בילי אליוט: על ההופעה של מיסי אליוט

היה לה את הכל, למיסי אליוט, ובסוף, בחורה מרוצה וגדולה מהחיים שכמוה, היא סיימה את ההופעה שלה אתמול (חמישי) בגני התערוכה תל אביב בתור פיצי אליוט. בקול ענות חלושה בלי לומר אפילו שלום כראוי. הדג נחש הרימו לה קרוב ל-4,000 איש לשמיים, כולם שרים, כולם מבסוטים, כולם יודעים שהערב, אין גאלה, יש חגיגה אומרים בעיר מסיבה. למיסי היה את האהבה של הקהל הישראלי הרבה לפני שהדי ג'יי שלה פצח בחימום האלמנטרי של הופעות היפ הופ: ריטואל קבוע של תעשו רעש, תרימו את הידיים באוויר תוך השמעת השירים הכי טחונים בהיפ הופ. ואז לאחר שכל הקהל שר אקפלה את הפזמון של "New Empire" של ג'יי זי, התחיל השואו של מיסי – הופעה שמהר מאוד הידרדרה לשואו אוף ממותג שמזכיר יותר מכל ערב בינגו בחסות אדידס, המנצחת הגדולה של הערב הזה, אגב.

הופעות כמו של מיסי, מקצועיות מהדקה הראשונה ולאורך 59 הבאות, מזכירות למה היפ הופ כז'אנר הוא עדיין הילד העצלן של ההופעות החיות. לאחר כמה וכמה הופעות כאלו, הציפיות מעוד מופע של היפ הופ נשקו לרצפה. אפילו מזו של מיסי אליוט – חומר של מדף עליון ואחת שרגילה להתעופף בספירות הגבוהות. חוץ מבהיפ הופ, כל אחד אחר שהיה עולה עם פלייבק מלא כולל הווקאלז, מבצע לעתים רק פזמון משיר, לעתים חצי בית ולעתים ממש רחוקות (שלוש במספר) שיר שלם, ובין לבין מזיין את השכל, היה חוטף מזמן בקבוק גולדסטאר לפנים. בהיפ הופ זה הסטנדרט.

ובאמת, ההופעה של מיסי היתה מופת של סטנדרט. פותחים בסערה לאחר שהדי ג'יי חופר או צולל (הבנאדם סמס באמצע הסט!), מרימים את הידיים (תעשו רעש, עוד קצת רעש), רצים מהר על השירים, ולא שוכחים לתת לקהל דברים שהוא לא ישכח, כלומר כאלו שמחפים על ההיעדר הפרפורמנס המוזיקלי. רקדנים רוצחים, למשל. ולמיסי היתה אתמול חבורה מטורפת של רקדנים, שנתנו בן זונה של שואו, מהפתיחה הטראנסוויאית ועד לסוף, הנאמבר המסיים שלהם. הם שילמו על כרטיס הטיסה שלהם בעבודה קשה, בזיעה.

דבר נוסף שמיסי נתנה לקהל היו דקות ארוכות של נאומים על כמה חשוב לה להיות פה ("אלוהים שם אותי כאן, בארץ זבת חלב ודבש, בגלל המעריצים שלי"), תצוגה מרשימה של קולקציית הבגדים שלה לאדידס (הטרניג הוורוד היה השיא), והא כן – היא גם זרקה בשני אירועים שונים שני זוגות של נעלים חתומות וסי אל, ההייפ מאן שלה, בעט כדורגל לקהל. עוד שניה היתה זורקת גם מסך פלזמה 52 אינץ' ומוסיפה אקס בוס 3 למי שיעשה הכי רעש.

בין כל אלו היא לקחה הפסקה להחליף בגדים בזמן שהדי ג'יי יחד עם סי אל עשו הפעלת קלאב מד לקהל על "I Got a Feelin’" של הבלאק אייד פיז ועוד כמה להיטים; העלתה את ההחתמה החדשה שלה Sharaya לאקט לסבו שיק ביזארי למדי; דיברה עליה וקשקשה משהו לא מובן על האלבום החדש; עשתה כבוד לחללי ההיפ הופ וגם למייקל ג'קסון; וכן - גם שרה את השירים הבני זונות שלה, הסיבה למסיבה, להזכירכם. כל זה ב-59 דקות וחמישים שניות.

בחצי שעה ומשהו של מוזיקה, עם תוספות שיער מרשימות, מיקרופון בלינג מנצנץ והמון מהביטחון העצמי הזה שהביא אותה לעולמות המוזיקליים שהיא הורידה באלבומי הניצחון שלה, מיסי נתנה עבודה. היא אשכרה חיה את המוזיקה שלה וזה קצת מרגש לראות אותה מתפוצצת עליה. בכל זאת, איזה כיף להיזכר – זו פאקינג מיסי אליוט, זאת שיכולה to put my thing down, flip it and reverse it. זאת אומרת, בשירים שנמשכו יותר מחצי דקה. ספרתי שבעה כאלו, ביניהם "She's a Bitch" הקלאסי שפתח בוואחד הצהרה את ההופעה, "One Minute Man" שנמשך 30 שניות, "Gossip Folks" שהחזיק כמעט דקה ורק אז, 3 דקות ושבעה שירים לתוך הסט ליסט שלה היא ביצעה שיר במלואו – "Get Ur Freak On".

בין לבין הקליאופטרה של ההיפ הופ, הגברת הראשונה של כל הקפיץ קפוץ הזה, רצה, קפצה, ביקשה וקיבלה יופי של רעש מהקהל, עשתה הרבה רעש בעצמה, אבל מעט מדי מוזיקה. בסוף היא גמרה – כמו שחבר טוב הגדיר את זה מדויק בסמס ¬– כ-"השרית חדד של ההיפ הופ כשאבי גואטה היה על התקליטים". אכן, יש חגיגה אומרים בעיר מסיבה. ואכן היתה כזו. רק שמהר מאוד זה הפך לבלוק פארטי אבל במונחים הישראליים – מסיבת שכונה. היפ הופ בלייב.

רגע השגעת, השיא של ההופעה היה כשמיסי הסירה את אחרון תכשיטיה, הפקידה את הערימה בידיו האמונות של מאבטח ובעזרת עמיתיו החסונים והלחוצים, שפוזרו לפני דקה בקהל בשתי שורות, עשתה מעשה ים סוף בקהל וירדה לתוכו ושרה – מוקפת טלפונים, מצלמות ואנשים בטירוף שיא – את "Work it". כאמור, נתנה עבודה. המשימה הושלמה. אנשים קיבלו משהו לזכור מההופעה הזו, מלבד החמישה שיצאו עם מתנות כמובן.

"Lose Control" היה עוד חגיגה, הפעם בזכות הרקדנים שנתנו מופע ברייקדאנס קטלני. "Ching A Ling" גם הכניס קצת סקסיות לאוויר, עוד נאמבר כבוד לרקדנים. וזהו, זה נגמר. כשהדי ג'יי נשאר אחריה לנגן להרבה מאוד אנשים שלא קלטו עדיין שההופעה הסתיימה (היא, כאמור, אפילו לא אמרה שלום), מיסי עלתה עם האייפון לדפוק תמונה עם 4,000 איש שהרימו ידיים בשבילה ונתנו לה את הכל. חבל שהיא נתנה להם כל כך קצת בחזרה, חוץ מלזרוק נעליים על הילידים. כי באמת היה לה את הכל למיסי. באולפן היא חדשנית, מרתקת, עתידנית ותמיד באה אחרת, אבל בהופעה שלה היא נפלה כמו גדולה לקלישאות הגדולות של מופע היפ הופ: חיים בשכונה. ואצל מיסי, ייאמר לזכותה, השכונה מנצנצת ומאוד מקצועית. בית ספר להופעת היפ הופ, אם ממש תרצו. כי בסופו של דבר, אנשים באו לקבל שואו, ומיסי, שועלה ערמומית, נתנה להם אחד שיזכרו. מוזיקה? בשביל זה יש את הדיסקים שלה.