פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ירושלים של מיצב: ראיון עם רועי ברנד, מנהל יפו 23

      בית הספר לאמנות בצלאל פתח חלל תצוגה חדש בירושלים והמנהל שלו, רועי ברנד, חושב כי העובדה שהבירה לא נמצאת על ציר החיים הטובים רק הופכת אותה למקום טוב יותר לאמנות

      השיר "I'll Be Your Mirror" של הוולווט אנדרגראונד מתנגן בהד לאורך המסדרונות הארוכים והריקים של הקומה השלישית בבניין הדואר הישן ברחוב יפו 23 בירושלים. פנייה ימינה ומסתבר שהצלילים בוקעים מגלגל ענק הבנוי מרמקולים שעומד במרכז החלל המרכזי שבלב הקומה הריקה. לידו יושבת המוזיקאית מאיה דוניץ ומשחקת עם הווליום וההד שמשתלט על האולם.

      כמו ההד בקומה, כך בחודשים האחרונים השתלט בצלאל, בית הספר הירושלמי לאמנות, על אחד הלוקיישנים המבוקשים בבירה. הקירות סוידו בלבן צחיח, הרצפות הופשטו מהשטיחים מקיר לקיר שהסתירו את הבטון, ומה שנותר הוא חלל עצום ועירום לחלוטין המשקיף על חומות העיר העתיקה ממזרח והרי ירושלים מדרום – פנים מודרניסטי שעומד בניגוד חריף לאבן הירושלמית העתיקה שמרפדת את העיר מבחוץ. אך למרות הפער המובהק בין פנים לחוץ, מנהל חלל התצוגה החדש של בית הספר, ד"ר רועי ברנד, אינו מנסה לטשטש את הקשר עם ירושלים. להיפך – הוא כלל לא היה רוצה שהחלל ימוקם בשום מקום אחר.

      חלל הגלריה של בצלאל בירושלים (יח"צ)
      פער מובהר בין פנים לחוץ. חלל יפו 23 (צילום: יח"צ)

      "ירושלים, מבחינתי, היא המקום הכי מעניין בארץ", מצהיר ברנד בשיחה עם וואלה! תרבות. "זה מדליק אותי. זו עיר מדהימה בכל קנה מידה. התרבות המערבית מכתיבה דיאטה אסתטית מאוד דלה ומסוימת ויש בה ציר אחד שנחשב טוב ושנע כביכול אל עבר הקדמה. אין הרבה אפשרויות של חיים טובים אם אתה לא על הציר הזה.

      "ירושלים במובן הזה לא נחשבת על ידי הרבה אנשים כנקודה על הציר. היא בשוליים, היא אחרת, היא לא המרכז. אני חייב להודות שבתור תל אביבי במקור, עניין אותי לחזור לארץ בשביל הפרויקט הזה בדיוק בגלל שהוא בירושלים. לדעתי, זהו אחד המקומות המעניינים ביותר בעולם ליצור אמנות. יש פה אוונגרד ודחיפה אמיתית של המיינסטרים מהצדדים".

      ברנד הוא פרופסור לפילוסופיה בשרה לורנס קולג' שבמדינת ניו יורק ומתמחה באסתטיקה ואמנות עכשווית. הוא לימד במהלך 14 שנות היעדרות מישראל בניו יורק ובמקסיקו, אצר והשתתף בתערוכות ופרסם בכתבי עת מובילים לפילוסופיה. כששואלים את הפרופסור מה מגדיר את המקום, הוא מתעקש שזה עוד נתון לדיון. ומה צופן העתיד עבור המרכז שבראשו הוא עומד (וששמו הוא גם כתובתו – יפו 23)? גם על כך הוא עונה בכלליות: אקספרימנטליות, פוליטיקה, פילוסופיה, ערבי קולנוע על הגג, סדנאות אמנים מהארץ ומחו"ל, הופעות - וחוץ מזה, הכל כמובן עוד פתוח.

      עבודה של אלונה רודה (יח"צ)
      הקשר בין צלילים לאנשים בחלל. עבודה של אלונה רודה ביפו 23 (צילום: יח"צ)

      "מאוד חשוב לי לא להיות האיש הזה שמגיע מבחוץ ורוצה להכתיב מה טוב ומה לא," מדגיש ברנד. "יש לי שיטה שאני מאמין שמאפשרת לאנשים לצאת מהמסגרת ואני לא בא ללמד כמו שלימדתי בארצות הברית. פה אני אורח, ואני רוצה להפיק מזה את המיטב".

      "אם אני צריך להגדיר את המשימה שלנו", הוא ממשיך ומפרט, "אז זה להקים מקום שנמצא בחזית הפעילות התרבותית. לא רק בתחומי ירושלים או ישראל, אלא לעסוק באופן אוניברסלי בצורות ותהליכים חברתיים, דרכי מחשבה, אופני חוויה. המטרה היא ליצור מקום שמעודד יצירה מעט שונה. מקומות כאלה, שאינם גלריה או מוזיאון, נדירים וממעטים לקום מחוץ לאירופה, ובשל כך זה עוד יותר מרגש שהוקדש לנו חלל כה רציני ומרכזי. עצם העובדה שאנחנו לא חייבים לאף אחד כסף מאפשרת יצירה שונה ואמיצה".

      ביוני האחרון, החלו ברנד וצוות מצומצם של אנשים הכולל את שגית מזמר, יעל רוכמן וסימון קרנץ, המופקדים עמו על הניהול אמנותי, להריץ אירועים ותערוכות זמניים - כל זה עד הפתיחה הרשמית של החלל בספטמבר. האירועים ממוספרים על פי סדר כרונולוגי כאשר במסגרת "1#", הציבו מאיה דוניץ ואלונה רודה עבודת סאונד המתכתבת הן עם החלל והן עם האנשים בו – כאמור, אותו גלגל ענק של רמקולים הנע על פלטה רגישה למגע ומייצרת צלילים בהתאם למגע יד.

      "עבודת הסאונד שהצבנו", מספר ברנד, "חקרה בו בזמן את הצלילים בחלל ואת איך הם באים במגע עם אנשים. זו עבודה יפהפייה ויש לה פוטנציאל התרחבות מדהים". בנוסף למיצב של השתיים, המנצח אילן וולקוב (בעלה של דוניץ) ניצח על תזמורת מפורקת, שהורכה מחברי הלהקות אשכרה מתים ו-Love Grenade שהיו מפוזרים ברחבי החלל.

      איילת בן דור, "Barbara" (יח"צ)
      סרטים אחרי עידן הקולנוע. מתוך "Barbara" של איילת בן דור שמוצגת ביפו 23 במסגרת "#2: אחרי הקולנוע" (צילום: יח"צ)

      הראיון עם ברנד התקיים ביוני, כאשר הוצגה ביפו 23 תערוכתם האמורה של דוניץ רודה. בסוף השבוע האחרון, נפתחה במקום תערוכה חדשה: "2#", המכונה "אחרי הקולנוע". התערוכה עוסקת בעתידו של הסרט אחרי עידן הקולנוע ובין היתר כוללת הקרנות מיוחדות בחלל עצמו ומחוצה לו ועבודות של אמנים שעוסקים בשיטות לא קונוונציונליות להקרין סרטים. בין השאר, ניתן לצפות בעבודה של כריסטיאן מרקליי, "Screenplay", המלווה במוזיקה חיה, ובסרטו של עמוס גיתאי, "בית" ולהשתתף בסדנה פתוחה של האמנית מאיה ז"ק שכוללת וידיאו, צילום וסאונד. כמו כן, מוצגות עבודות של דאגלס גורדון, בר פאבר, איילת בן דור, מיה ענבר וליאור צ'רבינסקי.

      "מעניין אותי השילוב של אמנות וחיים", מתאר ברנד את הכיוון המחקרי אליו הוא מעוניין להוביל את העשייה ביפו 23. "לאמנות יש תפקיד מהותי בעיצוב החיים. הרי לחיים יש צורה והאמנות שותפה בעיצוב הצורה שלהם. כמו כן, אני רוצה גם לפתוח את המחשבה לצורות חיים שונות. אני גם חושב שמבחינה בינלאומית ירושלים מעניינת במיוחד, בדיוק בגלל תשומת הלב הפוליטית שהיא מקבלת. אני, למשל, תמיד מתעניין ומופתע לגלות שיש חיים מודרניים ושופעים בטהרן בדיוק בגלל שבדרך כלל הם מופיעים בחדשות בנושאים פוליטיים".

      "#2: אחרי הקולנוע", 17 ביולי - 20 באוגוסט, יפו 23, ירושלים