בארנס, רשע שמדבר ומתנהג פחות או יותר כמו גרגמל, מה שמעלה את התהייה למה לעזאזל כולם מתייחסים אליו כמו למלאך.

כמובן שגם בעיות התסריט וגם בעיות האמינות היו נסלחות בנקל, אילולא היה "עד לרצח" סרט משעמם כל כך. בתור סרט מתח הוא לא מותח, פרט לסקרנות הטבעית שמא ישטוף לפתע טרבולטה את הפנטן משיערו. בתור דרמה, מאידך, הוא מזכיר את אחד מאותם סרטי חובבים שמוצאים את דרכם ל"כיכר המדינה" של שידורי קשת. בתור שניהם הוא מועמד לא רע לתואר הסרט הגרוע של השנה, וראוי ללא סייג לתואר "סרט של ג'ון טרבולטה".

וטרבולטה? כריזמטי כהרגלו, עושה עם השארם שלו הכי טוב שאפשר במגבלות הסרט שהטעם המחריד שלו בחר, ומצליח איכשהו להמשיך להיות כוכב. איפה טרנטינו כשצריך אותו?