רשמקול 89

אנחנו אמנם לא רב-לאומיים כמו המונדיאל, אבל גם ברשמקול של השבוע תמצאו נציגים מכל כנפי תבל. בהשראת כמה אוספים מרתקים שיצאו לאחרונה – אחד שמתעד סצינת אלקטרו דרום אפריקאית עכשווית ואחד של קראוטרוק גרמני – אנחנו יוצאים עם נציגים משש היבשות המאוכלסות למסע קיצי ורב-תפניות, מהמגוונים מבחינה ז'אנרית שאי-פעם עשינו. וכולם מתחברים יחד תחת מעטפת של ביטים וקטעי היפ-הופ חדשים וקצת פניני סול ופאנק מהעבר.

יוצאים לדרך עם קלאסיקת הפאנק הקיצית "Hollywood Dreaming" וממשיכים משם עם שני קטעים של אחד ממפיקי ההיפ-הופ (מהזן הרך) החמים של הרגע – נוטס. "Cars" שלו הוא פיל-גוד היפ-הופ פר אקסלנס, ואת הרמיקס שלו לשאפיק חוסיין (מקולקטיב סא-רא) אתם יכולים להוריד בעצמכם (באיכות 320) מהאוסף החינמי "Label Love". מלבדו, האוסף כולל גם קטעים של קוונטיק, שון לי, דימלייט, פול ווייט ונוספים, כולם מתוך הקטלוגים של כמה לייבלים שגם אנחנו פה אוהבים – Tru Thoughts, Plug Research, Ubiquity, Now Again ועוד. תבדקו בלינק למטה.

בהמשך המהדורה, עוד קצת היפ-הופ חדש מתוך אלבומיהם הכיפיים של ביג בוי (מאאוטקאסט) ורפלקשן איטרנל (טאליב קוואלי ודיג'יי היי-טק). בגזרת הסול-פאנק נמצא כאן גם "DC City" של רוי איירס – אחד שהקטעים שלו תמיד באים טוב כשחם בחוץ – מתוך אלבומו "Lots of Love", שיצא עכשיו בהוצאה מחודשת בלייבל סול ג'ז. ומיד אחריו – קטע ישן של מאדליב (תחת האלטר אגו קואזימוטו), שמסמפל את אותו רוי איירס בחן רב.

האוסף הראשון מבין השניים שמעסיקים אותי זה כמה שבועות הוא "Deutsche Elektronische Musik: Experimental German Rock & Electronic Musik 1972-83", שיצא לאחרונה, גם הוא, בחברת התקליטים סול ג'ז, שפועלת מתוך חנות התקליטים Sounds of the Universe שבסוהו בלונדון. האוסף הכפול הנ"ל סוקר מגוון רחב מלהקות הקראוטרוק שפעלו בגרמניה בין סוף שנות השישים לתחילת השמונים, ויחד חברו לסצינה מוזיקלית מעניינת שערבבה בתוכה אלמנטים של תנועת ההיפים של שנות ה-60, רוק, אוונגרד אירופאי, מינימאליזם, פסיכדליה, ג'ז, אלמנטים של מוזיקת עולם ועוד.

הלהקות היותר מפורסמות שצמחו מתנועה זו הן Can, Faust, Neu! וטנג'רין דרים, וגם הרכב האלקטרוניקה החלוצי קראפטוורק הוא תולדה ישירה שלה. כאחד שמלבד Can טרם יצא לו להעמיק בנבכי הסצינה הזו, האוסף הזה מהווה עבורי שיעור מרוכז ומאיר אוזניים, ואני ממליץ להשלים אותו עם צפייה בסרט "Kraftwerk and the Electronic Revolutuion" מ-2008, ו/או בפרק אודות הקראוטרוק ששודר בסדרת התיעודית של ערוץ 4 של הבי.בי.סי, "Krautrock: The Rebirth of Germany". שניהם נותנים, כל אחד בדרכו, מבט מעניין על צדדיה האמנותיים ביותר של המוזיקה הגרמנית שבין מלחמת העולם השנייה לקראפטוורק.

האוסף השני שמתנגן אצלי ללא הפסקה בשבוע האחרון הוא "Shangaan Electro: New Wave Dance Music from South Africa", שיצא ממש עכשיו בלייבל של חנות התקליטים הלונדונית Honest Jon’s שברחוב פורטובלו (בה שותף דיימון אלבארן מבלר). הוא אמנם לא מתמקד במוזיקת ניו-ווייב, כפי שניתן לחשוב מהכותרת, אלא במוזיקת ריקודים אלקטרונית ועכשווית לגמרי שבוקעת מתוך השאנטי טאונז של מארחת משחקי המונדיאל.

המקצבים סופר מהירים, ההפקה זולה במובן הכי חינני של המילה, והקטע שבחרתי לכם מתוכו, "N’Wagezani My Love", הוא העדין ביותר באוסף כולו. אני בספק אם זה יהפוך לבונטון היפסטרי כמו שקרה לביילה פאנק, קודורו ואחרים לפניו, אך אם כן – התוצאות יכולות להיות מעניינות ומבורכות. חובה לצפות בריקודים שמלווים את המוזיקה כדי לקבל את התמונה השלמה.

סוגר את הקאסט, וקצת מחוץ לטווח המוזיקלי הרגיל שלנו (אולי יותר מתאים למדור השכן של אלון עוזיאל), "Bright Lit Blue Skies", מתוך אלבומו החדש של אריאל פינק. גם כאן הידע שלי אפסי למדי, אך מקורות יודעי דבר מספרים שזהו בעצם אלבומו הנגיש ביותר של היוצר הזה, והשיר הזה מתוכו הוא פשוט יפה מכדי שאתן לכם לפספס אותו.