הכבש השבעה-עשר: על "הכי אחים" של שלומי פרי

ספרות ילדים היא מושג רחב שקשה לתחום אותו לטווח גילאים מסוים, נושאים ספציפיים או סגנון כלשהו. ברור שילדים נהנים מספרות זו, אך בדרך כלל תהיה בה גם אמירה דידקטית כמו ב"מעשיות האחים גרים", כפל משמעות כמו ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול, או הטמעת ערכים נוסח "הלב" של האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס. במילים אחרות, ספרות הילדים לא נועדה רק עבור הזאטוטים ששוכבים לבושים בפיג'מה אלא גם עבור המבוגרים שמקריאים להם את הסיפור. ספרים שיציתו את הדמיון והסקרנות של השומעים, ויהיו מספיק מעניינים ומושכים עבור אלה שמקריאים אותם בעוד יום מתיש שעצר לרגע מתחת למנורת הקריאה של הילד. "אני משתמש בחיות כדי ללמד בני אדם", הסביר ז'אן דה לה פונטן את הזרם התת קרקעי של משליו, ללמדך שהצרצר הוא לא רק צרצר והנמלה היא הרבה יותר מסתם נמלה.

זה מעט מפתיע, אבל דווקא בתקופה בה אנו חיים, כשעולם הילדים מתערבב בעולם המבוגרים, ספרות הילדים מובחנת יותר. אלגוריות פוליטיות נוסח "מסעות גוליבר" הוחלפו בספרים קלילים יותר דוגמת "צ'יטי צ'יטי בנג בנג", ובהמשך באלפי כותרים מדי שנה בארץ ובעולם, שבהם ספר ילדים הוא בעל מאפיינים ברורים החל מעיצוב הכריכה וכלה בתוכן. זאת בשעה שהילדים נחשפים יותר ויותר לעולם התוכן של המבוגרים, והגבולות היטשטשו מזמן. אולם בעוד בני נוער ומבוגרים יכולים ליהנות בצוותא מסדרת ספרי הארי פוטר, הספרות המיועדת לילדים הקטנים - אלה שאוצר המילים שלהם מוגבל מאוד באופן יחסי (גילאים שלוש עד שש בהכללה) - עדיין משמשת מכשיר חינוכי ממדרגה ראשונה. מדובר בספרות שאמורה להקנות לילד מושגים של "טוב" ו"רע", "אסור" ו"מותר", בעולם שבו המושגים האלה כבר מזמן הפכו לשיעורי מבוא בפילוסופיה, וגם זה עם כוכבית בעיני-המתבונן.

אבל דבר אחד בטוח, ודי מצער: ספרות הילדים אינה נכתבת עבור הילדים עצמם, ובכך חסרונה הבולט. גם כשהגיבורים הם ילדים, ארנבים שמדברים או מפלצות דמיוניות, הזאטוטים תמיד מובלים, תמיד צריכים להפיק איזו תובנה, תמיד מחויבים לזכור ולשנן את מה שלמדנו רגע לפני שמכבים את האור. איפשהו, בתוך הסבך החינוכי הזה, הילד תמיד צריך לחפש את עצמו בסיפור.

הספר "הכי אחים", ספר הביכורים של שלומי פרי, שונה ואינו נכנע לכללי המשחק הקשוחים האלה. פרי, אב לשלושה ותסריטאי במקצועו ("בוצ'אצ'י", "המשאית", "מעורב ירושלמי"), מסוגל להביט למציאות מגובה העיניים של ילד ובכך ייחודו של ספרו. נדיר למצוא כיום מוצר תרבותי - מאלי יצפאן שמחקה את שמעון פרס במסווה של דמות מפסטיגל קונג פו פנדה ועד סרטים כמו "שרק" ו"צעצוע של סיפור" - שמיועד קודם כל לילדים ורק אחר כך למבוגרים, אך הספר הזה הוא בדיוק כזה. תוך כדי שמיעת סיפורים, ילדים מבקשים להזדהות עם גיבור המוליך אותם בשבילי "החיים", אולם ב"הכי אחים" הילדים יופתעו לגלות, ובעקבותיהם ההורים, כי הם-הם הגיבורים של הסיפור.

באופן ששואב השראה מקלאסיקות כמו "הכבש השישה-עשר" של יהונתן גפן או "אני רוצה שפתאום" של יהודה אטלס, ונדמה כממשיך דרכם, פרי, בחריזה פשוטה ובהומור דק הפרושים על פני 16 שירים קצרים, מתאר בפני הילדים את קשת הרגשות שהם חווים מדי יום בחיים האמיתיים - לא מתוך עמדה ביקורתית או ניסיון לחנך אלא פשוט תוך כדי הצבת מראה מול הבעיות וההתמודדויות הרגילות שמעסיקות כל ילד שחי עם אחים סביבו. עם שורה כמו "למה בכל מה שאני משחק, אחותי רוצה גם" יזדהה כל ילד שאינו בן יחיד, וכשישמע את אבא'לה מקריא "למה תמיד כשאני מציק לאחי, אמא תופסת אותי ומענישה, וכשהוא מציק לי, היא אף פעם לא רואה", הוא יבין שלא מדברים פה על אריה דמיוני שאהב תות אלא עליו ועל מה שקרה לו לפני שעתיים. אם יש ספר שילדים בגילאי הגן יוכלו להזדהות איתו, זהו הספר הזה.

אולם כוחו של הספר לא רק בפנייה אל הזאטוטים, אלא גם בתיאור סוגיות שהורים לשניים או יותר מתמודדים איתם. קחו, למשל, את השורות הבאות: "כשאמא מחזיקה בידיה ספר תמונות, ושואלת את אחי הקטן 'מה זה?', 'מה כאן?', אני בא בריצה מהחדר ועונה במהירות: 'כדור, מטריה, אבטיח, שולחן'" - הסיטואציה הזאת מוכרת לנו מאיפשהו. פרי, ביד עדינה, הופך רגשות קשים, כמו קנאה, תסכול, נקמה ועצב, לכאלה שאפשר להביט בהם מהצד ולתהות עליהם מבלי שנרגיש - הילדים וההורים - משפחה בהפרעה אלא משפחה נורמלית ששלל בעיותיה, כמה טוב לגלות, הן הבעיות שכולם מתמודדים איתן. לפעמים מציפה את ההורה-קורא הרגשה כאילו פרי ישב אצלו לכוס קפה בסלון ושרבט בצורה מקסימה את מה שראו עיניו בין ערימות הכביסה לחביתה-סלט-גבינה של ארוחת הערב.

לכאורה נשמע כאילו מדובר בספר "כבד", אבל ההפך הוא הנכון, שכן כל אותן סיטואציות מורכבות מתוארות בצורה שאמנם אינה מתחנפת למציאות אך גם מתעקשת שלא להקצין אותה ומקבלת ביטוי שובה עין בזכות האיורים הצבעוניים ומלאי החיים של אודי טאוב. בין שלל ספרי ההרפתאות, הפנטזיה והמסעות שקיימים בשנים האחרונות עבור ילדים בגיל הרך, "הכי אחים" הוא הכי חיים - ספר שילדים עם אחים ואחיות יזדהו איתו, אפילו, כך נדמה, בכל תקופה ובכל גיל.