שבו"ז בתמוז

גם השנה נערך טקס פרסי תמוז, וגם השנה הוא הצטיין בעיקר בתמהוניותו, שכבר לא אמורה להפתיע אף אחד. טקס פרסי המוזיקה הישראלית הוא בסך הכל יום כיף שבו מתחרות בינן לבין עצמן חברות התקליטים הגדולות, לתפארת מדינת ישראל ואמצע הדרך. מבלי לדבר על "השערוריות" שמלוות את הטקס (פרישת חברי הפדרציה למוזיקה ים תיכונית), מבלי להתדיין על החובבנות המלעיגה וחוסר המקצועיות בדרך שבה הוא מתנהל ומבלי לשאול יותר מדי שאלות לגבי טיבם של אלו שתפקידם להכריז על הזוכים השנתיים ("נראה לי הפעם נלך על ריטה"), אפשר לסכם את התמוז הזה בתור פארש אחד גדול. אפילו הקהל של ערוץ 2 כבר לא מקבל כ-ז-א-ת זקפה רק מלראות את שלמה ארצי זוכה או מעניק פרס (תלוי אם זאת שנה זוגית).

הטקס, בהנחייתו של גידי גוב, התקיים ביום שישי בשעות הצהריים, ואולם בכל הנוגע לעולם של ערוץ 2, הוא מתקיים רק ב- 21:00 בערב. לכן גם הגיונית הבקשה שהועברה למוזמני הטקס, שיופיעו בבגדי ערב בשעה 13:30. האירוע נפתח בכמה מילות הסבר, שהבהירו לצופים כי מאחורי הקלעים היתה התלבטות האם לקיים או לא לקיים את הטקס לנוכח הפיגוע הנורא בחדרה. אני מניח שאמרו שם כל מיני דברים סטייל "ההצגה חייבת להימשך" וכאלה. אני הייתי מציע שלא לקיים את הטקס בלי שום קשר לאירועים המצערים, פשוט כי הוא גרוע.

אחרי כל הדיבורים הללו, כנראה שהיה הכי ראוי מבחינת המארגנים שגידי גוב יפצח בספקטקל של לקט שירי מלחמה. "איך זה שאנחנו כבר שנה וחצי במלחמה ועדיין אין עליה שירים?", שאל גוב. כשעלתה להקת מוניקה סקס לקבל את פרס קליפ השנה על השיר "איש קש" התייחס לכך יהלי סובול ואמר, בקטע שלא שודר בטלוויזיה, כי אין טעם לכתוב שירים על פשעי מלחמה. סאבלימינל, מצדו, הקדיש את זכייתו בפרס תגלית השנה לחיילי צה"ל (את זה אתם כן תראו בטלוויזיה).

בפרס שיר השנה זכה יהודה פוליקר על "איך קוראים לאהבה שלי". מחזור עצמי, כידוע, הולך מצוין עם תמוז. את פרס הלהקה לקחה טיפקס, שהציגה השנה את אחד האלבומים החלשים והלא מעניינים שלה (והיא בדרך כלל להקה שמנסה להתחדש). זמר השנה של המיינסטרים הוא דוד ד'אור, אין לי לומר על זה, וזמרת השנה היא שרית חדד (כי מי אמר שבתמוז לא מפרגנים לזמר המזרחי, הא?). בפרס אלבום השנה זכה דני סנדרסון על אלבום שיתופי הפעולה החביב שלו, "תולדות המים". ואיפה כאן רוקפור, שנכנסה עם תקליטה האחרון לרשימת האלבומים המומלצים לשנת 2001 של מגזין ה"רולינג סטון"? שאלה שטותית. הרי בגלל הצינה הנושבת בתעשיית המוזיקה העברית נטשה רוקפור את המאמצים הריקים והחלה לכתוב באנגלית ולפנות לקהל הלונדוני והניו יורקי. אחריה הולכים מוזיקאים מקומיים רבים. העיקר שפרס מופע השנה יגיע למחלבה של ריטה ורמי.

רשימת הזוכים:
שיר השנה: יהודה פוליקר - "איך קוראים לאהבה שלי"
אלבום השנה: דני סנדרסון – "תולדות המים"
להקת השנה: טיפקס
זמר השנה: דוד ד'אור
זמרת השנה: שרית חדד
תגלית השנה: סאבלימינל
דואט השנה: שרון חזיז ועברי לידר - "פנסים"
מופע השנה: ריטה ורמי
ההפקה המוזיקלית לאלבום: יהודה פוליקר ויעקב גלעד על "איך קוראים לאהבה שלי"
ביצוע קולי לשיר: דוד ד'אור - "כל הכוכבים"
נגן השנה: אבי סינגולדה
קליפ השנה: מוניקה סקס - "איש קש" (בימוי - אדם לבינסון ותום שובל)
אלבום אוסף או הופעה חיה: "עם הגב לים", אלבום ההופעה לזכרו של מאיר אריאל
מלחין השנה: ארקדי דוכין
תמלילן השנה: מיכה שטרית
מעבד השנה: אילן מוכיח
הביצוע המחודש של השנה: ארקדי דוכין - "לא דומה"
ניהול ויעוץ אומנותי לאלבום: יהודה עדר ל-"יושבים בבית קפה" של טיפקס
ניהול אישי: אבי גואטה (מברוק!)
יחסי ציבור: רותי מרום "הד ארצי"