ריקוד המכונה: דרור רפאל מסכם שבוע

"פגע, ברח והלך לישון" פגש את "פגע, ברח, הלך לישון וסגר עסקת טיעון לשלוש שנים". שאל אותו: מי סידר לך את העסקה? אמר לו ה"הלך לישון": דיברתי עם "פגעו, ברחו, הלכו לאכול במסעדה בראשון וסגרו על שלוש שנים" והם הסבירו לי שעל ה-פגעו לא האשימו אותם ועל ה-ברחו די סלחו להם. הבעיה היתה עם המסעדה. אם כבר מסעדה, למה בראשון?

אגב, הם גם שאלו אותי, איך אפשר לישון אחרי פגע וברח? פגעת וברחת – לא עדיף שתלך לאכול משהו? אבל לי באופן אישי נראה שעדיף לישון. ככה אתה שוכח מה-פגע, שוכח מה-ברח, ונשאר רק עם חלום מתוק שלא בטוח שיש מי שיעיר אותך ממנו.

פתאום נכנס לחדר "עישן, שתה, פגע, ברח, הלך לישון והתקשר לסוכן ביטוח להגיד שפגע בבול עץ". אמרנו לו: תגיד לי, לא הגזמת קצת? הוא אמר: אני הגזמתי? ראיתם את יוסי בובליל? פגע בשוטר ונשאר לעזור. ממנו ציפיתי לפחות.

יעל בר זוהר נטשה ראיון ב"לילה כלכלי" כי נשאלה על שכרה בקמפיין. מדוע לא הקשתה על עצמה מלכתחילה הבר זוהר ושאלה למה "לילה כלכלי" בכלל רוצה לשוחח איתי? כי בר זוהר היא סלבית, וסלבית לא מקשה על עצמה. אופנה, אבטלה, המדיניות הפיסקלית של האוצר – הטלוויזיה רוצה לדבר איתי, אני באה. משנשאלה על הנושא הכספי היא מתבלבלת, מנסה להרכיב משפטים. ממילא זו מלאכה שקשה עליה ברגיל, והנה עכשיו קשה עוד יותר. "אני לא מתעסקת בדברים האלה", אמרה והלכה. ובמה את כן מתעסקת?

בר זוהר היא שרה אך אינה זמרת. היא משחקת אך אינה שחקנית. היא מבדרת אך אינה בדרנית. היא מנחה בטלוויזיה למרות שאינה מנחה תוכנית בטלוויזיה. היא הכול והיא לא כלום. היא מולטי טאלנט אך במה היא מוכשרת? כשהתייצבה לראיון כלכלי היא לא חשבה שתישאל שאלה חצופה על שכרה. כי בניגוד לכל שאר עיסוקיה – בזה היא דווקא לא מתעסקת.

"אני עיראקי, אני אשפד אותך", אמר פואד לברק סרי, היועץ של שר הביטחון, כי חשד שהדליף לליברמן את פגישתו עם שר החוץ של טורקיה. ברק והברק סרי שלו מדליקים מדורה בשביל השיפוד של העיראקי שנפגש עם הטורקי וכך עיצבנו את הרוסי שלא ידע על זה בכלל. וכל זה בגלל שהכושי רוצה תוצאות ומהר.

ולא, זה לא התסריט לפרק של "אחד העם". "אני אשפד אותך" זה משפט של מירי פסקל מיד אחרי שהיא ממהרת כי יש לה במיה על האש. המרחב הציבורי התמלא בהזניה מילולית. שלטי חוצות תוקפים אותנו מכל עבר – איזה נייר טואלט אתה משתמש, חזק או עדין? מה אכפת לכם, זה התחת שלי.

קבוצת חיילים הולכת בקסבה של שכם או ברחוב שועפת הפסטורלי. הם מתפרשים וכל אחד מכוון נשק לכיוון אחר. נשמעת מוזיקת טיק טוק. הם מתחילים לרקוד את ריקוד המקפלות המסורתי. נגמרת המוזיקה והם חוזרים לפטרל. נקווה שהם לא נלחמים כמו שהם רוקדים. אין תזמון, אין תנועה, אין תיאום.

הסרטון מתפרסם בעולם והעולם משועשע. חיילי צה"ל לא יורים ולא משפילים עובדים במחסום. הם רוקדים בזוגות משל היו במרכז מצעד הגאווה התל אביבי. צה"ל לא יודע איך לעכל את הפרשה כי בכל זאת, חיילים רוקדים מוציאים לנו שם טוב. חייבים לצלם עוד חיילים ולהפיץ ביוטיוב: תותחנים מפזזים על הצריח ולוחמי מג"ב מכרכרים ליד הגדר. אבל רק אחרי הכשרה מקצועית ראויה, כך שתדע כל אם עבריה שמסרה את בניה לכוריאוגרפים שראויים לכך.